למה תתראו אל תראו עצמכם בפני בני ישמעאל ובני עשו כאלו אתם שבעים. ליכא לאקשויי על שאמר תראו שהוא מבנין הפעיל במקום תתראו שהוא מבנין התפעל ועל מה שאמר אל תראו מלשון ראייה והוא מלשון רווי ושביעה כנראה מאמרו כאלו אתם שבעים גם מאמרו ודומה לו ומרוה גם הוא יורה כדלקמן שאין מלת תראו פי' של מלת תתראו עד שיקשה עליך זה רק הוא תוספת על מלת תתראו שפי' תתרוו מפני שכל מקום שיבא בנין התפעל על פעולה בלתי אמתית מפרשי' אותו הראה עצמך כך כמו שכב על מטתך והתחל שפירושו הראה עצמך חולה וכן מתעשר ואין כל שפרושו מראה עצמו עשיר אף כאן אל תתרוו אל תראו עצמכם רוויים ושבעים כל צרכיכם מאחר שאין לכם תבואה אלא של שעה ואמר להם אל תראו עצמכם שבעים כל צרככם ובתנחומ' למה תתראו למה תראו עצמכם שבעים אל תצאו ובידכם פרוסות מפני התרעומת ובפ"ק דתעניות פירש"י אל תראו עצמכם שיש לכם חטים הרבה פי' שאתם אין לכם אלא מעט ואמר אל תראו עצמכם שבעים במקום למה תראו עצמכם שבעים מפני שאין פי' למה פה שאלת הסבה כמלת למה בכל מקום רק אזהרה שלא יעשו כן כאלו אמר לאיזו סבה אתם מראים עצמכם שבעים והלא אין כאן שום סבה שהמתחייב ממנה הוא שלא יראו עצמם שבעים ומפני שהמתחייב מן המלה הזה הוא אזהרה לקח המתחייב מזה ואמר אל תראו עצמכם שבעים:
כאלו אתם שבעים. בפ"ק דתעניות פרש"י אל תראו עצמכם שיש לכם חטים הרבה ולא הלכו אלא בשביל שלא להתראות בפני בני עשו שהם שבעים שבאותה שעה עדיין היה להם תבואה וכן נראה ממה שלא ירדו למצרים לקנות אלא אחר תוכחת אביהם במאמר למה תתראו וממה שלא ירדו לקנות בר אלא אחר שעברו משנות הרעב יותר משנה וחצי שהרי בפעם השנית לירידת' אמר להם יוסף כי זה שנתים הרעב ומפני שכל אנשי ארץ כנען היה להם תבואה כמותם הוצרכו רז"ל לומר שפי' אל תראו עצמכם שבעי' הוא לבני עשו וישמעאל השוכני' סביבות ארץ כנען שלא היה להם תבואה כאנשי כנען ויהיה פי' ונחיה ולא נמות שיהיו שומרין אותו שבידם וילכו לקנות אחר שלא ימותו ברעב בכלות הבר שבידם כמו שפי' הרמב"ן ז"ל אבל מה שפי' ואולי היו בני ישמעאל ובני עשו באים דרך ארץ כנען עוברי' עליו ואמר להם שלא יראו עצמם שבעים בפניהם כי יחשדו שיש ליעקב תבואה ויבואו אליו לאכול לחם בביתו הוא תמוה מאד כי ארץ אדום וארץ מצרים שתיהן בדרומה של ארץ כנען הן כמבואר מגבולי הארץ והבאי' מארץ אדום לארץ מצרים אין לו לעבור בארץ כנען ועוד שבגמ' תעניו' אמרו בהדי' כדי שלא יתקנאו עליו [לא] כדי שלא לאכול עמו לחם כדעת הרמב"ן ז"ל וכן אמרו בתנחומ' אל תצאו ובידכם פרוסות מפני התרעומת:
וכאותה שעה עדיין היה להם תבואה. דאל"כ למה לא הלכו מעצמם אלא אחר שהוכיחם בלמה תתראו:
לשון כחישה. ותהיה מלת תתראו נגזרת ממלת נתראה פנים או ממלת ושמתיך כראי:
ודומה לו. שב למה שאמר למעלה אל תראו עצמכם שבעים ומה שהפסיק בינו ובין אל תראו עצמכם שבעים בפי האחרים הוא מפני שרצה להודיע תחלה ההפרש שבין פירושו לפי' מפי אחרים במלת תתראו ואחר זה חזר לחזק פירושו שהוא מלשון שביעה ואמר ודומה לו כו' ופי' מרוה גם הוא יורה בפ"ק דפסחים שאמרו כל המלמד תורה בעולם היה זוכה ומלמדה לעולם הבא שנאמר ומרוה גם הוא יורה ופי' רש"י מי שמשביע תלמודו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ואעפ"י שמלת תתראו שרשה ראה ומלת מרוה שרשה רוה אין חשש מזה כי האל"ף והוי"ו מתחלפים במקומות רבים ולכן יהיה פי' תתראו כמו תתרוו:
