חזון עובדיה... לאדום
כמו נבואות רבות מתפרשת גם נבואת עובדיה בשני רבדים, לשעתה ולדורות. לשעתה מכוונת נבואה זו לממלכת אדום שהיתה ממלכה קטנה ממזרח לערבה, ואשר הציקה לישראל בתקופת בית ראשון. זמנו ושעתו המדויקים של עובדיה לא נתפרשו בכתוב. חז"ל מזהים אותו עם עובדיה אשר על הבית שהיה "ירא את ה' מאד"(מלכים א יח ג) וחי בימי אחאב: "ואמר ר' יצחק, מפני מה זכה עובדיהו לנביאות? מפני שהחביא מאה נביאים במערה"(סנהדרין לט:). לשיטה זו מכוונת נבואת עובדיה למלחמת אדום נגד יהושפט מלך יהודה בן זמנו של אחאב (דברי הימים ב כ כב), או למלחמת אדום באחז מלך יהודה, כמאה וחמישים שנה מאוחר יותר (דברי הימים ב יז; אבל במלחמה זו לא מצאנו שה' הציל את יהודה). פרשנים אחרים מאחרים את נבואת עובדיה לתקופת החורבן כשנצטרפו בני אדום לבבל בחורבן יהודה.
אבל אם על כל הנבואות נאמר שרק זו הנצרכת לדורות נכתבה (שיר השירים רבה ד כב), בוודאי נכונים הדברים לנבואת עובדיה על אדום, ובעצם לכל נבואות הנביאים על אדום. שכן אדום אינה רק הממלכה המסוימת בדרום מזרח ישראל בתקופת בית ראשון והנביאים. אדום היא סמל ואות לשנאת ישראל שבכל הזמנים. עדות לכך אנו מוצאים בפרקנו כאשר הנבואה מיועדת לכאורה לאדום אבל פעמיים מזכיר עובדיה שבעצם מדובר על "כל הגויים"(עובדיה א טו טז). כך גם מצאנו בנבואות ישעיהו שבהם מזכיר הנביא את אדום במשא לכל העמים כולם (ישעיהו לד א; ישעיה לד ה; ישעיה סג א; ישעיה סג ו).
מקור ושורש הדברים הוא ללא ספק בדמותו של עשיו הוא אדום. "ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עיף אנוכי על כן קרא שמו אדום"(בראשית כה ל). האדמומיות של עשו צוינה כבר בלידתו "ויצא הראשון אדמוני..."(בראשית כה כד). האדמומיות מסמלת את כל הרשע שבעולם: "אדמוני סימן הוא שיהא שופך דמים"(רש"י בראשית כה כד), והחטא בכללו מסומל בצבע האדום "אם יהיו חטאיכם כשנים... אם יאדימו כתולע..."(ישעיהו א יח). הדם האדום מסמל גם את חטא גילוי עריות, כמו שאומר דוד לאביגיל: "וברוכה את אשר כיליתני היום הזה מבוא בדמים"(שמואל א כה לג), ודרשה הגמרא "דמים תרתי משמע [רש"י: 'דם נידה ושפיכות דמים'] "(מגילה יד:)
המאבק בין יעקב לעשיו אינו מאבק רציונלי על צורך כל שהוא. מטבע בריאתם ועוד בטרם נולדו והיו לבעלי בחירה, כבר נאבקים הם זה עם זה; "ויתרוצצו הבנים בקרבה"(בראשית כה כב). ומכאן למדו חז"ל "הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב"(ספרי בהעלותך). שנאה זו עומדת ביסוד מאבקו של יעקב עם האיש המסתורי בספר בראשית "ויאבק איש עמו – זה שרו של עשיו" (רש"י בראשית לב כד בשם מדרש רבה). מאבק שהוא סמל לכל ההסטוריה של עם ישראל לדורותיו "והענין כי המאורע כולו רמז לדורותיו שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשיו עליהם... ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו כמו שרמז ויבא יעקב שלם" (רמב"ן בראשית לב כד).
שנאת עולם זו מוריש עשיו לעמלק נכדו. כנגד שלושה אבות של קודש - אברהם, יצחק ויעקב - עומדים שלשה אבות של טומאה - עשיו, אליפז ועמלק. וכנגד עם ישראל שהוא "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה"(ירמיהו ב ג) עומדת ראשית הטומאה, "ראשית גויים עמלק"(במדבר כד כ). ולכן גם מלחמתו של עמלק בישראל אינה רציונלית ואינה ניתנת להסבר הגיוני " 'אשר קרך בדרך' – לשון קור וחום. צננך והפשירך מרתיחתך. שהיו כל האומות יראים להלחם בכם, ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטיה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה. בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכווה – הקרה אותה בפני אחרים" (רש"י דברים כה יח). ועל כן " 'ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לי-הוה בעמלק מדור דור' – נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק"(רש"י שמות יז טז).
יורשתה של עמלק היא מלכות הרשעה של רומי: "אדום זה רומי"(ספרי וזאת הברכה). "מלכות רומא רבתי קנאה צפו בו אליפז בן עשיו"(מדרש ילמדנו, ע"פ י' חסידה, אישי התנ"ך). וזוהי מלכות הרשעה, המלכות הרביעית הגרועה שבארבע המלכויות, הקוראת תיגר על מלכות ה'. וכך דרשו חז"ל: "ללמדך שמכל המלכויות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבוא, חוץ מאדום. והרי בבל אף היא החריבה אותו? [את ביהמ"ק, ולא רק רומי היא אדום] אלא שלא קעקעה אותו, אבל אדום מה כתיב בה? - "האומרים ערו ערו עד היסוד בה"(שמות רבה לה ה).
ורומי היא הנצרות: "ואחר כך התפשטה אמונתם הידועה ונקראו כל בעלי דתם בשם אדום. ותחתם סבלו ישראל גלות והריגות אין מספר"(מלבי"ם עובדיה א א). "והיו אנשים מתי מספר שהאמינו באיש ששמוהו אלוה וכאשר האמינה רומי... ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומים מעטים"(אבן עזרא בראשית כז מ)". "ויש סוברים שהשם עיסא [בערבית] למייסד הדת הנוצרית מקורו בשם עשו"(דעת מקרא מבוא לעובדיה). אשר על כן בזמן ש"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו [הוא אדום הוא עמלק הוא רומי היא הנצרות – אז] והיתה לה' המלוכה"(עובדיה א כא).