תנ"ך על הפרק - תהילים סה - שיר במקהלה בבית ה' על הטובה שצמחה לירושלים מהרעש / הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים סה

632 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר׃לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ׃דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ׃נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֺת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ ׀ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז

שיר במקהלה בבית ה' על הטובה שצמחה לירושלים מהרעש

מפרקים כ"ט, מ"ו ו-ס', יוצא, כי בימי דוד, בתקופת מלחמותיו עם ארם נהרים וארם צובא, התחולל רעש הארץ שנלווה ממטרות-עוז; הרעש פסח על ירושלים, ומטרות-עוז שלווהו נהפכו לגשמי ברכה לארץ, והעם, עליז-ההצלה מן הרעש ורווי-התקוה לשנת שובע, נותן בבית ה' בשיר קולו.


לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱ-לֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם-נֶֽדֶר:
(תהילים סה ב)

"וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם-נֶֽדֶר" - הנדר בעת צרה הוא על תנאי להיוושע, ואתה רב להושיע ועל כן לְךָ יְשֻׁלַּם-נֶֽדֶר.


שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל-בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ:
(תהילים סה ג)

הראית עתה עצמך שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה, ובכן "עָ֝דֶ֗יךָ כָּל-בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ:" להתפלל לפניך.


דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֹנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם:
(תהילים סה ד)

דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֹנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי וגרמו לנוראות הרעש, אכן פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם ותגיע לנו שנת טובה וברכה.

העברי חדור-האמונה תולה כל פגע רע הבא בידי שמים רק בעוונות, ואין לך דבר בא יותר בידי שמים ממקרה הרעש! ואכן צא וראה בישעיהו, בכל מקום שמדובר ברעש הארץ, מדובר גם בחטאות העם שגרמו לרעש, כגון: "על כן חרה אף ה' בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ממעל..."(ישעיהו ה כה); "והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות..."(ישעיהו כד ה); "נוע תנוע ארץ כשיכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה..."(ישעיהו כד כ), וכן בעמוס: "העל זאת לא תרגז הארץ..."(עמוס ה ח).


אַשְׁרֵ֤י תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ:
(תהילים סה ה)

זכר עוונותיהם מעורר בקרבם, העומדים כעת בבית ה', קנאה באלה היושבים שם בקדושה ובטהרה לפני ה' תמיד.

"נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ" - הלוואי וזכינו גם אנו לשבוע בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ והיכלך הקדוש!


נ֤וֹרָא֨וֹת בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱ-לֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל-קַצְוֵי-אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים:
(תהילים סה ו)

"נ֤וֹרָא֨וֹת" חסר מ"ם השימוש, כאילו היה כתוב: מנוֹרָאוֹת בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ, והכוונה: מנוֹרָאוֹת הרעש בצדקתך עניתנו ["תַּ֭עֲנֵנוּ" - עתיד במקום עבר] להושיענו [וראה כי גם בפרק הבא הוא משתמש במבטא "נורא" ביחס אל תופעות הרעש - "נורא עלילה על בני אדם הפך ים ליבשה"(תהילים סו ה)].

"מִבְטָ֥ח כָּל-קַצְוֵי-אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים" - לפי מושגם אז שהארץ נדה ומתנועעת כולה בשעת הרעש ["נוע תנוע ארץ כשיכור והתנודדה כמלונה"(ישעיהו כד כ)] היו בייחוד יושבי הקצוות, קַצְוֵי-אֶ֝֗רֶץ, בחזקת סכנה, כי בנוד הארץ ישקע חבלם בים [וגם למעשה אכן הנפגעים ביותר ממקרי רעש הארץ הם יושבי חבלי הים והאוקיינוס]; אולם אתה "מִבְטָ֥ח כָּל-קַצְוֵי-אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים:", כי נשארו הים והיבשה שם על מכונם.


מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה:
(תהילים סה ז)

אינו מדבר פה ביצירת בראשית [כעניין שמדבר ירמיהו: "עושה ארץ בכוחו מכין תבל בחכמתו..."(ירמיהו י יב)], אלא כמו בפסוק הבא, בפעולה להשיב הארץ לאחר הרעש אל מכוניה: 

"מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ" - שההרים לא נתמוטטו על ידי הרעש, אלא נשארו על מכונם כשהיו.


מַשְׁבִּ֤יחַ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים:
(תהילים סה ח)

לעיל בפרק מ"ו מתוארת פעולת הרעש בפרטים אלה: "ובמוט הרים בלב ימים יהמו יחמרו מימיו... המו גוים מטו ממלכות", כנגד זה באה ההודאה פה על אשר השביח ה' "שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים:".


וַיִּ֤ירְא֨וּ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֹת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי-בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין:
(תהילים סה ט)

"וַיִּ֤ירְא֨וּ יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֹת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ" - מאותות הרעש, כי כאשר כתבתי לעיל (פסוק ו') הם היו עלולים ביותר לסבול מהרעש, אולם לבסוף מ֤וֹצָֽאֵי-בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב, יושבי המזרח והמערב, שהם הם יושבי הקצוות, תַּרְנִֽין, לאחר שקראו לדעת כי אך לשווא פחדו פחד.


פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭-לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי-כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ:
(תהילים סה י)

מדבר בברכה שבאה עתה בעקבות הגשמים המרובים שליוו את הרעש.

"פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ" - על דרך שהזכר פוקד את הנקבה ומפרה אותה בשיקוי הזרע.

"פֶּ֣לֶג אֱ֭-לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם": פלג א-להים הוא הגיחון או השילוח השוטף בירושלים, כי כשם שמכנה לעיל את ירושלים "עיר א-להים"(תהילים מו ה), כך הפֶּלֶג השוטף בקרבה נקרא בפיו "פֶּ֣לֶג אֱ֭-לֹהִים". פֶּ֣לֶג זה הוא עתה מלא מים [מה שמתאים אל האמור בדבר הרעש: "נהר פלגיו ישמחו עיר א-להים"(תהילים מו ה)].

"תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי-כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ:" - תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם, כאשר כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ לארץ בשפע מים רב, כלומר, שפע מים זה מבטיח יבול טוב.


תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ:
(תהילים סה יא)

"נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ" - השפל גדודיה. גדודיה הוא הזרע החונה בקרבת האדמה בסדר כגדוד, כי כן דרך מטר המטפח על פני האדמה להשקיע את הזרע בשכבת האדמה.


עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן:
(תהילים סה יב)

"עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ" - שתעטר בטובה ובברכה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך