שירת הלויים בעת השבת הארון מהמלחמה אל מקומו

הפרק הזה הושר פסקה פסקה על ידי הלויים בעת השיבם הארון מהמלחמה אל מקומו בבית ה' אל תחת כנפי הכרובים.

לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לה' הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ: כִּי-ה֖וּא עַל-יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל-נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ:
(תהילים כד א-ב)

פתיחה זו באה להוציא מלב ההמון כי בית ה' מכיל את כבוד ה'. וכן היא מגמת ישעיה בלשונו בתחילת הפרק האחרון בספרו: "כה אמר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:"(ישעיה סו א). וצא וראה כי גם שלמה בתפילתו בשעת חנוכת בית-המקדש ראה צורך בגילוי דעת כזה לאמר: "כי האומנם ישב א-להים על הארץ?! הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה!"(מלכים א ח כז).

מִֽי-יַעֲלֶ֥ה בְהַר-ה' וּמִי-יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ: נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר-לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר לֹא-נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה: יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת ה' וּ֝צְדָקָ֗ה מא-להי יִשְׁעֽוֹ: זֶ֭ה דּ֣וֹר דֹּרְשָׁ֑יו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:
(תהילים כד ג-ו)

פסקה זו מזמרים הלויים בתהלוכה מדי עלותם עם הארון במעלה הר הבית.

"זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה" - הכוונה: "זה", המתואר למעלה, הוא מכלל, מסוג, דֹּרְשָׁ֑יו וממְבַקְשֵׁי פָנֶ֖יךָ ביַעֲקֹב סֶֽלָה (ו"דּ֣וֹר" ו"מְבַקְשֵׁ֨י" חסרים מ"ם השימוש, ו"יעקב" חסר בי"ת השימוש), כלומר, זה הוא הרצוי בבית ה'.

שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה' עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר ה' גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה: שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד: מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה' צְבָא֑וֹ-ת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:
(תהילים כד ז-י)

הם עם הארון עם שערי בית ה' והם קוראים לשערים: "שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד!"; והשערים עונים בשאלה: "מִ֥י זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד?", ונושאי הארון משיבים: "ה' עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר ה' גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה!" - ברמז על הניצחון שהנחיל ה' עתה לעמו על האויב. ועדיין השערים לא נענו להם, ונושאי הארון חוזרים שוב אל הקריאה: "שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים רָֽאשֵׁיכֶ֗ם...", וחוזרת השאלה: "מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד?", אולם הפעם בלשון "מִ֤י ה֣וּא זֶה֮?" ולא "מִ֥י זֶה֮?" כבראשונה, לפי שהפעם היא תביעה לבירור מוחלט - מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ בייחוד אשר שמו נקרא על הארון (כטעם "מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר מלאו ליבו לעשות כן?!" (אסתר ז ח)), כי התארים "עִזּ֣וּז", "וְגִבּ֑וֹר" ו"גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה" מייחס כל גוי מנצח לאלהיו ואין בהם תואר עצם של א-להי ישראל, ועל כן נושאי הארון עונים עתה בתואר המיוחד לה': "ה' צְבָא֑וֹ-ת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה!" [וצא וראה, שגם בשמואל (ב ו ב) דקדק הכתוב לפרש ביחס לארון בלשון זה: "אשר נקרא שם ה' צבאו-ת יושב הכרובים עליו"].