תנ"ך על הפרק - תהילים צא - עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה / הרב שמשון דוד פינקוס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים צא

658 / 929
היום

הפרק

יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃אֹמַ֗ר לַֽ֭יהוָה מַחְסִ֣י וּמְצוּדָתִ֑י אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ׃כִּ֤י ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת׃בְּאֶבְרָת֨וֹ ׀ יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה צִנָּ֖ה וְֽסֹחֵרָ֣ה אֲמִתּֽוֹ׃לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם׃מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם׃יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨ ׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ׃רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה׃כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֣ה מַחְסִ֑י עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ׃לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ׃כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ׃עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין׃כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי׃יִקְרָאֵ֨נִי ׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ׃אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמשון דוד פינקוס ז

עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה

אחד מהיסודות העיקריים בעבודת ה' ובשלימות עבודת התפילה הוא שיהודי צריך להשתתף ולהרגיש בצער השכינה כביכול. וכן מה שצריך שכל תפילותיו יהיו לא למען עצמו, אלא למען הקב"ה.

מי שיש לו צרה, אל יתפלל לקב"ה שיצילנו מצרתו מפני צער עצמו, שהרי מצד האדם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד (=כל מה שעושה הקב"ה לטובה), רק משום העניין הנפלא שגילו לנו חז"ל של "עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה"(תהילים צא טו), היינו מה שהקב"ה מצטער בצערן של ישראל, ועיין ב"נפש החיים"(שער ב פרק יא) שמבאר נפלא שזהו היסוד הגדול של התפילה. וכן הוא ב"מסילת ישרים" (פרקי החסידות) ובכל ספרי העבודה, שבדבר זה תלויה שלימות העבודה של כל יהודי.

מדרגה זו, להבין ולהרגיש בכללות ענין צער השכינה ולהשתתף ולהצטער כביכול בצערה, הרי היא כמו הרבה עיקרים בעבודה, שמצד אחד חיוב הדבר פשוט, כמו שביאר ה"מסילת ישרים" ענין אהבת ה' וקנאת ה': "וזה פשוט כי מי שאוהב את חבירו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חבירו או מחרפים אותו, ובודאי יצא לעזרתו, גם מי שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו חס וחלילה"(מסילת ישרים פרק יט). מצד שני הקושי להגיע למדרגה זו הוא רב ועצום, עד שמי שזוכה לזה הגיע לשלימות עצומה ומדרגה גבוהה מאוד.

אחר שגילו לנו חז"ל ענין "עמו אנכי בצרה", שהקב"ה מצטער בצערן של ישראל, הרי כל מי שמבין עוצם אהבתו של הקב"ה אליו ורוב הטובות שהוא מקבל ממנו יתברך באהבה בכל עת ובכל רגע, ממילא בטבע על כרחך שירגיש וישתתף בצערו כביכול, ויתפלל על כך. ונמצא הדרך להגיע להרגשת העניין הוא על ידי שיפסיק לרגע את מרוץ החיים, ויחשוב ויתבונן ביסודות האמונה, וישתמש במידת קל וחומר שבתורה, ללמוד מיחסו לאוהביו ומיטיביו, כגון אביו ורבו, קל וחומר אין סופי עד כמה מחוייב הוא ביחסו לקב"ה, ויזכור ויפרט לעצמו כמה טובות מקבל מהקב"ה בכל רגע, וממילא כמה צריך להצטער על צער השכינה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך