תנ"ך על הפרק - הושע ב - תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

הושע ב

502 / 929
היום

הפרק

וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־חָֽי׃וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא׃וְאֶת־בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃לָכֵ֛ן הִנְנִי־שָׂ֥ךְ אֶת־דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא׃וְרִדְּפָ֤ה אֶת־מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־עֶרְוָתָֽהּ׃וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא־יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה׃וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל׃וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי

בפרקנו משווה הושע את היחסים בין הקב"ה לעמו ליחסים שבין בעל לאשתו (השווה ישעיה מז, מט, נא, נב, נד, סא, סב). בתחילה מתאר הושע שישראל עבדו עבודה זרה, חטא המשול לבגידת הרעיה בבעלה, "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי"(הושע ב ז). הקב"ה מתרחק מעם ישראל בדומה לבעל המגרש את אשתו: "והשימותי גפנה ותאנתה... ופקדתי עליה את ימי הבעלים"(הושע ב יד-טו); אבל לבסוף תבוא עת הגאולה והבעל והרעיה יתאחדו מחדש באהבת נצח, "והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי"(הושע ב יח).

צמד המילים "אישי" ו"בעלי" מציין אפוא שתי תקופות ביחסים שבין ישראל לבוראם: ה"בעלות" מתארת את התקופה הקשה, שהעם זנה מא-להיו וסבל את עונשו, את ריחוקו של הא-להים מהעם; וה"אישות" מתארת את תקופת הזוהר והשיא של יחסי האיש והרעיה - יחסי ה' ועמו. להלן נדון בגמה היבטים לדרך בה צמד המילים "אישי" ו"בעלי" מביע הבדל זה.

רש"י מביא שהמילה "אישי" מציינת עבודה מאהבה, שכן "אישי - לשון אישות וחיבת נעורים", "ובעלי - לשון אדנות ומורא". דברי רש"י מבוססים על ההוראה המקורית של המילים. "אישי" מבטא את התאחדותם הגמורה של האיש והאישה, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"(בראשית ב כד). הביטוי "בעלי" מבטא שהאישה נשואה לבעל, תוך הדגשת ההבדל ביניהם, את ה"בעלות" שלו עליה, שהרי מבחינת ה'חוק היבש' "האשה נקנית"(משנה קדושין א א). ועוד, ה"בעילה" מדגישה את ההיבט הביולוגי-גשמי, לעומת ה"אישות" הכוללת גם היבטים נפשיים-רוחניים.

לפירוש זה הנביא הושע מתאר, שבעת החטא עבדו ישראל את ה' עבודה מיראה, ועל כן משגבר היצר, פרקו עול ובגדו; אבל לעתיד לבוא יעבדו לה' מאהבה, לא בבחינת עבד המואס באדון והמנצל בל הזדמנות על מנת לחמוק מעול השעבוד. בדרגת השוויון של האישות באה לידי ביטוי אהבתם הנשגבה של האיש והאישה, ולדרגה זו יגיעו בני ישראל בעת הגאולה.

רש"י מפנה גם לדברי הגמרא "אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה"( כתובות עא:). שכן כלה שהיא בבית אביה היא כלה שהתארסה לבעלה, ומבחינת הקניין היא אשתו; אבל אין הם חיים יחדיו עד לנישואין הגמורים, עד שהיא באה לבית חמיה, לבית בעלה כשנה מאוחר יותר (משנה כתובות ה ב). וכעין זה כתב המלבי"ם: "שם 'בעל' מורה על הממשלה והקניין... ושם 'איש' מורה על האהבה והקרבה והאישות".

ויש פרשנים שבחרו להם דרך שונה, ובעקבות תרגום יונתן הם מסבירים את השם "בעלי" בפסוקנו במובן אחר: כינוי לעבודה זרה. "בעלי" אינו רכיב במשפחה המקביל ל"אישי", אלא שם המציין כינוי לפולחן של תרבות העמים; "אישי" הוא כינוי לקב"ה ו"בעלי" הוא כינוי לעבודת הבעל, הלא היא העבודה הזרה הנפוצה ביותר בימי הנביאים. וכך תרגם יונתן: "והיה בעידנה ההיא אמר ה' תתנהון לפולחני ולא תפלחון עוד לטעות עממיא" (=והיה ביום ההוא נאום ה' תעבדו אותי ולא תעבדו עבודה זרה). ובעקבותיו פירש מהר"י קרא: לא תקראי לי עוד בעלי "לפי שהסירותי את שמות הבעלים מפיה". וכן ברד"ק "בעל הוא שם משותף. כי היו קוראים לגויים בעל, לפיכך אמר 'לא תקראי לי עוד בעלי' כדי להסיר שם הבעלים מפיה".

אכן מתחילת הפרק ולאורכו מיוחד הכינוי "איש" לה' והכינוי "בעל" לעבודה הזרה: "ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה"(הושע ב ד); אבל "היא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל"(הושע ב י) "ופקדתי עליה את ימי הבעלים"(הושע ב טו), "והסירותי את שמות הבעלים מפיה"(הושע ב יט).

פירוש זה ש"בעלי" שבפסוקנו הוא האליל 'בעל' הולם יפה את רצף הפסוקים, אך קשה להולמו בפסוק עצמו: "ולא תקראי לי עוד בעלי", שהרי ברור שה' אינו הבעל ואין לקרוא לו כך. אפשר שהנביא רומז שהעם האמין בטעות, שהבעל הוא הבורא והמשגיח, ואפשר שה' יהיה קרוב אל עמו, והם יחושו במציאותו כמו שחשו בקרבתם של משרתיו השמש והירח, ובלשון המלבי"ם: "עד עתה שלא הייתה קורבה לה' עמהם והשגחתו הייתה נסתרת ומעוטפת במסך טבעי (הבעל כביכול ממונה על הגשם) היו עובדים מצד היראה וקוראים לו 'בעלי' מצד ממשלתו עליהם. שבזה יביטו לפעמים אל משרתיו אשר הם אמצעים אל השפע וייראו ויכבדו גם אותם. אבל לעתיד יתהלך בתוכם וייתן להם ברכותיו מבלי אמצעי, כאשר יתייחד איש עם אשתו כמו שכתבו חז"ל על זה, שתהיה ככלה בבית חמיה, כי יהיה מעונתו בעולם השפל, לשכון כבוד בתוכם, ותקבל השפע הא-להי פנים אל פנים ותעבוד מאהבה ולא תירא" ואז תקראי לי אישי.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך