לפרק קי"ג

מכאן ועד פרק קי"ט נמשכת מערכת תפילה והלל של קהל ויחידים ביום חג בקודש בית ה' ובחצרותיו.

הַ֥לְלוּיָ֨הּ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י ה' הַֽ֝לְלוּ אֶת-שֵׁ֥ם ה':
(תהילים קיג א)

זו היא קריאת המנצח על המקהלה אל המקהלה.

יְהִ֤י שֵׁ֣ם ה' מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד-עוֹלָֽם: מִמִּזְרַח-שֶׁ֥מֶשׁ עַד-מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם ה':
(תהילים קיג ב-ג)

הוא מענה המקהלה.

מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן: לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם-נְדִיבִ֑ים עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ: מֽוֹשִׁיבִ֨י עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם-הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּיָֽהּ:
(תהילים קיג ז-ט)

דבוק בשלפניו, ב-"הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ", לומר: כי לפעמים ה' משפיל לראות עד תכלית השפלות למען הרים את זה הנמצא שם מעלה מעלה, ובתור דוגמאות: הוא מרים את ה"אֶבְיֽוֹן" משפל מצבו בחברה למעלת הנדיבים בעם, ומרים את האישה העקרה משפל מצבה בבית בעלה למעלת צרתה שבתור "אֵֽם-הַבָּנִ֥ים" היא "שְׂמֵחָ֗ה"; וה-"עִ֝֗ם" של "עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ" מושך עצמו ואחר עמו, כאילו היה כתוב: "מֽוֹשִׁיבִ֨י עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת" עם "אֵֽם-הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה".