הנה יום בא לה'
הפרק האחרון בספר זכריה מתאר את מלחמת גוג ומגוג. מלחמה זו תתרחש בימי הסוכות (כפי שנראה במאמר הבא), וזה טעם לקריאת הפרק כהפטרת בסוכות. בנוסף נזכר "חג הסוכות" שלוש פעמים בסוף הפרק. השמות גוג ומגוג אינם מופיעים בפרק, והמלחמה עצמה, שהיא מלחמת העמים בישראל באחרית הימים, מתוארת בעיקר בספר יחזקאל (יחזקאל לח-לט). אבל מלחמת ה' באחרית הימים, בנוסף לכינוי "יום י-הוה" הם ערובה מספקת לכך שהזיהוי של פרקנו עם מלחמת גוג ומגוג הוא נכון.
ולכן פירש רד"ק: " 'הנה יום בא לי-הוה' - לה' יהיה אותו היום שכבודו וגבורתו באותו הזמן ייראה, והוא זמן שיבוא גוג ומגוג על אדמת ישראל כמו שניבא יחזקאל הנביא". וכן במלבי"ם: "עתה יספר איך יבוא גוג ומגוג בפעם האחרונה על ירושלים שאז יגיע עד ירושלים עצמה [ובכל פעמים הראשונות לא יגע בירושלים כמו שביארנו ביחזקאל לח]". ובעל מצודת דוד כתב: " 'ואספתי' - עתה יפרש איך תשוב [?] להם שללם ואמר הנה אעיר ליבות כל הגויים הם חיל גוג ומגוג להתאסף ולבוא על ירושלים למלחמה".
להלן נעיין בכמה היבטים משותפים של מלחמה זו, העולים מתוך השוואת נבואת זכריה לזו של יחזקאל. אגב הצד השווה יתבררו גם ההבדלים, ועליהם נאמר "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ר"ה ג ה), "ומה שזה נועל זה פותח" (תנחומא חוקת נב). סדר הנושאים הוא לפי סדר פסוקי הפרק.
"יום בא לי-הוה"(זכריה יד א) - המושג "יום י-הוה" מיוחד לתיאור יום הדין באחרית הימים. בתחילת הפרק נזכר המושג בשינוי קל, "הנה יום בא לי-הוה". הרמיזה "והיה ביום ההוא" מופיעה בפרק שלוש פעמים (זכריה יד ו,ח,יג) בנוסף לארבע הרמיזות "ביום ההוא"(זכריה יד ד,ט,כ,כא), סה"כ שבע פעמים. גם ביחזקאל נרמז יום הדין שבע פעמים ("והיה ביום ההוא" - לח י,יח, לט יא. "ביום ההוא" - לח יד,יט. "והיה בימים ההם" - לט יז. "הוא היום" - לט ח).
"וחולק שללך בקרבך"(זכריה יד א) - רש"י בעקבות התרגום פירש "שלל שתשללו מאויבים [ויש גירסאות: מגוג] יחלקו יושביך בקרבך", אולם פשוטו של מקרא אינו מדבר על השלל שישראל יקחו מהגויים, אלא על השלל שהגויים יקחו מהיהודים. שהרי "שללך" המוסב על האומה הישראלית מתאר בדרך כלל את "הנגזל" ולא את הלוקח, כגון "ואת כל שללה תקבוץ" (דברים יג יז; דברים כ יד; יהושע א ב). וכן הסביר בעל המצודת דוד: "כל השלל ששללו אומות העולם ממך מימות עולם, תשיב לך ותחולק בקרבך לתת לכל אחד חלקו". וכן רד"ק: "כי יחלקו הגויים שלל העיר בקרבה". פירוש זה הוא ברוח נבואת יחזקאל שמטרתם של גוג ומגוג היא "לשלול שלל ולבוז בז...לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקניין לשלול שלל גדול"(יחזקאל לח יב-יג).