ולא אמר לכו רמז למאתים ועשר שנים כו'. לא שמעתי פי' כי כל ההולך מארץ כנען לארץ מצרים יקרא יורד ומארץ מצרים לארץ כנען יקרא עולה מפני שארץ כנען גבוהה מכל הארצות ועוד גבי וירדו אחי יוסף דכתיב בתריה דלא כתיב וילכו מאי איכא למימר:
נעשה להם כנכרי. ב"ר ופי' ויתנכר הראה עצמו נכרי כמו שכב על מטתך והתחל שפירושו הראה עצמך חולה וכן מתעשר ואין כל מראה עצמו עשיר ולא שהוא מענין הכר דומיא דויכר יוסף ויהיה ויכר עם ויתנכר כמו בלחי החמור חמור חמורתים שלשים עיירים ושלשים עיירים:
בדברים לדבר קשות. בב"ר אמרו נטל הגביע והקיש אמר להם מרגלים אתם אמרו לו כנים אנחנו אמר להם אם כנים אתם מה לא נכנסתם כלכם בפילון אחד אמרו לו כך צונו אבינו כו':
לא אדוני לא תאמר כן. הוצרך להוסי' תאמר כן על מלת לא מפני שמלת לא לבד' בלתי שום פועל דבק לו הוא תשובת לאו על מה שנ' לו דרך בקשה או דרך שאלה כמו ויאמרו לא כי ברחוב נלין שהוא תשובת לאו על מה שאמר לוט להם סורו נא אל בית עבדכם ואילו היה אומר להם יוסף דרך שאלה האם אתם מרגלים אם לא אז היתה תשובת לא אדוני תשובת לאו על שאלתו אבל מאחר שלא היו דברי יוסף דרך שאלה ולא דרך בקשה אלא דרך פסק שפסק עליהם מתוך מעשיהם שהם מרגלים לא תפול על זה אלא אל יאמר אדני כן לא מלת לא לבדו:
ועבדך והרי עבדיך. לא שהוי"ו וי"ו החבור אלא הוא כוי"ו ואחלצה צוררי ריקם ופירושו לא תאמר כן כי אין אנחנו מרגלים אבל באנו לשבר אוכל ופירוש והרי עבדיך כמו אבל עבדיך כי לא כיון במלת והרי בזה שיהיה לראי' כמו והלא עבדיך באו לשבר אוכל שאין זה ראי' כללכי דרך המרגלים להיות כמו סוחרים או כמו רוכלים לחזר על השווקים כדי לראות העיר ושכונותיה:
וכללוהו עמהם. ב"ר דאל"כ כלנו למה לי ה"ל למימר וכל עבדיך בני איש אחד או ועבדיך בני איש אחד באו לשבור אוכל לא היו עבדיך מרגלים שנים עשר עבדיך:
כי ערות הארץ באתם לראות שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר. שידע יוסף שבהכרח הוא שירדו אחיו לשבור ושם שומרים על כל שערי העיר ואמר להם כל מי שיכנס כתבו שמו ושם אביו כיון שנכנסו אחי יוסף כתבו שמם ושם אביהם והביא כל אחד מהשומרים פנקסו בידו לפני יוסף וקראום לפניו ראובן בן יעקב שמעון בן יעקב וכן כלם ובזה ידע בכמה שערים נכנסו כו' בב"ר ומה שלא פי' זה מתחלה גבי לראות את ערות הארץ באתם הוא מפני שאילו היה אומר להם זה מתחלה היה ראוי להשיב מה שהשיבו באחרונה שנים עשר עבדיך שהיה תשובה על העשרה שערים כמו שהשיבו באחרונה באומרו לא כי ערות הארץ באתם לראות:
הוא אשר דברתי הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון. הפך הפסוק וכתב מלת הוא בסוף הפסוק כאילו אמר אשר דברתי אליכם מרגלים אתם הוא מפני שלפי מצב הכתוב יהי' המובן ממנו שהדבר שאמרו הם הוא הדבר שדבר הוא ואין זה אמת שהרי הוא אמר להם מרגלים אתם ולכן נכנסו בעשרה שערים והם אמרו לא אלא בעבור אחיהם עשו כן לבקשו ולא שהם מרגלים אבל לפי ההפוך לא יתכן לפרש מלת הוא אלא שהוא האמת והוסיף מלת הדבר ואמר הדבר אשר דברתי מפני שמלת אשר לעולם אינה באה אלא לפרש ענין קדום הדבר אשר דברתי הפועל אשר פעלתי הבנין אשר בניתי וכיוצא בו וזה ההפוך אינו מוכרח אלא לפי פשוטו אבל לפי מדרשו שאמרו להרוג או ליהרג אין צורך להפך כי לפי זה יהיה פירושו כפי מצבו שמה שאמרו הם הוא מה שאמר הוא שהם אמרו באנו להרוג או ליהרג והוא בעצמו מה שאמר הוא לראות את ערות הארץ באתם כדי לכבוש את העיר משם להרוג את יושביה שכך אני מוצא בנחש שלי ששנים מכם הרגו כרך גדול של שכם:
חי פרעה אם יחיה פרעה כשהיה נשבע היה נשבע בחיי פרעה. מפני שפי' חי פרעה חיי פרעה ואין בו שום מובן אלא עם תוספות מלת אם כאילו אמר אם חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבא אחיכם שטעמו אם יחיה פרעה לא תצאו מזה ויחוייב מזה שאם תצאו לא יחיה כי סותר הנמשך יוליד סותר הקודם בהכרח ואמר אם תצאו מזה במקום לא תצאו מזה כמו אם לדוד אכזב שפירושו לא אכזב לדוד שתרגמו רבינו סעדיה הגאון בלשון הערב לא אכדבתהו פי דאוד וכמוהו חיי ה' אם יקרך עון שטעמו חי ה' לא יקרך עון וכאלה רבי' בענין השבועה ומה שהוצרך להוסיף מלת אם על מלת חי ולא אות בי"ת ויהי' בחי פרעה כמו וישבע בחיי העולם הוא מפני שלא מצינו בי"ת לשבועה בשום מקום כי הבית של בחיי העולם הוא הוראת מקום כאלו אמר והיכן נשבע בחיי העולם וכן ואשביעך בה' טוב לחסות בה' בטחו בה' כלם הם הוראת מקום ומה שהוצרך לומר כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחי פרעה הוא מפני שיש לטעון כיון שנשבע בחיי פרעה איך הניחם ויצאו טרם בא אחיהם הקטן ולא חשש לשבועתו השיב ואמר שאין לטעון מזה כי כשהי' נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה:
אם תצאו מזה מן המקום הזה. כי מלת זה לעולם מורה על הרמוז והוא המקום אשר היו עומדים בו ואין לומר שהרמוז פה הוא החש' שהיה חושדם שהם מרגלים ואמר לא תצאו מן החשד הזה רק בבוא אחיכם הקטן כי מלת תצאו אינה נופלת רק על יציאת' מן המקום לא על הצלתם מן החשד:
האמת אתכם אם אמת אתכם לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה. הוצרך לפרש מלת האמת אם אמת מפני שמלת האמת מורה שהודה להם שאמת אתם והוא סותר למאמר ויבחנו דבריכם שמור' שהיה מסופק בהם לפיכך הוצרך לפרש שזה הה"א הוא במקום אם שהיא מלה מסופקת ומפני שלא מצא ה"א במקום אם בשום מקום הוצרך לומר שהה"א הפתוחה הוא בלשון תימה כדי שיהי' בכחו מלת אם כי ה"א התימה בכל מקום פירושו האם הוא כן:
ואם לא תביאוהו חי פרעה כי מרגלים אתם. כי מלת ואם לא אם לא תביאוהו והוא דבק עם ויקח את אחיכם שפירושו ויביא את אחיכם כדי שלא נחשוב שהוא דבוק עם האסרו או עם ויבחנו הסמוך לו שא"א זה מפני שההאסר אינו בידם אלא בידו ולא תפול עליו ואם לא תאסרו וגם א"א לומר אם לא תבחנו מרגלים אתם כי אם לא יבחנו דבריהם לא יחוייב שיהיו מרגלים גם השמיט מלת כי ואמר חי פרעה מרגלים אתם מפני שאין טעם למלת כי במקום הזה בשום שמוש משמושיו רק כשנוסיף עליו מלת אומר שהרצון בו הוא שאם לא תביאוהו אומר מרגלים אתם:
