המשך מענה אליהוא (פרק ל"ז)

אַף־לְ֭זֹאת יֶחֱרַ֣ד לִבִּ֑י וְ֝יִתַּ֗ר מִמְּקוֹמֽוֹ׃
שִׁמְע֤וּ שָׁמ֣וֹעַ בְּרֹ֣גֶז קֹל֑וֹ וְ֝הֶ֗גֶה מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃
(איוב לז א-ב)

אמר לחזק דבריו האמורים, שהצרה הבאה מאיתו תשגיא אותך באחריתך. ומביא ראיה מן הרעם, פתאום יֶחֱרַ֣ד לב השומע חיל ורעדה יאחזהו בְּרֹ֣גֶז קֹל֑וֹ, ובאחריתו יבוא מנהו תועלת רבה לשוקק הארץ ולהצמיח פריה כנודע בטבע.

תַּֽחַת־כָּל־הַשָּׁמַ֥יִם יִשְׁרֵ֑הוּ וְ֝אוֹר֗וֹ עַל־כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
אַחֲרָ֤יו ׀ יִשְׁאַג־ק֗וֹל יַ֭רְעֵם בְּק֣וֹל גְּאוֹנ֑וֹ וְלֹ֥א יְ֝עַקְּבֵ֗ם כִּֽי־יִשָּׁמַ֥ע קוֹלֽוֹ׃
(איוב לז ג-ד)

מתחילה דיבר מן הברק, כי הוא נראה תחילה ואַחֲרָיו מיד יִשְׁאַג־הקוֹל. וידוע כי שניהם ברגע אחד יהיו, הברק והרעם, רק שמהירות הקול קטנה ממהירות האור כנודע בטבע. 

עוד פלא כי בקול התותח לא יארך הקול יותר מן זמן ראות האש, ובענן הברק כרגע והרעם יארך בקולו כמה וכמה. והטעם מפני שהפיצוץ בענן אינו נקודתי אלא תנועת האוויר מתפוצצת מטה מטה. זהו שאמר אַחֲרָ֤יו של ברק יִשְׁאַג־ק֗וֹל ואחר התעורר קול הראשון עוד יַ֭רְעֵם קוֹל מפני גודלו וגְּאוֹנ֑וֹ.

"וְלֹ֥א יְ֝עַקְּבֵ֗ם" – רצונו לומר עקב מלשון אחרית וסוף; לא שהרעם יבוא עקב וסוף של הברק, כי באמת ברגע אחד יתהוו, רק העקב הוא לשמיעת אוזן, כי ישמע קולו באיחור זמן.

יַרְעֵ֤ם אֵ֣ל בְּ֭קוֹלוֹ נִפְלָא֑וֹת עֹשֶׂ֥ה גְ֝דֹל֗וֹת וְלֹ֣א נֵדָֽע׃
(איוב לז ה)

יַרְעֵ֤ם אֵ֣ל בְּ֭קוֹלוֹ כאילו תרגז הארץ מתחת, ובזה עֹשֶׂ֥ה פלא, כי עֹשֶׂ֥ה גְ֝דֹל֗וֹת לרוות הארץ שיתנועעו הצמחים לעלות מעלה, ולא נדע בחוש איך ומה גדל טובו מאוד מזה.

כִּ֤י לַשֶּׁ֨לַג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ׃
(איוב לז ו)

ראיה נוספת שהצרה הבאה מאיתו תשגיא אותך באחריתך, מהשלג, שהוא קר ומצער לבני אדם, והוא מכסה צמחי אדמה ומצילם מן הקרח הנורא, להצליחם באחריתם.

***

יש גֶשֶׁם מָטָר והוא הבא טיפים דקים ולא בזעם, ויש גֶשֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ, מטר סוחף עז מאוד, לפי אשר ידע בורא הטבע יתברך פעולתו בעתו.

בְּיַד־כָּל־אָדָ֥ם יַחְתּ֑וֹם לָ֝דַ֗עַת כָּל־אַנְשֵׁ֥י מַעֲשֵֽׂהוּ׃
וַתָּבֹ֣א חַיָּ֣ה בְמוֹ־אָ֑רֶב וּבִמְע֖וֹנֹתֶ֣יהָ תִשְׁכֹּֽן׃
מִן־הַ֭חֶדֶר תָּב֣וֹא סוּפָ֑ה וּֽמִמְּזָרִ֥ים קָרָֽה׃
מִנִּשְׁמַת־אֵ֥ל יִתֶּן־קָ֑רַח וְרֹ֖חַב מַ֣יִם בְּמוּצָֽק׃
אַף־בְּ֭רִי יַטְרִ֣יחַ עָ֑ב יָ֝פִ֗יץ עֲנַ֣ן אוֹרֽוֹ׃
וְה֤וּא מְסִבּ֨וֹת ׀ מִתְהַפֵּ֣ךְ בתחבולתו (בְּתַחְבּוּלֹתָ֣יו) לְפָעֳלָ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם ׀ עַל־פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה׃
אִם־לְשֵׁ֥בֶט אִם־לְאַרְצ֑וֹ אִם־לְ֝חֶ֗סֶד יַמְצִאֵֽהוּ׃
(איוב לז ז-יג)

"יַחְתּ֑וֹם" – כמו "חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה"(ישעיה ח טז), שתהיה סתומה מלומדיה. אמר שבְּיַד־ובכח כָּל־אָדָ֥ם יַחְתּ֑וֹם ויכסה מלָדַעַת כָּל־אַנְשֵׁ֥י העולם אם מַעֲשֵֽׂהוּ לטובת הארץ או לרעתה, אִם־לְשֵׁ֥בֶט אִם־לְאַרְצ֑וֹ, ומתי ואיך טובת מעשהו בא למוגג ארץ ולרוות ולדשן אותה.

[ותיבות "אַנְשֵׁ֥י מַעֲשֵֽׂהוּ" הן מקרא קצר וכאילו נכתב 'אַנְשֵׁ֥י עולם', וכמו פעמים רבות בתנ"ך].

"וּֽמִמְּזָרִ֥ים קָרָֽה" – אמרו חז"ל: "זו רוח צפונית"(בבא בתרא כה:). וזה משתווה עם ידיעת חכמי הטבע והמפה (=גאוגרפים), כי בצד צפון שם הקרח הנורא (קרחונים?) ולא ישבו בני אדם שם מרוב הקור, על כן רוח הבאה משם קָרָֽה מאוד.

וְה֤וּא מְסִבּ֨וֹת ׀ מִתְהַפֵּ֣ךְ בתחבולתו (בְּתַחְבּוּלֹתָ֣יו) לְפָעֳלָ֑ם כֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם ׀ עַל־פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה׃
אִם־לְשֵׁ֥בֶט אִם־לְאַרְצ֑וֹ אִם־לְ֝חֶ֗סֶד יַמְצִאֵֽהוּ׃
(איוב לז יב-יג)

"מְסִבּה" היא עניין אשר בו מסבבים הבית או מקום ידוע, כמו מסיבה שאצל המזבח בלשון המשנה (מידות ד ה).

וְה֤וּא, הגשם, מִתְהַפֵּ֣ךְ במְסִבּוֹת אֲשֶׁ֥ר יסבב פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל. ובסיבות הללו יעשה תַחְבּוּלֹת לְפָעֳלָ֑ם לפי הפעולות הנרצות מאיתו יתברך, לכֹל אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ם עַל־פְּנֵ֖י תֵבֵ֣ל אָֽרְצָה, אֲשֶׁ֥ר יְצַוֵּ֓ה אותם ללכת אָֽרְצָה בזמן ידוע –

אִם־לברכה: בשנים כסדרן רואים התַחְבּוּלֹת בגשם, כי פעם ימטיר וירטיב ויעצור למען תבשל השמש בחומה לפרי הארץ, וביבושת האדמה תשוב ללחלחה על ידי מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף ויעמוד (על פי משלי כח ג); גם בעת הקציר יעצור. ונראים התחבולות בשנות ברכה, כאילו עין בעין נראה א-להים בחסדו לפעול הכל בְּתַחְבּוּלֹת הנרצות והמדשנות תנובת תלמי שדה.

ופעמים תהיינה מְסִבּ֨וֹת התַחְבּוּלֹת לְשֵׁ֥בֶט, למוסר על כֹּ֖ל יושבי תֵבֵ֣ל, בראותם תַחְבּוּלֹת הגשם לרעה להם, כי הכל יפגע להם לרוע.

זהו שאמר: "אִם־לְשֵׁ֥בֶט אִם־לְאַרְצ֑וֹ", שבארץ הזאת הוא לְשֵׁ֥בֶט ובארץ השניה הוא לְאַרְצ֑וֹ.

"אִם־לְ֝חֶ֗סֶד יַמְצִאֵֽהוּ" – לכל עולמו, שאִם־הוא לְ֝חֶ֗סֶד, ראינו שהוא יתברך ימציאהו בְּתַחְבּוּלֹתָ֣יו, אשר לא יוכל להיות במקרה, שיהיה הכל לטובה. בכל עת לפי הצורך, עת לעצור ועת להריק, והבן היטב כי נכון.