תנ"ך על הפרק - ירמיה יז - ברוך הגבר אשר יבטח בה' / הרב אברהם ריבלין שליט"א

תנ"ך על הפרק

ירמיה יז

417 / 929
היום

הפרק

חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר חֲרוּשָׁה֙ עַל־ל֣וּחַ לִבָּ֔ם וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל־עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵילְךָ֥ כָל־אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל־גְּבוּלֶֽיךָ׃וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן־יְהוָ֖ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ׃וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי־יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב׃בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיהוָ֑ה וְהָיָ֥ה יְהוָ֖ה מִבְטַחֽוֹ׃וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ ׀ שָׁת֣וּל עַל־מַ֗יִם וְעַל־יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו וְלֹ֤איראיִרְאֶה֙כִּֽי־יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת֙ לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי׃עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ׃אֲנִ֧י יְהוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙כדרכוכִּדְרָכָ֔יוכִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו׃קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤יימויָמָיו֙יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל׃כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ׃מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהוָ֔ה כָּל־עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּיסוריוְסוּרַי֙בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם־חַיִּ֖ים אֶת־יְהוָֽה׃רְפָאֵ֤נִי יְהוָה֙ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה׃הִנֵּה־הֵ֕מָּה אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה יָ֥בוֹא נָֽא׃וַאֲנִ֞י לֹא־אַ֣צְתִּי ׀ מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה׃אַל־תִּֽהְיֵה־לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי־אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה׃יֵבֹ֤שׁוּ רֹדְפַי֙ וְאַל־אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל־אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם׃כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי־עםהָעָ֔םאֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֠לֵיהֶם שִׁמְע֨וּ דְבַר־יְהוָ֜ה מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ וְכָל־יְהוּדָ֔ה וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל־תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃וְלֹא־תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת־אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣ישומעשְׁמ֔וֹעַוּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר׃וְ֠הָיָה אִם־שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֤וּן אֵלַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְבִלְתִּ֣י ׀ הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשֽׂוֹת־בהבּ֖וֹכָּל־מְלָאכָֽה׃וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים ׀ וְשָׂרִ֡ים יֹשְׁבִים֩ עַל־כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹכְבִ֣ים ׀ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים הֵ֚מָּה וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיָשְׁבָ֥ה הָֽעִיר־הַזֹּ֖את לְעוֹלָֽם׃וּבָ֣אוּ מֵעָרֵֽי־יְ֠הוּדָה וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן וּמִן־הַשְּׁפֵלָ֤ה וּמִן־הָהָר֙ וּמִן־הַנֶּ֔גֶב מְבִאִ֛ים עוֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה וּמְבִאֵ֥י תוֹדָ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה׃וְאִם־לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י ׀ שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אברהם ריבלין שליט

ברוך הגבר אשר יבטח בה'

בהקשר למצות השמיטה שאותה הזכיר הנביא בפסוק ד', מצווה שאחת ממטרותיה היא להשריש את הביטחון בה', מעמת ירמיהו בין הבוטח באדם לבוטח בה'. "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו והיה כערער בערבה...ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו והיה כעץ שתול על מים"(ירמיה יז ה-ח). נשים לב, שגם הגבר הארור וגם הגבר הברוך מתוארים בכפלי היגדים: הארור - "אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו", והברוך - "אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו". ייתכן, שהחזרה היא מסממניה של לשון הנבואה הפיוטית, אבל ייתכן שאין כאן חזרה גרידא, אלא רעיון עמוק יותר.

אכן לא תמיד כל מי שבוטח באדם גם שם בשר זרועו, ולא כל מי שבוטח בה' ה' הוא מבטחו. תיתכן מציאות של אדם הבוטח בדרך כלל בקב"ה, אך משום מה הוא משוכנע שהאמצעי שיבחר ה' לעשות לו תשועה, הוא אדם מסוים או חפץ מוגדר. אדם זה בוטח באדם, אך לא שם בשר זרועו; ואפשר שהוא בוטח בה', אך אין ה' מבטחו, אלא הסיבה שהוא חושב שדרכה תבוא הישועה. על כן מגדיר המלבי"ם שקללת הארור רובצת רק על מי שגם בוטח באדם וגם שם בשר זרועו, וברכת הברוך חלה רק על מי שבוטח בה', וה' הוא מבטחו היחיד. כל הבינוניים תלויים ועומדים בין ה"ארור" וה"ברוך". אימרה חסידית ידועה [שאיני זוכר את מקורה] אומרת שהאדם צריך להתפלל רק על מה שחסר לו, ואל לו לציין ולבקש באיזו דרך יבוא לו מבוקשו, את זאת יש להשאיר לקב"ה.

על כן אפשר להסביר את הכפילות בפסוק ז' בדרך שונה. נראה ש"אשר יבטח בה'" ו"והיה ה' מבטחו" הן שתי דרגות שונות במידת הביטחון. לשם הבנת העניין, נביא מדברי החזון איש:

טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים במושג בטחון, שם בטחון המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה במושג חובה להאמין - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב. ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון. ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך.
אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו יתברך...וכאשר האדם נפגש במקרה אשר לפי הנוהג שבעולם צפוי אליו סכנה מדרכי הטבע לפחוד מטבעת העולם, וקשת רוחו ירפהו מלזכור שאין המקרה אדוניה לנו ואין מעצור לה' מלהושיעו ולהכין מסבבים שיחליפו את כל המסובבים, וההבלגה בשעה הקשה הלזו ולהשרות בקרבו את האמת הידועה כי אין כאן לפניו שום פגע רע מיד המקרה רק הכל מאתו יתברך בין טוב בין למוטב, ואשר שורש אמונתו מפיגה פחדתו ונותנת לו אומץ להאמין באפשרות ההצלה, ושאין לפניו נטיה לרעה יותר מנטיה לטובה, ענין זה יקראוהו מדת הבטחון. וממדת הבטחון להעמיד עצמו על נקודת האמונה אף בהעלותו על מחשבתו צד היסורים ושיהיה לבו ער כי לא המקרה פגעתו שאין מקרה בעולם כלל רק הכל מאתו יתברך וכמו שאמרו לולינוס ופפוס (תענית יח:) ואנו נתחייבנו...ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום והרבה דובים...וכל זה ממדת הבטחון. גם עילות של ההצלה שטבעת בני האדם להשתדל בהן משתנות אצל הבוטח, כי תחת לרדוף אחר נדיבים ושרים ולבקש תחבולות שוא, יפשפש הבוטח במעשיו ויפנה את לבו לתשובה תפלה וצדקה להעביר את רוע הגזרה.
(אמונה ובטחון לרב אברהם ישעיהו קרליץ שער שני)

רעיון זה עולה בעקיפין גם מדברי הרמב"ן: "אין כל המאמין בוטח, כי לפעמים ירא שמא יגרום החטא או שמא קיבל כבר על מעשיו הטובים...ואין זה חסרון באמונה...אחר שהוא מאמין שהיכולת בידו [של ה' לעשות לו נס] אבל מאשר הוא יודע שאין לפניו משוא פנים...לפיכך ירא שמא יגרום החטא שלא ינצל מצרתו"(כתבי הרמב"ן ח"ב, ספר אמונה ובטחון פרק א, עמ' שנג-שנד בהוצאת מוסד הרב קוק). להלן מוכיח הרמב"ן שכל אחד מהאבות הקדושים היה ירא שמא יגרום החטא, ואין זה חסרון באמונה בכוחו הבלתי מוגבל של ה', אלא חשש שהאדם אינו במדרגה הראויה.

על כן ייתכן לומר, שההיגד "ברוך הגבר אשר יבטח בה'" רומז לדרגה שאין הבוטח מתייאש מן הרחמים אפילו חרב חדה מונחת על צווארו, כי הוא מאמין שביד ה' יכולת לעשות לו נס להצילו מרדת שחת; "והיה ה' מבטחו" היא דרגה שנייה שגם כאשר הנס המקווה אינו מתרחש - אין הבוטח מבעט וכועס. הוא מצדיק את הדין ומקבל את הייסורים באהבה מתוך ידיעה ברורה ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד", וגם תוכחת ה' היא אהבה - "את אשר יאהב ה' יוכיח". לא רק המשענת מנחמת, אלא גם השבט, "שבטך ומשענתך המה ינחמוני". ומכאן ש"ברוך הגבר אשר יבטח בה'" - שה' יכול להצילו, "והיה ה' מבטחו" - גם כשבפועל הוא לא ניצל, הוא תולה זאת בחסרונו ומוצא טובה גם בייסורים.

עוד יש לומר, שאין כפילות בפסוק ז'. בניגוד לפסוק ה' שבו מתואר הגבר הארור בשלושה היגדים, "אשר יבטח באדם", "ושם בשר זרועו", "ומן ה' יסור לבו"; בפסוק ז' מתואר הגבר הברוך רק בהיגד אחד "אשר יבטח בה'". וההמשך "והיה ה' מבטחו" אינו מתאר את האיש הברוך, אלא את שכרו. וכמו שעונשו של הגבר הארור פותח בפועל "והיה", "והיה כערער בערבה..." גם כאן הפועל המשמש לברכה הוא "והיה", "והיה ה' מבטחו". "ה' מבטחו" מנוסח דרך ברכה כללית, והשכר עצמו מפורט בפסוק ח': "והיה כעץ שתול על מים...". 

כשמתקיים "שובו אלי", מתקיים גם "ואשובה אליכם", וכשמתגשם "פתחו לי פתח", מתגשם גם "ואני אפתח לכם...". במידה שאדם מודד, בה מודדים לו, גם במידת הביטחון. ברכת הגבר "אשר יבטח בה'" היא "והיה ה' מבטחו", ואין לך ברכה גדולה מזו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך