דוד מתעודד כי ה' מנהיגו

הפרק הזה הוא לפי הנראה יליד הראיון עם יהונתן (שמואל א כ לה-מב), שבירר לדוד כי כלה ונחרצה מעם שאול להמית אותו, וכי נכונו לו מעתה ימי חושך, חוסר ונדודים; ודוד הרועה לפנים, ושה אובד היום, מתעודד עתה כתקוותו על רועו מעודו: "ה' רועי לא אחסר...".

גַּ֤ם כִּֽי-אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא-אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי-אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי:
(תהילים כג ד)

"שִׁבְטְךָ֥" - זה שבט הרועה שמנהיג בו את הצאן; "וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ" - זו משענת הרועה המשמשת לו משען בשעה שהצאן רועה לפניו במרעה והוא עומד נשען; והכוונה: כי זה שמסעי וחנייתי הם על פיך ותחת השגחתך זה ינחמני, כלומר - ייתן מנוחה ומרגוע לנפשי; כי "נחם" משמש גם להוראת מרגוע ומנוחה, והראיה מלשון הכתוב: "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו"(בראשית ה כט).

תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה:
(תהילים כג ה)

בהדרגה, התחיל לעיל בציור של סיפוק צרכיו: "יְ-הוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר", והולך ומוסיף כאן ציור של רחבת הדעת וגדולה, כי אך גדולי העושר והמפונקים סועדים בראש מדושן בשמן [ככה סעדו היוונים הקדמונים, וזכר למנהג זה בין רודפי תענוגות בישראל : "הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל ראש גיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן"(ישעיה כח א) ]. ובחר בסעודה ובמשתה לנושא ציור האושר, מפני שהוא עתה, כמוכח מפתח דבריו בנוב אל אחימלך, "ועתה מה יש לך תחת ידך חמשה לחם...", חסר לחם ונפשו שוקקה.

אַ֤ךְ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית-ה' לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים:
(תהילים כג ו)

"אַ֤ךְ ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי" - תחת אויבים רודפים נפשי, ירדפוני אך טוב וחסד; "וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית-ה' לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים", כי לבית ה' פניו כעת מועדות (שמואל א כא ב), והוא מבקש שיזכה להתעכב שם בבית ה' אשר בנוב לאורך ימים.