משמר בית האסורים. לא ששם שומרים עליהם כי אחריו בבית משמרכם גם ויוצא אליהם את שמעון שמלת ויוצא הוא מבית האסורים אבל גבי ויתן אותי במשמר לא הוצרך לפרש זה מפני שהכתוב פירש למעלה ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר:
בית משמרכם שאתם אסורים בו מכשו. פי' כנוי משמרכם הוא המשמר ששומרים אתכם שם לא המשמר שאתם שומרים את אחרים שם דומיא דבמשמר בית שר הטבחים ואמר עכשו שלא נחשוב שהכנוי הזה מורה שמתחלה לא נעשת אלא בעבורם:
הביאו לבית אביכם. לא הביאו אלי כמובן מאמרו הביאו ולא הוליכו אלא שבערך אל בית אביהם תקרא הבאה אף על פי שבערך אל יוסף תקרא הולכה:
שבר רעבון בתיכם מה שקניתם לרעבון אנשי בתיכם. תקן בזה שמלת שבר פה מורה על הקניה ולא על המכר אע"פ שמלת שבר נאמרה על הקנין והמכר ובאמרו מה שקניתם הורה שהקנין הזה הוא מורה על שקנו הם לא על שקנו הם מאחרים וזה מצד הענין גם הוסיף מלת מה ואמר מה שקניתם מפני שאין הקנין בעד הרעבון אלא הקנוי ואמר לרעבון בתוספת למ"ד מפני שהקנוי הוא בעד הרעבון לא שהוא הרעבון גם הוסיף מלת אנשי מפני שהרעבון אינו לבתיהם אלא לאנשי בתיהם:
ויאמנו דבריכם יתאמתו ויתקיימו. לא מלשון אמונה כי האמונה הוא בשיאמינו שהמצוייר בנפש הוא כך כמו שצוייר' בלתי שום ראיה וההתאמתו' הוא בהבאת הראיות המחייבות אמתתו ולהיות שיוסף בקש ראיה על אמתת דבריהם בשיביאו אחיהם הקטן הנה יחוייב בהכרח שיהי' זה התאמתו' לא אמונה:
כמו אמן אמן. שפירושו אמת אמת ולא מענין אמונה כי למעלה מזה כתוב ואמר הכהן לאשה יתן ה' כו' ועליו כתיב ואמרה האשה אמן אמן ולא יפול בו לשון אמונה אלא לשון אמת ופירושו אמת יהיה זה שתהיה ירכה נופלת ובטנה צבה וכמוהו ארור האיש אשר יעשה פסל וענו כל העם ואמרו אמן שפירושו אמת יהיה זה שיהי' ארור כך פירש הרד"ק בשרש אמן ורש"י פי' אמן אמן קבלת שבועה שהוא מלשון קיום ולא מלשון אמונה:
כי המליץ בינותם כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם. לא כשהיו מדברים עתה ביניהם אבל אשמים אנחנו דאדרבה אם היה המליץ בינותם כשהיו מדברים איש אל אחיו היו נמנעי' מלדבר פן יגיד המליץ הדברים ליוסף אלא עכ"ל דה"ק שמפני שראו שלא היה יוסף מדבר עמם אלא ע"י מליץ חשבו שאינו מבין את לשונם ולפיכך דברו איש אל אחיו הדברים האלה לפניו ולא חששו פן ישמעם:
ויסב מעליהם נתרחק מעליהם. לא מלשון סבוב והקפה כמו שכתב הרד"ק ז"ל:
ויבך לפי ששמע שהיו מתחרטים. לא מפני ששמע שראו צרת נפשו בהתחננו אליהם ולא שמעו לקול תתנוניו דא"כ לא צוה בשובו מהבכי למלאות כליהם בר ולהשיב כספיהם ולתת להם צדה לדרך:
את שמעון הוא השליכו לבור הוא שאמר ללוי הנה בעל החלומות הלזה בא. ב"ר ובפסוק ויקחוהו וישליכו אותה הבורה אמרו ויקחהו כתיב זה שמעון ואימתי פרע לו ויקח מאתם את שמעון ובפסוק הנה בעל החלומות הלז הבא אמרו כתיב ויאמר איש אל אחיו וכתיב שמעון ולוי אחים מי אמר למי שמעון ללוי ולפיכך נפרע ממנו עתה ויקח מאתם את שמעון:
לעיניהם לא אסרו אלא לעיניהם וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקו. ב"ר דאל"כ לעיניהם למה לי:
האחד הוא לוי שנשאר יחידי משמעון בן זוגו. דאל"כ האי האחד אחד מיבעי ליה:
במלון במקום שלנו בלילה. כי פי' מלון מקום הלינה לא הלינה עצמה ומה שדרשו בנדרים מפני מה נענש משה מפני שנתעסק במלון תחלה אינו ר"ל על הלינה אלא על הכנת מקום הלינה ומה שהאריך לומר במקום שלנו בלילה ולא אמר במקום הלינה הוא מפני שמקום הלינה מורה על המקום המיוחד ללינה אבל כאן לא היה אלא מקום של עראי שלנו שם בלילה ההוא שאלו היה המיוחד ללינת כל העוברים ושבים היה לו לכתוב תחלה וילכו במלון ואחר כך ויפתח במלון:
אמתחת הוא שק. ובנוסחת הרמב"ן ז"ל הוא השק ופירושו ולכן פתח בשקו וסיים באמתחתו לא שבא להודיע פירוש האמתחת דאם כן אמתחת שק מיבעי ליה לא הוא השק:
וגם הנה באמתחתי גם הכסף בו עם התבואה. כי באמתחתי מורה על השק שבו התבואה ומלת וגם מורה על רבוי דבר אחר בו והוא הכסף ופי' הנה כמו הוא כאילו אמר וגם הוא באמתחתי שפירושו לא התבואה בלבד הוא באמתחתי אלא גם הכסף:
מה זאת עשה אלהים לנו להביאנו לידי עלילה זו שלא הושב אלא להתעולל עלינו. ופי' מה זאת עשה מה רעה היא זאת שעשה לנו להביאנו לידי עלילה לא מה טובה היא זאת שעשה לנו להביאנו לידי השבת הכסף דאם כן מאי ויחרדו איש אל אחיו:
תסחרו תסובבו. שלא יהיה שום אחד מונע לכם לסבוב את כל העיר אבל קודם שיבא אחיכם אינכם רשאים לסבב את העיר כי בחזקת מרגלים אתם לא מלשון סחורה דומיא דוסחרוה והאחזו בה כמו שתרגם אנקלוס תעבדון בה סחורתא דמה ענין סחורה לכאן אבל גבי וסחרוה לא פירש כלום מפני שהוא כמשמעו מלשון סחורה והראי' על זה שיוסף לא אמר להם רק ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולפי זה לא נצטרך לומר ששנו מפני השלום או שאמר יוסף זה והכתוב קצר ולא ספרו כמו שפירש הרמב"ן ז"ל:
שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף. תימה דמהכא משמע שיעקב אבינו נודע לו עכשיו שהיו מבקשים שירד בנימין עמהם שבניו מכרו את יוסף או הרגוהו ואם כן איך יאמר להם עכשו אתם ידעתם וגו' ויצא האחד מאתי ואומר אך טרוף טורף ולא ראיתיו עד הנה ואין לומר ואומר באותו זמן שנמכר דאם כן מאי ולא ראיתיו עד הנה:
לא קבל דבריו של ראובן. במה שאמר אם שני בני תמית וגו' עד שיסור מהפחד של שמא ימכרוהו או יהרגוהו כיוסף ומשום הכי אמר לא ירד בני עמכם מפני שאמר בכור זה שוטה הוא כו' אבל לא שקבל דבריו וסר מפחד של שמא יהרגוהו ועם כל זה אמר לא ירד בני עמכם מפני הפחד של וקרהו אסון שבזה אין דברי ראובן מועילים כלום דאם כן כשאמר לו יהודה אנכי אערבנו למה לא טען הפחד של וקרהו אסון אלא עכ"ל שמה שאמר לא ירד בני עמכם אינו אלא מפני שלא קבל דבריו של ראובן וטענת וקרהו אסון דחייה בעלמא היא שלא רצה לביישו לומר שאינו מקבל דבריו וכך אמרו בב"ר ויאמר לא ירד בני עמכם ר' חנניא ור' מרינוס אמרו דבר אחד בשם ר' אבא סוראה בשעה שהיה אדם אומר דבר נכון לפני רבי טרפון היה אומר כפתור ופרח ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם ומפני שטענת וקרהו אסון אינה אלא דחייה בעלמא לא פי' בה רש"י ז"ל כלום אבל גבי ספור יהודה ליוסף שהיה מספר אותה על דרך האמת הוצרך לפרש שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
