תנ"ך על הפרק - יחזקאל כט - הנני נותן לנבוכדראצר את ארץ מצרים / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

יחזקאל כט

481 / 929
היום

הפרק

בַּשָּׁנָה֙ הָעֲשִׂירִ֔ית בָּעֲשִׂרִ֕י בִּשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ׃דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי׃וְנָתַתִּ֤יחחייםחַחִים֙בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֖יךָ תִּדְבָּֽק׃וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה׃וְיָֽדְעוּ֙ כָּל־יֹשְׁבֵ֣י מִצְרַ֔יִם כִּ֖י אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן הֱיוֹתָ֛ם מִשְׁעֶ֥נֶת קָנֶ֖ה לְבֵ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃בְּתָפְשָׂ֨ם בְּךָ֤בכפךבַכַּף֙תֵּר֔וֹץ וּבָקַעְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־כָּתֵ֑ף וּבְהִֽשָּׁעֲנָ֤ם עָלֶ֙יךָ֙ תִּשָּׁבֵ֔ר וְהַעֲמַדְתָּ֥ לָהֶ֖ם כָּל־מָתְנָֽיִם׃לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֛י מֵבִ֥יא עָלַ֖יִךְ חָ֑רֶב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֵּ֖ךְ אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃וְהָיְתָ֤ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֙יִם֙ לִשְׁמָמָ֣ה וְחָרְבָּ֔ה וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה יַ֧עַן אָמַ֛ר יְאֹ֥ר לִ֖י וַאֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ וְאֶל־יְאֹרֶ֑יךָ וְנָתַתִּ֞י אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם לְחָרְבוֹת֙ חֹ֣רֶב שְׁמָמָ֔ה מִמִּגְדֹּ֥ל סְוֵנֵ֖ה וְעַד־גְּב֥וּל כּֽוּשׁ׃לֹ֤א תַעֲבָר־בָּהּ֙ רֶ֣גֶל אָדָ֔ם וְרֶ֥גֶל בְּהֵמָ֖ה לֹ֣א תַעֲבָר־בָּ֑הּ וְלֹ֥א תֵשֵׁ֖ב אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃וְנָתַתִּ֣י אֶת־אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ ׀ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֤ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַהֲפִצֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְֽזֵרִיתִ֖ים בָּאֲרָצֽוֹת׃כִּ֛י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה מִקֵּ֞ץ אַרְבָּעִ֤ים שָׁנָה֙ אֲקַבֵּ֣ץ אֶת־מִצְרַ֔יִם מִן־הָעַמִּ֖ים אֲשֶׁר־נָפֹ֥צוּ שָֽׁמָּה׃וְשַׁבְתִּי֙ אֶת־שְׁב֣וּת מִצְרַ֔יִם וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֹתָם֙ אֶ֣רֶץ פַּתְר֔וֹס עַל־אֶ֖רֶץ מְכֽוּרָתָ֑ם וְהָ֥יוּ שָׁ֖ם מַמְלָכָ֥ה שְׁפָלָֽה׃מִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם׃וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֺ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃בֶּן־אָדָ֗ם נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶל הֶעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֤ה גְדֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כָּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכָל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָר לֹא־הָ֨יָה ל֤וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ׃לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ׃פְּעֻלָּתוֹ֙ אֲשֶׁר־עָ֣בַד בָּ֔הּ נָתַ֥תִּי ל֖וֹ אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אַצְמִ֤יחַ קֶ֙רֶן֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּלְךָ֛ אֶתֵּ֥ן פִּתְחֽוֹן־פֶּ֖ה בְּתוֹכָ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

הנני נותן לנבוכדראצר את ארץ מצרים

לקראת סוף ימי בית ראשון התרחש באזורנו מאורע בעל חשיבות עולמית. האימפריה הגדולה של מצרים, ששלטה בכיפה במשך מאות שנים, קרסה ונפלה. ההגמוניה עברה לממלכות הצפון, בתחילה לאשור ולאחר מכן לבבל (וראה דעת מקרא). הרקע לנבואת יחזקאל בפרקנו הוא ניצחונו של נבוכדראצר השני, מלך בבל, על פרעה נכה השני בקרב על כרכמיש, "ובכך הושם קץ לשלטון המצרי הממשי באזורי ארץ ישראל וסוריה"(דעת מקרא יחזקאל עמ' רכה-רכו הערה 1. במסע מלחמה זה נהרג קודם לכן יאשיהו במגידו).

מאורע זה השפיע, ללא צל של ספק, על העולם כולו, והיה לשיחת היום. הוא גרר שפע של תגובות בכל אמצעי התקשורת. אנשי צבא, פוליטיקאים, סוציולוגים, פסיכולוגים וכלכלנים, ניתחו, פירשו, הסבירו והגו מלל על הסיבות למעבר ההגמוניה העולמית צפונה, וניבאו את הצפוי לעולם החדש שאחרי המהפך.

בפרקנו מנתח יחזקאל הנביא את ההתרחשות הגלובלית הענקית הזו בעיניים מיוחדות של איש אמונה, המביט על כל מה שקורה מבעד למשקפי האמונה בידיעה ש"כל פועל ה' למענהו"(משלי טז ד). נכון שאפשר לנתח כל אירוע ולהסבירו במישורים מדעיים שונים, אבל אלו רק הסברים טבעיים שמעל פני השטח; ברם המניע של תהליכים, מהפכים ומהפכות בחיי הפרט והכלל הוא השגחה א-להית, הבוחנת ומכוונת את כל ההסטוריה במגמה הרוחנית "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיהו מג ז).

