לפרק קט"ו
לֹ֤א לָ֥נוּ ה' לֹ֫א לָ֥נוּ כִּֽי-לְ֭שִׁמְךָ תֵּ֣ן כָּב֑וֹד עַל-חַ֝סְדְּךָ֗ עַל-אֲמִתֶּֽךָ:
(תהילים קטו א)
מסידור שבח ה' הכולל גם סיפור נפלאותיו לעמו בימי קדם, עובר עתה הקהל אל התפילה לחונן ה' גם אותם בישועתו, אם לא למענם - כי אז למען שמו הגדול לבל יחולל בגוים [גם אנשי כנסת-הגדולה תפסו דרך זו בתפילת שמונה-עשרה שיקדימו סידור שבח ה' בשלושת הברכות הראשונות לבקשות על צרכי הכלל והפרט, ודרך זו מצינו עוד מימי משה שפתח בשבח המקום: "אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך"(דברים ג כד-כה) בתור הקדמה לתפילתו שם: "אעברה גא ואראה את הארץ..."(ברכות לב.)].
"עַל-חַ֝סְדְּךָ֗ עַל-אֲמִתֶּֽךָ" - על ידם, כי משתי המידות האלה "חסד" ו"אמת" משתלשל כל מעשה חסדי ה' היוצאים מגדר הרגיל, ובתהילים באות הן כמה פעמים צמודות לשם כוונה זו, ובייחוד בולט זה מהלשון לעיל: "ישלח משמים ויושיעני חרף שואפי סלה ישלח א-להים חסדו ואמתו"(תהילים נז ד) [וכבר רמוז זה בלשון אליעזר עבד אברהם: "ויאמר ברוך ה' א-להי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדוני, אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני"(בראשית כד כז); ואולי לשון יעקב ויוסף: "ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים"(בראשית מז כט), ולשון דוד אל אִתַּי הגִּתִּי: "שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת"(שמואל ב טו כ), הולכים גם כן על דרך כוונה זו לגמול חסד היוצא מגדר הרגיל].
יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בה' עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא: בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בה' עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא: יִרְאֵ֣י ה' בִּטְח֣וּ בה' עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא:
(תהילים קטו ט-יא)
הקריאות: "יִ֭שְׂרָאֵל בְּטַ֣ח בה'!", "בֵּ֣ית אַ֭הֲרֹן בִּטְח֣וּ בה'!", "יִרְאֵ֣י ה' בִּטְח֣וּ בה'!" הן של המנצח על המקהלה, והמקהלה היא העונה לעומתו בכל פעם ופעם: "עֶזְרָ֖ם וּמָגִנָּ֣ם הֽוּא!".
ה' זְכָרָ֪נוּ יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ אֶת-בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל יְ֝בָרֵ֗ךְ אֶת-בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן: יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י ה' הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם-הַגְּדֹלִֽים: יֹסֵ֣ף ה' עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל-בְּנֵיכֶֽם: בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לה' עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:
(תהילים קטו יב-טו)
כל זה הוא נוסח הברכה שמברך הכהן (או קהל הכהנים) את העם לאחר גמר תפילתם [וסימן לדבר: שבימים שאין גומרים בהם את ההלל מתחילים כאן, וחתם ברכתו ב-"בְּרוּכִ֣ים אַ֭תֶּם לה' עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ" כדי לרמז אולי על סגנון הברכות שברך הכהן הראשון מלכי-צדק "כהן לא-ל עליון" את אברהם לאמר: "ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ"].
"ה' זְכָרָ֪נוּ" - הכוונה: תפילתנו נתקבלה והעלתה זכרוננו לפני ה'; "...יְבָ֫רֵ֥ךְ יְ֭בָרֵךְ..." - כלומר, זכרוננו עלה לברכה, לברך ה' את הגוי כולו ואת פרטיו החשובים: "אֶת-בֵּ֥ית אַהֲרֹֽן" ואת "יִרְאֵ֣י ה' ". "יְ֭בָרֵךְ יִרְאֵ֣י ה' הַ֝קְּטַנִּ֗ים עִם-הַגְּדֹלִֽים" - "יִרְאֵ֣י ה' " הם טובי הקהל המבקרים או היושבים בבית ה' בקביעות, ומברך אותם הקטנים עם הגדולים, יען כי הם הביאו גם את טפם איתם אל החגיגה הקדושה. "יֹסֵ֣ף ה' עֲלֵיכֶ֑ם עֲ֝לֵיכֶ֗ם וְעַל-בְּנֵיכֶֽם" - כנגד עין-הרע שלא תשלוט בקהל הנאספים בהמון רב [זכר לדבר: גם משה אחר אמרו לישראל: "ה' א-להיכם הרבה אתכם..." מוסיף ברכה מעין זו שלפנינו לאמר: "ה' א-להי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים..." (דברים א י-יא)].
הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לה' וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי-אָדָֽם: לֹ֣א הַ֭מֵּתִים יְהַֽלְלוּ-יָ֑הּ וְ֝לֹ֗א כָּל-יֹרְדֵ֥י דוּמָֽה: וַאֲנַ֤חְנוּ נְבָ֘רֵ֤ךְ יָ֗הּ מֵֽעַתָּ֥ה וְעַד-עוֹלָ֗ם הַֽלְלוּיָֽהּ:
(תהילים קטו טז-יח)
ברגש התלהבות קודש - העם עונה לעומת המברך כי הוא חפץ בברכה ומשתוקק לחיי-אדמות רק בעבור יתרון האדם החי להלל י-ה!