תנ"ך על הפרק - תהילים ג - מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי – זמרה על צרות / הרב שמשון דוד פינקוס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים ג

570 / 929
היום

הפרק

מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד בְּ֝בָרְח֗וֹ מִפְּנֵ֤י ׀ אַבְשָׁל֬וֹם בְּנֽוֹ׃יְ֭הוָה מָֽה־רַבּ֣וּ צָרָ֑י רַ֝בִּ֗ים קָמִ֥ים עָלָֽי׃רַבִּים֮ אֹמְרִ֪ים לְנַ֫פְשִׁ֥י אֵ֤ין יְֽשׁוּעָ֓תָה לּ֬וֹ בֵֽאלֹהִ֬ים סֶֽלָה׃וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה מָגֵ֣ן בַּעֲדִ֑י כְּ֝בוֹדִ֗י וּמֵרִ֥ים רֹאשִֽׁי׃ק֭וֹלִי אֶל־יְהוָ֣ה אֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲנֵ֨נִי מֵהַ֖ר קָדְשׁ֣וֹ סֶֽלָה׃אֲנִ֥י שָׁכַ֗בְתִּי וָֽאִ֫ישָׁ֥נָה הֱקִיצ֑וֹתִי כִּ֖י יְהוָ֣ה יִסְמְכֵֽנִי׃לֹֽא־אִ֭ירָא מֵרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃לַיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמשון דוד פינקוס ז

מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, ה' מה רבו צרי – זמרה על צרות

חז"ל תמהו על הפסוק הפותח את הפרק: "מזמור לדוד?! קינה מבעי ליה!"(ילקוט שמעוני תהילים רמז תרכה) - על מה ולמה הזמרה הזו?

ותירצו:

דרש ר"ש בן אבשלום: משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרע היה עצב, משפרעו שמח. כך דוד, כיון שאמר לו הקב"ה "הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך" היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיון שראה שאבשלום הוא, התחיל אומר שירה.

מצינו כמה דרכים לפרש את דברי חז"ל אלו. ה'מצודת דוד', שדרכו לפרש כפשוטו, כתב: "בברחו - וצפה אז ברוח הקודש שיוחזר למלכותו ואמר התפילה ההיא בזמרה", כלומר, הוא ראה ברוח הקודש שהסוף יהיה טוב, ולכן שמח כבר מעכשיו.

לפי דברי ה'מצודת דוד' כתוב כאן יסוד גדול מאוד בתפילה: הגם שידע דוד שבסוף יהיה טוב, מכל מקום צעק: "ה', מה רבו צרי!", היה צועק ומתפלל!

חז"ל אומרים על נח שהיה "מקטני אמנה", והיינו משום שלא התפלל. והטעם שנח לא התפלל, נראה שהוא מפני שלא האמין שהסוף יהיה כה גרוע - שהקב"ה יביא את המבול, ואכן הסוף לא היה טוב, כי הוא לא התפלל. לעומת זאת מרדכי הצדיק לא נהג כך. כשהמן הכריז שהוא ישמיד את כל היהודים, מרדכי היה יכול להתייחס לדבריו בביטול ולומר שוודאי הקב"ה לא יניח לו לבצע את זממו. אבל מרדכי לקח את האיום ברצינות, ולכן באמת ניצלו הוא ובני דורו!

כשדוד המלך ברח, הוא ידע שבסוף יהיה טוב, ואף על פי כן לא הרפה מהעבודה המוטלת עליו. אם ה"מזמור לדוד" היה ממשיך ב"הודו לה' כי טוב" – הסוף לא היה טוב... רק משום שאמר דוד "ה' מה רבו צרי", לכן בסופו של דבר תפילתו אכן הייתה בבחינת "מזמור". זהו היסוד הידוע של מרן הרב מבריסק זצ"ל בעניין הדין בר"ה. בר"ה מצד אחד רוחצים ומסתפרים לכבוד יום הדין, כי בטוחים שהקב"ה יצילנו ויעשה לנו נס, ומצד שני "זוחלים ורועדים מיום בואך" - חשים את חרדת הדין. וביאר הרב זצ"ל שאדרבה, דווקא משום שישנו פחד ואימת הדין ניתן לשמוח ולהיות בטוחים בישועת ה'. אבל אדם שאינו מפחד, אין לו במה לבטוח. צריך לשלב את שני הדברים יחד. דבר זה מאוד נוגע להנהגה המעשית שלנו. לאדם מטבעו נח לומר שהכל יהיה בסדר, להיות 'אופטימיסט'. ב"ה שזהו טבע האדם, כי אם אדם היה שם לב לכל הסכנות של החיים - הוא לא היה יכול לחיות אפילו רגע אחד!

לפעמים כשקורה רחמנא ליצלן איזה מקרה רע, כגון שרופא מודיע שיש צורך בבדיקות מסויימות, החולה עלול להיכנס למרה שחורה, וזה דבר רע מאוד. לכן במצבים כאלו צריך לבטוח בה'. מאידך אל לו לחשוב: "טוב, אני בוטח בה', וממילא הכל יהיה בסדר". לא ולא! את עבודת התפילה עליו לעבוד כאילו ששום דבר לא יהיה בסדר, ומאידך תחושת הנפש צריכה להיות שהכל יהיה בסדר.

קשה לתפוס את שני הקצוות הללו, אך זה יסוד גדול מאוד בעבודת ה' הלכה למעשה; מצד אחד לפחד ולבקש רחמים, וכלשון חז"ל: "עלה למיטה ונפל - יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון"(שבת לב.). מצד שני, אל לו ליצור בבית אווירה שהוא הולך למות... שלא יקרא לבניו ויכתוב להם צוואה... 

זה, אפוא, גם מה שהיה כאן עם דוד המלך עליו השלום. מצד אחד: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" - מזמור ולא קינה, על שם הסוף. מצד שני הוא פנה אל הקב"ה בתפילה וזעק: "ה' מה רבו צרי" - באו עלי צרות גדולות מאוד!

אם היה חסר לדוד אחד משניהם - אם הוא היה נכנס לייאוש ולא היה בטוח בהצלתו, או אם היה נכנס למצב של שמחה ורגיעה - הוא לא היה ניצל. רק ההרכב הזה, "מזמור" יחד עם "ה' מה רבו צרי", הוא זה שגרם להצלתו מפני אבשלום בנו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך