לפרק צ"ה
"לְ֭כוּ נְרַנְּנָ֣ה לַי-הוָ֑ה נָ֝רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ׃" – כך יאמרו בני ישראל בימות המשיח איש לאחיו וירננו לאל שהושיעם מידי הגויים (וראה צפניה ג יד; משלי יא י).
רבותינו נתנו ביטוי לרעיונות המתעוררים בנפשו של האדם מדי ערב שבת ומעבירים אותנו בחיבה, באהבה וברצון אל חזון העתיד, מלכות שמים.
מזמור זה קורא לנו להסיח דעתנו ממצבנו החיצוני אל נדודי המדבר של אבותינו. ומלמד אותנו נאמנות לחובתנו לסלילת דרך, לקדש ולהרעיף שם שמים בעולם. לא בדיכאון רוח, אלא "בִּ֝זְמִר֗וֹת נָרִ֥יעַֽ לֽוֹ׃". וקודם שנריע לו – "נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה " על כל הטובות שגמלנו. והתרועה הינה תרועת מלך, מלכנו, מלכם של ישראל בלבד (ראה ישעיהו מט ג).