נער ישראל ואוהבהו
יסוד היחס בין קודשא בריך הוא וישראל הוא אהבה. במבט נכון ניתן להבחין כי כבר בתורה אין היחס בין הקב"ה לעם ישראל יחס של תביעה ומחוייבות בלבד, אלא ביסודו הוא יחס של אהבה וידידות.
החל מאברהם אבינו אשר נאמר בו "התהלך לפני והיה תמים. ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד"(בראשית יז), ונתבאר בחז"ל שאין זו רק ברית של מחוייבות לעבוד את ה', כעניין היחס שבין העבד לאדונו, אלא הייתה זו ברית אהבה וידידות כמו שכתב רש"י (שם): "ברית של אהבה". וכך תיקנו בלשון הברכה בברית מילה "אשר קידש ידיד מבטן... על כן אל חי, חלקנו, צורנו, צווה להציל ידידות שארנו משחת". מאז ואילך נקבעה ברית הידידות בין הקב"ה לזרעו של אברהם ועם ישראל כולו.
כך לכל אורך הדרך אין יחס ה' לעם ישראל רק כמלך או אדון המצווים על עבדיהם, אלא מעמדו של עם ישראל הוא להיות אהוביו של הקב"ה. "לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא ה' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים"(דברים ז ח). "כי אהבך ה' אלוקיך"(דברים כג ו).
וכן בתחילת הפרק אומר הנביא הושע: "כי נער ישראל ואוהבהו"(הושע יא א), ובעקבותיו ישעיה: "בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם"(ישעיה סג ט), ירמיה: "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד"(ירמיה לא ב), מלאכי: "אהבתי אתכם אמר ה', ואמרתם במה אהבתנו, הלוא אח עשו ליעקב נאום ה', ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי..."(מלאכי א ב), ורבים כהנה.
בתפילות שתיקנו חכמים חוזר יסוד זה שוב ושוב "אהבת עולם אהבתנו", "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת", "אוהב עמו ישראל", "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו".
ומלבד עצם הידיעה המרוממת כי הקב"ה אוהב אותנו ואנו קרובים אליו, יש לכך משמעות מעשית, בכך שהוא שומר עלינו ודואג לכל צרכינו באופן מיוחד, בחביבות ובחמלה יתירה, כאב הנאמן ומסור לבנו ודואג לצרכיו בחן בחסד וברחמים. וככל שביטוי האהבה והידידות מתעצמים הרי ישנה יותר דאגה ושמירה והשפעת טובה ורחמים לעם ישראל.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'בן מלך – שיר השירים'