"אתן לך מלך באפי"
חלקו הראשון של הפרק עוסק בחטאי ישראל, ובראשם חטא עבודה זרה - "ויאשם בבעל וימת… ויעשו להם מסיכה מכספם" (הושע יג א-ב). בהנגדה למצב הזה של "עגלים ישקון" הרומז לעבודת העגלים בבית אל ובדן, זועק הנביא: "ואנכי ה' אלוקיך… ואלוקים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי" (הושע יג ד).
לאור פסוק זה נוכל להבין מדוע בהמשך הפרק מדבר הושע על בעיית המלוכה, ועל חטא בקשת העם לתת להם מלך. "אהי [=איה] מלכך איפוא, ויושיעך בכל עריך, ושופטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים. אתן לך מלך באפי…"(הושע יג י-יא), כל המפרשים מציינים שהושע מתבסס על המסופר בספר שמואל כשהעם ביקש מהנביא, "עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים". כבר אז היה הדבר רע בעיני שמואל, וכנראה גם בעיני ה', "כי אותי מאסו ממלוך עליהם"(שמואל ח ה-ז).
מה גרם להושע להיזכר פתאום ולעלות מתהום הנשיה את פרשת מינוי המלך אשר התרחשה כארבע מאות שנה לפניו? לפי האמור, שהושע בא בתביעה לעם שהחליפו את מלכות ה' במלכות עבודת העגלים, "ואנכי ה' א-להיך", רש"י: "ולא היה לך למרוד בי", הקשר ברור. הן כך גם פונה שמואל בתוכחתו לעם "ותאמרו לי: לא כי מלך ימלוך עלינו - וה' א-להיכם מלככם!"(שמואל א יב יב) הווי אומר, הרי יש לכם מלך שהוא מקור המלכות בעולם, ואם כן מדוע החלפתם מלך אמת בתחליף זול ושקרי, ומדוע המרתם עבודה ראויה בעבודה זרה? (השווה ירמיה ב יא)
הדגש נוסף, הקושר את נושא המלוכה ואת הבקשה למלך, נעוץ במילת המפתח "מושיע", תוכחתו של הושע בפרקנו בנויה הרבה על מוטיב הבגידה וכפיות הטובה של עם ישראל. אין כאן סתם הפרת ברית בין שני הצדדים, אלא בגידה והפניית עורף למי שהושיע ולמי שהציל: "ומושיע אין בלתי". הנביא מפרט את עזרת ה' ואת הישועות שהושיע את העם "ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים... אני ידעתיך במדבר... שבעו וירם לבם על כן שכחוני..." ועל כן מקשה הנביא, עכשיו שבחרת במלך במקומי, "אהי [=איה] מלכך אפוא ויושיעך?"(הושע יג ד-י) - היכן המלך שיושיעך, ובמקביל היכן העבודה הזרה שתציל אתכם?
ואכן בני ישראל נענשו בבקשת המלך מידה כנגד מידה, במינוי מלך לא מוצלח. וכך כתב הרמב"ן בפירושו לפסוק "לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט י) בהסתמכו על הפסוק מפרקנו "אתן להם מלך באפי": "ועניין שאול היה כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקב"ה, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר 'אתן להם מלך באפי ואקח בעברתי' שנתנו שלא ברצונו ולכן לקחו בעברתו שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות... והיה כל זה מפני שהיה שמואל... שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה', מושיע אותם ולא היה להם לשאול מלך בימיו כמו שאמר להם וה' א-להיכם מלככם".
ואם העונש על בקשת מלך שלא כדין הוא מלך שאינו מושיע, מזכיר הושע במקביל שהעונש על הפניה לאלילים הוא התגלית שאין במי לבטוח ואין על מי להשען "לכן יהיו כענן בוקר [מלבי"ם: שנדמה שהוא ענן מביא גשמים אבל הוא כלה והולך] וכטל משכים הלך [שבן לילה היה ובבוקר חלף] כמוץ יסוער מגורן [שהסערה נושאת את המוץ ומפזרת אותו] וכעשן מארובה [שהרוח נושאית את הכל]"(הושע יג ג) ועל כן המסקנה: "ואנכי ה' א-להיך מארץ מצרים וא-להים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי"(הושע יג ד).