המשך מענה איוב

רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי׃
(איוב יז א)

"רוּחִ֣י חֻ֭בָּלָה" – על דרך "הכל נתון בערבון"(אבות ג טז), מלשון "אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ"(שמות כב כה). הוא מוסר גדול, כי רוּחִ֣י אינה שלי, רק נתונה היא לי בערבון ליוצרי לעשות חובות פקודתו כל ימי היותי, עד כי יָמַ֥י נִזְעָ֗כוּ קְבָרִ֥ים לִֽי, אז בא בעל המשפט והנושה בא לקחת ונפרע ממני.

אִם־לֹ֣א הֲ֭תֻלִים עִמָּדִ֑י וּ֝בְהַמְּרוֹתָ֗ם תָּלַ֥ן עֵינִֽי׃
(איוב יז ב)

אִם־לֹ֣א שישנם מהתלים ומשחקים לי, אז היו לוקחים מוסר גדול ממני ומן תלונתי, והיו רואים יד ה' אשר נגעה בי והיו יראים מן הגבאים המחזירים ונפרעים (אבות ג טז). אבל על ידי ההיתול והשחוק שיחשדוני לרשע ולכחש הכרוך בלבי, על כן לא יקחו מוסר.

שִֽׂימָה־נָּ֭א עָרְבֵ֣נִי עִמָּ֑ךְ מִֽי ה֝֗וּא לְיָדִ֥י יִתָּקֵֽעַ׃
(איוב יז ג)

ערוב אתה לי, אשר ידעו כאילו אתה ערב בעדי, כי זך וישר פעלי.

כִּֽי־לִ֭בָּם צָפַ֣נְתָּ מִּשָּׂ֑כֶל עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם׃
(איוב יז ד)

עבור כִּֽי צָפַ֣נְתָּ לִ֭בָּם מִּשָּׂ֑כֶל ולא יבינו משפט האמת להצדיקני, שרצוני להראות משפטיך לעולם הבא ולקחת מוסר ממני, עַל־כֵּ֝֗ן לֹ֣א תְרֹמֵֽם, כי לא ירוממוך בקהל עם להצדיקך לנצחיות כאשר עם לבבי, ולא יבינו כי שמתני למוסר, כי המה הפרו מוסרי.

וְֽ֭הִצִּגַנִי לִמְשֹׁ֣ל עַמִּ֑ים וְתֹ֖פֶת לְפָנִ֣ים אֶֽהְיֶֽה׃
(איוב יז ו)

הציג אותי לִמְשֹׁ֣ל לעַמִּים, כי יבינו ממני תֹ֖פֶת [תופת לשון שררה וגדולה) הייתי לְפָנִ֣ים, מקדם. ועתה –

וַתֵּ֣כַהּ מִכַּ֣עַשׂ עֵינִ֑י וִֽיצֻרַ֖י כַּצֵּ֣ל כֻּלָּֽם׃
(איוב יז ז)

ימי יצירה שלי כֻּלָּֽם כַּצֵּ֣ל, יחד מהבל ישאו, בין ימי הטוב שלי בין ימי הרעה. מה יתרון זה מזה עתה?

יָשֹׁ֣מּוּ יְשָׁרִ֣ים עַל־זֹ֑את וְ֝נָקִ֗י עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר׃
(איוב יז ח)

היְשָׁרִ֣ים יתמהו על זאת, למה עשה א-להים ככה, להוריד מרום פאר המעלות עד מטה. ויכירו כי ירידה זו מעשה ידי יוצר ולא במקרה הטבע. ועל ידי זה נָקִי עַל־חָנֵ֥ף יִתְעֹרָֽר, מי שהוא נָקִי עַל ענין החנופה, שלא יהיה כמו הרעים הללו אשר יחניפו ליוצרם, אז יִתְעֹרָֽר לבוא אל אמת הנצחיות על ידי פלאי מעשה ידי יוצר, אשר יראו במכאובי, ויאמרו אך פרי לצדיק בעולם הנצחי.

וְיֹאחֵ֣ז צַדִּ֣יק דַּרְכּ֑וֹ וּֽטֳהָר־יָ֝דַ֗יִם יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ׃
(איוב יז ט)

מי שהוא צַדִּ֣יק יֹאחֵ֣ז בדרכו ולא יסור מן תומתו בראותו מוסרי, וכן טהָר־יָ֝דַ֗יִם, שאינו תחת התאווה, יֹסִ֥יף אֹֽמֶץ בדרכו הטובה וילמד תועים בינה.

וְֽאוּלָ֗ם כֻּלָּ֣ם תָּ֭שֻׁבוּ וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם׃
יָמַ֣י עָ֭בְרוּ זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ מ֖וֹרָשֵׁ֣י לְבָבִֽי׃
לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ א֝֗וֹר קָר֥וֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃
(איוב יז יב)

אמנם כל הישרים כֻּלָּ֣ם אשר יתעוררו לקחת מוסר, אתם תָּ֭שֻׁבוּ אותם אחור, כי תרבו עליהם דברים בתשובותיכם עד כי יקבלו דבריכם לדברי אמת, כי חכמים אתם בעיניהם. אבל –

"וּבֹ֣אוּ נָ֑א וְלֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם" – רצונו לומר, בֹאוּ נָ֑א אלי בתשובותיכם, אותי לא תמשכו באמריכם, כי לֹֽא־אֶמְצָ֖א בָכֶ֣ם חָכָֽם. על כן זִמֹּתַ֣י נִתְּק֑וּ, מזימותי ללמד מוסר נִתְּק֑וּ על ידי תשובות הרעים אשר לַ֭יְלָה לְי֣וֹם יָשִׂ֑ימוּ.