[ הדברים אמורים לא רק גבי התפתחויות הסטוריות, אלא גם כלפי הטבע הסטטי. השמש נבראה לכאורה כדי להאיר את הארץ ולחמם אותה, אבל התורה מדגישה פן אחר: "ויאמר א-להים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה, והיו לאותו ולמועדים ולימים ושנים, והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ"(בראשית א יד-טו). את הפסוק הראשון פירש רש"י בעניינים רוחניים, ורק בפסוק השני כתב: "עוד זאת, ישמשו שיאירו לעולם". ובגמרא: "מפני מה אצבעותיו של אדם משופות כיתדות? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו"(כתובות ה:) , ולא כדי שנוכל לכתוב / לאכול / לנהוג / להתלבש וכדומה (ועיין בית הלוי פרשת בא ד"ה "והגדת לבנך"). ]

כך מעיד הכתוב על אירועי דור הפלגה: "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"(דברים לב ח), ופירש רש"י: " 'יצב גבולות עמים' – קיימם ולא איבדם בשביל 'מספר בני ישראל' " (שבעים אומות העולם כנגד מספר בני ישראל היורדים מצרימה).

על המלחמה הגדולה שבין עמון ומואב לבין סיחון דרשו חז"ל: "ליתי סיחון ליפוק ממואב וליתי ישראל וליפקו מסיחון, והיינו דאמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון"(חולין ס:). מתברר שכל המלחמה הנוראה שבה ניצח סיחון את עמון ומואב, לא באה אלא כדי לאפשר לבני ישראל לרשת את ארצם, שהרי נאסר עליהם להילחם ישירות בעמון ומואב. האם חשב סיחון בשיאן של חגיגות ניצחונו על שתי הממלכות, על המטרה הא-להית של ניצחונותיו?! גם האירוע שהוא נושא פרקנו – ניצחון בבל על מצרים וסיום ההגמוניה הדרומית של העולם כולו – לא בא אלא "לסגור חשבון" רוחני של הקב"ה עם שני העמים הללו בעקבות יחסם לעם ישראל. יחזקאל מתייחס לשני הצדדים של המטבע, הן לתבוסת מצרים והן לניצחון בבל.

א. תבוסת מצרים: תבוסת מצרים באה כעונש על גאוותם, כפי שפורט במאמרים הקודמים לפרקנו; אבל יחזקאל מוסיף נימוק הקשור ישירות לעם ישראל: "וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה' יען היותם משענת קנה לבית ישראל"(יחזקאל כט ו). העוצמה המדומה של מצרים העבירה את ישראל על דתם ודעתם. במקום לבטוח בה' בטח העם בקנה הרצוץ, מצרים, בניגוד לאזהרות הנביאים (ראה ישעיהו לא א; ירמיהו ב יח-יט). יחזקאל אומר בפירוש שעונשה של מצרים, שתהיה ממלכה שפלה, בא לה כדי ש"לא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון בפנותם אחריהם, וידעו כי אני י-הוה"(יחזקאל כט טז).

ב. ניצחון בבל: נבוכדנצר וחיילי בבל תלו, מן הסתם, את הסיבה לניצחונם על מצרים בכוחם ובעוצם ידם. פרשנים צבאיים של אותה תקופה והסטוריונים במשך מהלך ההסטוריה יוסיפו לכך בוודאי גם את חולשתה והתפוררותה של האימפריה הזקנה. תפיסתו של יחזקאל את הסיבה האמיתית לניצחון בבל שונה: "בן אדם, נבוכדנצר מלך בבל העביד את חילו עבודה גדולה אל צור. כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצור על העבודה אשר עבד עליה. לכן כה אמר ה' א-להים הנני נותן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים"(יחזקאל כט יח-יט).

חשבונו של הקב"ה עם צור מפורט בפרק כ"ו והוא קשור ביחסה הקשה לירושלים. ה' ייעד את הבבלים לקחת את נקמתו מצור. הם קיימו את השליחות בלא לדעת שהם משמשים כלי ביד ה', על כן רוצה ה' לשלם להם את שכרם "פעולתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים", שממילא הגיע זמנה לפרוש מבמת האימפריות העולמיות. וכך מתברר שהמהפך העולמי, המאורע האחד על שני פניו, ניצחון בבל ותבוסת מצרים, הוא תוצאה של חשבון "רוחני" של ה' בהנהגת העולם כולו עבור עמו.

***

בהשלכה לימינו: האם ייתכן שגם המאורעות העולמיים ששינו את פני ההסטוריה ביובל האחרון באו רק למען עם ישראל? האם ייתכן שמלחמת העולם השנייה הייתה רק הקדמה להקמת המדינה? האם הוקם האו"ם רק כדי להכריז על מדינת ישראל? האם נפלה האימפריה הסובייטית רק כדי שיעלו ארצו למעלה ממליון איש? האם קרסו המגדלים בניו יורק ורגשו גויים במלחמה העולמית נגד הטרור, רק כדי שיובנו ויוצדקו גם כמה ממהלכיה של מדינת ישראל במלחמתה בטרור המכוון נגדה??

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך