וַיַּעַן אִיּוֹב (פרק יט)

דרך האוהבים המנחמים ידברו רבות על לב המר, ולא לביישו על חטאיו, ומענה רך משיב חימה, ועל ידי זה סר למשמעתם ויתנחם. אף אתם אם הנחתם לי מחשבתי אשר יודע אני צדקי, והיה מענכם לפי דרכי להצדיק דרכי ה' כלבבי, אז פעלתם רגשת לבי להשקיט כעסי והוותי, אך אתם –

זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא־תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־לִֽי׃
(איוב יט ג)

לֹֽא־תֵ֝בֹ֗שׁוּ מכבודי ולא תכירו פני (תַּהְכְּרוּ מלשון תכירו).

וְאַף־אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי׃
(איוב יט ד)

אם לפי דעתכם אני שוגה בזה שאחשבני לצדיק, אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי זאת; היה לכם להניחני בשגיוני ולהצדיק ה' יתברך על פי דרכי, כראוי לאנשי אמת. אבל אתם תקמטוני בחרפה ותדברו רק להתגדל עלי.

אִם־אָ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִּֽי׃
דְּֽעוּ־אֵ֭פוֹ כִּי־אֱ-ל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף׃ 
הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵעָנֶ֑ה אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט׃
אָרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים׃
(איוב יט ה-ח)

אִם באמת לא תעשו כדת אשר עָלַ֣י, אך תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִיחוּני בחרפה, דְּֽעוּ־אֵ֭פוֹ כִּי־אֱ-ל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי, תדעו שגם בזה עִוְּתָ֑נִי אֱ-ל֣וֹהַּ, כי הרחיק מיודעי ממני, וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף, הביא אותי במצודה שלא אוכל לברר דברי אמת מפני הריב אשר לנגדי מן מאהבי. על ידי זה נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים, שאני אוחז בנְתִיבוֹת אור, להודיע משפט צדק על ידי תלונתי, הוא ישים חושך לנתיבה זו, כי יהרסו משפטי ומוסרי.

יִתְּצֵ֣נִי סָ֭בִיב וָאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֝עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי׃
(איוב יט י)

תִּקְוָתִֽי הייתה שתקחו ממני מוסר ואמונת ההשארות, ולחדול מן הבלי הזמן, והוא מסיע ומשרש ממני תקוה זו.

וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו׃
(איוב יט יא)

הקב"ה הגדיל חרון אַפּ֑וֹ ומראה עצמו כאויב לי, לא כייסורים של אהבה או של כפרת עוונות, רק עונש נקמה ושנאה.

יַ֤חַד ׀ יָ֘בֹ֤אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאָהֳלִֽי׃
אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֝יֹדְעַ֗י אַךְ־זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי׃
(איוב יט יב)

מראה כאילו גְדוּדָ֗יו יבואו ללחום בי, כאיוב ניצב לנגדי, על כן מלא לב רעי להחזיקני כרשע ועבור זה אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק, הסב ליבם בזה להרחיק ממני אַ֭חַי, אשתי ובני בטני.

גַּם־עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי׃
(איוב יט יח)

ממה נפשך, אם יבינו מְדַבֵּרֵי דברי זרות נגד א-להים למה מָ֣אֲסוּ בִ֑י עֲ֭וִילִים, אשר ישמחו תמיד לשמוע דברים אשר יאחזו בם רוע עוילות דרכם? אם אני מוחזק לרשע, על כל פנים הרשעים יהנו ממני ולמה מוזר אני לכל אחי? מזה נודע כי רק א-להים ענה בי וש-די הרע לי להעיסני ולבזותני בעיני כל.

מִֽי־יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ׃
(איוב יט כג)

אחרי שאבדה תקוותי לתת מוסרי לאחי ורעי מפני אשר ה' חפץ דכאי, על כן זאת תחינתי, מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר יֻחָקוּ, למען דור אחרון יתנו לב ויקחו מוסר ממני.

וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם׃
(איוב יט כה)

יודע אֲנִי שיגאלני באחרית הימים ואז ידעו צדקתי.

"וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם" – ביום אַחֲרוֹן, אם שחה עד עָפָ֥ר נפשי, אז יָקֽוּם גואלי ויגאלני ואחיה [ומילת "יָקֽוּם" מוסבת על גֹּ֣אֲלִי אשר חָ֑י, וכן כל מי שנעשה עפר, על עפרו יקום הגואל ויחייהו ויאשרהו בארץ החיים].

בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי׃
וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם׃
וְאַחַ֣ר ע֭וֹרִֽי נִקְּפוּ־זֹ֑את וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱ-לֽוֹהַּ׃
(איוב יט כ,כה,כו)

אמר בדרך מליצה, כמו שאמר למעלה "בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי׃", רצונו לומר, אין לי כח וחיל, לא לחות ורטיבות ולשד השמן, אפס כי אם עור ועצמות יבשות. והנה בכל אדם אשר יש לו בשר ושמן, יתחזקו לו בסיבת שיניו האוכלות מאכלים ומחזקות בו בשרו ושמנו וחלבו. אבל איוב המליט משיניו את עורו בלבד (ולא בשר ושמן וכו'). זהו שאמר "וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי", וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בסיבת שיני רק עורי בלבד.

ואמר מליצה זו, שלא נמלט רק עורו לו, ואחר העור אין לו מאומה, רק תקוה זאת אשר אמר למעלה, "גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם".

אמנם המרעימים הללו אשר יחזיקוהו לכופר, המה שוברים גם תקוה זו הנשארת לו לבד אחר עורו, ונִקְּפוּ וכרתו גם את זֹ֑את. כי המה חושבים שאין א-להים לנגד עיני, "וְ֭אַיֵּה אֵפ֣וֹ תִקְוָתִ֑י"(איוב יז טו).

אבל באמת אינו כן כי מִבְּשָׂרִי אֶֽחֱזֶ֥ה אֱ-לֽוֹהַּ, איני צריך לעלות בשמים לראות גבורותיו, כי גם מבשרי אני רואה את בוראי ואת גודל השגחתו עלי ועל כל ברואיו.

אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י ׀ אֶֽחֱזֶה־לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי׃
(איוב יט כז)

אם אני רואה וחוזה לעצמי, כי נשמתי אינה נראית לעיני בשר, ועיני השכל יביטו כי היא המושלת בכל איברי, כן אני רואה מבשרי את הא-לוה, כמו שביארתי במקום אחר (אמונה ישרה א מעלת היחוד פרק ג).

"וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־זָ֑ר" – עיני שכלי ראו זאת ולא עצת זרים איתי ללמדני השגחתו.

"כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי" – לשון תמיהה, הכָּלוּ כִלְיֹתַ֣י, המה המייעצות אשר יהיו בחיקי אשר אתייעץ לעצמי להבין.

כִּ֣י תֹ֭אמְרוּ מַה־נִּרְדָּף־ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֝בָ֗ר נִמְצָא־בִֽי׃
(איוב יט כח)

כבר נמצא בי שֹׁרֶשׁ דברי אמונה מזולתכם, ואתם תחשדוני חינם. על כן אני אומר –

גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם ׀ מִפְּנֵי־חֶ֗רֶב כִּֽי־חֵ֭מָה עֲוֺנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן שדין (שַׁדּֽוּן׃)
(איוב יט כט)

החֵ֭מָה אשר אתם מוסיפים בי הוא עוון חרֶב לכם. אם תנקוני מחשד ותדונוני לכף זכות, יוודע לכם כי כל תלונותי הן רק למען לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן שהדין בעולם הנצחי הוא דין אמת וישר.