"ואספתי את כל הגויים" (זכריה יד ב) - פעמים מספר מדגיש זכריה בפרק שבמלחמה להשמדת ישראל חס ושלום תילחם קואליציה של כל הגויים. כך בפסוק ב' נאמר "ואספתי את כל הגויים", ואחר כך "וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים"(זכריה יד יב), "ואוסף חיל כל הגויים סביב"(זכריה יד יד), "והיה כל הנותר מכל הגויים"(זכריה יד טז), "וחטאת כל הגויים"(זכריה יד יט). גם יחזקאל מתאר את התאגדות העמים כולם למלחמה על ירושלים: "כולם קהל רב"(יחזקאל לח ד), "עמים רבים אתך"(יחזקאל לח ו), "מעמים רבים"(יחזקאל לח ח), "לעיני הגויים הרבים"(יחזקאל לט כז). עובדה זו חשובה מאוד, ועיין מאמרנו ליחזקאל פרק לח, "ועמים רבים איתך".
"ויצא ה' ונלחם בגויים ההם"(זכריה יד ג) - שני הנביאים מתארים את המלחמה כמלחמת ה'. בניגוד למלחמות רבות שבהם מסובב ה' את הניצחון וישראל מנצחים במלחמה בניצחון טבעי או על טבעי; במלחמה זו עם ישראל אינו נלחם כלל, בדומה ליציאת מצרים: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד יד). בפרקנו נאמר "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם"(זכריה יד ג), וביחזקאל "ביום ההוא... תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי"(יחזקאל לח יח-יט), "הנני אליך גוג...והכיתי קשתך מיד שמאלך, וחציך מיד ימינך אפיל"(יחזקאל לט א-ג). כל הפעולות מיוחסות ישירות לה' הפועל בלא שליחים.
"ונבקע הר הזיתים"(זכריה יד ד) - המלחמה הישירה של ה' בעמי העולם תלווה בשינויים מופלגים בתשתית ובתכסית של כדור הארץ. רעש גדול [=רעידת אדמה] מתואר אצל שני הנביאים: "ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאוד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה...ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש"(זכריה יד ד-ה), וביחזקאל "ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל"(יחזקאל לח יט). אולם תופעות הטבע כתוצאה מהשבר אינן זהות בשני הנבואות: זכריה מדבר על עמקים חדשים ונהרות חדשים ועל אור מיוחד שיהיה ביום ההוא, אך יחזקאל מדבר על נפילת ההרים ולא על שינויים של המים והאור.
"הוא יוודע לי-הוה"(זכריה יד ז) - תכלית יום ה' ומלחמתו בגוג ומגוג היא הפצת שמו בעולם. זכריה מדגיש בפרקנו כמה פעמים: "והיה יום אחד הוא יוודע לי-הוה"(זכריה יד ז), "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"(זכריה יד ט), וביחזקאל: "והתגדלתי והתקדשתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני י-הוה"(יחזקאל לח כג), "וידעו בית ישראל כי אני ה' א להיהם"(יחזקאל לט כב).
"ועלתה ידו על יד רעהו"(זכריה יד יג) - ה' יגרום לפירוד ולמלחמת אחים בקואליציית הגויים שעלתה למלחמה על ה' ועל משיחו. בפרקנו נאמר: "תהיה מהומת ה' רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו [רש"י: יאחז בו להרגו] ועלתה ידו על יד רעהו [רש"י: כל דאלים גבר (=החזק שורד)]". וביחזקאל נאמר "חרב איש באחיו תהיה"(יחזקאל לח כא). זוהי בחינת תפילתו-קביעתו של המשורר "יתפרדו כל פועלי אוון"(תהילים צב י) [וראה ביאור המשנה אבות ה כ במעיינה של תורה במדבר עו-עז בשם מדרש שמואל ונועם אלימלך].
"כל סיר בירושלים וביהודה קודש לי-הוה"(זכריה יד כא) – ההפטרות הנלקחות מפרקנו ומיחזקאל מסתיימות בענייני טהרה. זכריה מתנבא שכל הכלים בזמן הגאולה יוכשרו להיות כלי שרת לעבודת הכהנים בקודש; ויחזקאל מתנבא על טהרת הארץ מהמתים הרבים של יום ה'.