לפרק נ"ו
לַמְנַצֵּ֤חַ עַל-י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֭חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת: שָׁאֲפ֣וּ שׁ֭וֹרְרַי כָּל-הַיּ֑וֹם כִּֽי-רַבִּ֨ים לֹחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם:
(תהילים נו א,ג)
הכוונה: "שָׁאֲפ֣וּ שׁ֭וֹרְרַי כָּל-הַיּ֑וֹם" לבלעני, כי בדמיונם רַבִּ֨ים הנוהים אחרי מקרב ישראל "לֹחֲמִ֖ים לִ֣י" - ילחמו בשבילי עם הפלשתים יושבי השפלה; "מָרֽוֹם" - ממָרוֹם הרי יהודה [ודוד יהיה להם מארץ פלשתים לעזור - ולכך נתכוונו כנראה עבדי אכיש באמרם אל אכיש כראותם את דוד: "הלא זה דוד מלך הארץ, הלא לזה יענו במחולות לאמר הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו"(שמואל א כא יב)].
ההוכחה שהפלשתים יושבים בשפלה, מלשונות המקראות ביחס אל הדרך מארץ ישראל לארץ פלשתים וחזרה: באופן הראשון בא לשון ירידה, כגון: "וירדו כל ישראל הפלשתים"(שמואל א יג כ); ובאופן השני לשון עליה, כגון: "ופלשתים עלו"(שמואל א כט יא), "ויעלו כל פלשתים"(שמואל ב ה יז).
בֵּא-לֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּא-לֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי:
(תהילים נו ה)
"בֵּא-לֹהִים֮" - הנני נשבע בֵּא-לֹהִים֮, "אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ" - שהועיד לי למפלט את ארץ פלישתים, כי אחימלך, כדבר דואג לשאול (שמואל א כב י), שאל בנוב לדוד בא-להים, ובלי ספק מה' יצא דבר המלטו משם לארץ פלשתים; ואם כי מצבי פה הוא נורא, הנה "בֵּא-לֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א".
כָּל-הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל-מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע:
(תהילים נו ו)
"יְעַצֵּ֑בוּ" הוא מלשון "ידיך עצבוני ויעשוני"(איוב י ח), וכוונת הכתוב: כָּל-הַ֭יּוֹם הם עושים מהדברים היוצאים מפי צורות של מחשבות כאלה שמטילות עָלַ֖י חשד, וזה: יען כי עָלַ֖י כָּל-מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע.
יָג֤וּרוּ יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי: עַל-אָ֥וֶן פַּלֶּט-לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים הוֹרֵ֬ד אֱ-לֹהִֽים: נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ:
(תהילים נו ז-ט)
נראה לי הפירוש הנכון, היוצר קשר והמשך בין הפסוקים, כזה: "יָג֤וּרוּ יִצְפּ֗וֹנוּ" - כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי לספותה; והוא מוסיף באירוניה: "עַל-אָ֥וֶן פַּלֶּט-לָ֑מוֹ", בתמיהה, כלומר, אפשר עַל-אָ֥וֶן פליטתי להם, לארץ נכר; בן מוות אני בעיניהם?! אם כן הוא - "בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים הוֹרֵ֬ד אֱ-לֹהִֽים:" ושפוך חמתך עליהם [אולי תפס לשון "הוֹרֵ֬ד" מפני ששטח ארצם הוא במורד ובשפלה, כנזכר לעיל], כי אמנם לא בי העוון, כי נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה - אָ֥תָּה הוא שהועדת מקומות נֹדִי֮ למספרם, כלומר, וגזרת עלי בתוכם גם את הגלות לארץ פלשתים [נמסרה לו הגזרה הזאת על ידי אחימלך הכהן כאשר שאל לו דוד בנוב בא-להים]; אבל נפשי בכתה על גלות זו לארץ נכר: "שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ" - והלוואי שתשים דמעות ששפכתי בסיבת גלות זו בְנֹאדֶ֑ךָ אשר אליו אתה אוסף דמעות האומללים והעשוקים! "הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ" - כלומר האמנם לא תשים דִמְעָתִ֣י בְּסִפְרָתֶֽךָ למשמרת ולזכרון?
אָ֥֨ז יָ֘שׁ֤וּבוּ אוֹיְבַ֣י אָ֭חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א זֶה-יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי-אֱ-לֹהִ֥ים לִֽי:
(תהילים נו י)
מקושר עם הקודם, לומר: כי אם אך תשים דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ ובְסִפְרָתֶךָ ויתגברו רחמיך עלי אָ֥֨ז יָ֘שׁ֤וּבוּ אוֹיְבַ֣י אָ֭חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א.
בֵּֽ֭א-לֹהִים אֲהַלֵּ֣ל דָּבָ֑ר בה' אֲהַלֵּ֥ל דָּבָֽר:
(תהילים נו יא)
חוזר ביתר תוקף על השבועה שנשבע בפסוק ה' (בֵּא-לֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּא-לֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה-יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי:), והוא נשבע בשמות א-להים והויה גם יחד.