חזון אסף על הגויים
אסף החוזה מעמיד חזון על שאיפת גויים ולאומים שונים בכל משך ימי הבית הראשון להכחיד ישראל מגוי ולנאר מקדשי א-להיו.
עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ:
(תהילים פג ד)
"צְפוּנֶיךָ", כאשר מוכח מלשון "וחללו את צפוני"(יחזקאל ז כב), הוא כינוי למקדשי א-ל, ותפס לשון רבים בהתאם למצב אז בימי דוד כאשר המשכן לעולה היה בגבעון ואוהל העדות בציון.
אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר: גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה:
(תהילים פג ז-ט)
צירף יחד שמות כל שכני ישראל הרעים, ולא כי נועדו יחדיו למלחמה על ישראל; ומה שאומר על אַשּׁוּר כי נִלְוָה עִמָּם, צריך להבין ביחס זמני על הכוונה כי אשור יבוא לאחרונה. כי אכן עוד יארכו הימים עד אשר אשור יגלה בתור אויב!
אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱ-לֹהִים:
(תהילים פג יג)
אמר "נְאוֹת אֱ-לֹהִים" בלשון רבים יען כי החוזה, כאשר כתבתי לעיל, מתאים לשונו למצב בימיו, בימי דוד.