א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הוָה כִּי־גָמַ֣ר חָסִ֑יד כִּי־פַ֥סּוּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃ ג שָׁ֤וְא ׀ יְֽדַבְּרוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂפַ֥ת חֲלָק֑וֹת בְּלֵ֖ב וָלֵ֣ב יְדַבֵּֽרוּ׃ ד יַכְרֵ֣ת יְ֭הוָה כָּל־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת לָ֝שׁ֗וֹן מְדַבֶּ֥רֶת גְּדֹלֽוֹת׃ ה אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ ׀ לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ׃ ו מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ׃ ז אִֽמֲר֣וֹת יְהוָה֮ אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם׃ ח אַתָּֽה־יְהוָ֥ה תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ ׀ מִן־הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם׃ ט סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃
📚

מאמרים על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז"ל
הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

לפרק יב

לפרק י"ב

אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ, לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ:
(תהילים יב ה)

"אֲשֶׁ֤ר אָֽמְר֨וּ, לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר" - חשבו כי ע"י המלשינות על דוד לפני שאול גברו חיילים ויעשו מקורבים למלכות.

"שְׂפָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑נוּ מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ" - כח פיהם הכשילם לפרוק מעליהם עול מלכות שמים.


מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים עַתָּ֣ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר ה' אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ:
(תהילים יב ו)

לא למען הראותם כבוד אדנותו, כי אם "מִשֹּׁ֥ד עֲנִיִּים֮ מֵאַנְקַ֪ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים" - יקום ה'.

"עֲנִיִּים֮" ו"אֶבְי֫וֹנִ֥ים" הם תארים לדוד ולאנשיו; וב"שוד" הכוונה לשוד ממש - כי הצליח ביד הזיפים לשוד כל אשר לדוד ולאנשיו.

"אָשִׁ֥ית בְּ֝יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ" - ישיג ממני ישע ויצליח כל מי שיָפִיחַֽ לֽוֹ, לזיפי, כדי להזיקו.


אִֽמֲר֣וֹת ה' אֲמָר֪וֹת טְהֹ֫ר֥וֹת כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְ֝זֻקָּ֗ק שִׁבְעָתָֽיִם:
(תהילים יב ז)

הכוונה, להבטיח כי מאמר ה' הנ"ל, "משוד עניים..." - יקויים בכל מילואו ולא יופחת ממנו כלום, כשם שאין להפחית מ-"כסף צרוף מזוקק שבעתים". עוד יש לומר שהמשורר מביע בזה התפעלותו מהזמרה הנ"ל, המעידה כי אין ה' מתעורר על כבוד עצמו כעל שוד ואנקת עניים ואביונים.


אַתָּֽה-ה' תִּשְׁמְרֵ֑ם תִּצְּרֶ֓נּוּ, מִן-הַדּ֖וֹר ז֣וּ לְעוֹלָֽם:
(תהילים יב ח)

"אַתָּֽה-ה' תִּשְׁמְרֵ֑ם" - חוזר אל העניים והאביונים הנ"ל, וחוזר ומפרט בלשון מדברים בעדם: "תִּצְּרֶ֓נּוּ", כלומר, תצור אותי ואת אנשיי "מִן-הַדּ֖וֹר ז֣וּ", מסוג (ה)עושים זאת, "לְעוֹלָֽם"!


סָבִ֗יב רְשָׁעִ֥ים יִתְהַלָּכ֑וּן כְּרֻ֥ם זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
(תהילים יב ט)

"כְּרֻ֥ם" הוא מלשון "וירם תולעים"(שמות טז כ); "זֻ֝לּ֗וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם", הוא המאכל שנסרח וזל ערכו בתור מאכל לבני-אדם, והכוונה: כי בסביבותיו מורגשת בכל עת תנועה רבה של מרגלים המזכירה את רחש הרימה במאכל סרוח.