א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לֵבָ֑ב בְּס֖וֹד יְשָׁרִ֣ים וְעֵדָֽה׃ ב גְּ֭דֹלִים מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכָל־חֶפְצֵיהֶֽם׃ ג הוֹד־וְהָדָ֥ר פָּֽעֳל֑וֹ וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃ ד זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם יְהוָֽה׃ ה טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ׃ ו כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם׃ ז מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל־פִּקּוּדָֽיו׃ ח סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם עֲ֝שׂוּיִ֗ם בֶּאֱמֶ֥ת וְיָשָֽׁר׃ ט פְּד֤וּת ׀ שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה־לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ׃ י רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה ׀ יִרְאַ֬ת יְהוָ֗ה שֵׂ֣כֶל ט֭וֹב לְכָל־עֹשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד׃
📚

מאמרים על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז"ל
הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

מזמור לתודה במקהלות

מזמור לתודה במקהלות

עד פסוק ד' – פתיחה בשבח מידות ה' בכלל.

מפסוק ד' והלאה – פרטים המתייחסים אל חסדי ה' ונפלאותיו שהשגיב לעמו בימי קדם; ומפני שהפרק מסודר בחרוזים קצרים ועל פי אלפא-ביתא, יש וסוף פסוק אחד מקושר עם ראש הפסוק השני.


גְּ֭דֹלִים מַעֲשֵׂ֣י ה' דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכָל-חֶפְצֵיהֶֽם:
(תהילים קיא ב)

"דְּ֝רוּשִׁ֗ים לְכָל-חֶפְצֵיהֶֽם" - לכל כוונותיהם ומגמותיהם, כלומר, שכוונת מעשיו טעונה דרישה, כי הכל עמוק עמוק הוא ומי ימצאנו.


זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם ה': טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ: כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם:
(תהילים קיא ד-ו)

"זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאֹתָ֑יו" - לנפלאות שעשה בהוציאו את עמו ממצרים עָ֭שָׂה ה' זֵ֣כֶר בחגים ובמצוות המשמשים זכרון ליציאת מצרים.

"חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם ה' " - שייך אל "טֶ֭רֶף נָתַ֣ן לִֽירֵאָ֑יו", לאמר: כי ברחמיו כִלכלם במדבר במן [כי לא מצינו עניין נפלאותיו במצרים מתייחס אל מידותיו להיות רחום וחנון]; וכן "יִזְכֹּ֖ר לְעוֹלָ֣ם בְּרִיתֽוֹ" שייך אל "כֹּ֣חַ מַ֭עֲשָׂיו הִגִּ֣יד לְעַמּ֑וֹ לָתֵ֥ת לָ֝הֶ֗ם נַחֲלַ֥ת גּוֹיִֽם" [כי לא מציני ברית על ומן, אלא על הארץ], והוא על דרך לשונו לעיל: "זכר לעולם בריתו... אשר כרת את אברהם... לאמר לך אתן ארץ כנען"(תהילים קה ח).


מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו אֱמֶ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל-פִּקּוּדָֽיו:
(תהילים קיא ז)

חוזר לאחור, אל עניין מתן תורה:

"מַעֲשֵׂ֣י יָ֭דָיו" הם הלוחות שנאמר עליהם: "והלוחות מעשה א-להים המה..." (שמות לב טז).

"נֶ֝אֱמָנִ֗ים כָּל-פִּקּוּדָֽיו" - כולל כל שאר מצוות התורה ופקודיה

והניח מתן תורה לבסוף מפני שהוא רוצה להאריך בדבר סגולת התורה, ועל דרך זה גם בפרק קט"ו: "הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור ההרים רקדו כאילים...", ועיין שם בפירושי.


פְּד֤וּת שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ צִוָּֽה-לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ: רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה יִרְאַ֬ת ה' שֵׂ֣כֶל ט֖וֹב לְכָל-עֹשֵׂיהֶ֑ם תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד:
(תהילים קיא ח-ט)

"פְּד֤וּת שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ" - אין הכוונה על יציאת מצרים, כי אין זה מעניין הכתוב פה, אלא נראה לי כי "פְּד֤וּת" בא פה בהוראת הבדל, מלשון "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך"(שמות ח יט), והכוונה: כי הבדל הבדיל ה' בין ישראל לעמים על ידי ברית התורה; ויהיה לפי זה הסגנון "פְּד֤וּת שָׁ֘לַ֤ח לְעַמּ֗וֹ" על דרך הסגנון לקמן: "שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים"(תהילים קלה ט).

"צִוָּֽה-לְעוֹלָ֥ם בְּרִית֑וֹ" - בְּרִית֑וֹ זאת, ברית התורה, צִוָּֽה ה' לְעוֹלָ֥ם [על דרך הכתוב לעיל פסוק ח: "סְמוּכִ֣ים לָעַ֣ד לְעוֹלָ֑ם"];

"קָד֖וֹשׁ וְנוֹרָ֣א שְׁמֽוֹ" - מקושר עם "רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה יִרְאַ֬ת ה' ", ומתאים יפה תואר ה', "ְנוֹרָ֣א", אל התביעה ליראת ה'.

סיום המזמור: "תְּ֝הִלָּת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד" מקביל אל סיום הפתיחה בפסוק ג': "וְ֝צִדְקָת֗וֹ עֹמֶ֥דֶת לָעַֽד", אלא ששם הוא מתייחס אל ה' ופה אל ירא ה'.