תנ"ך על הפרק - בראשית לט - עדות ביהוסף (א) / הרב דוד חי הכהן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית לט

39 / 929
היום

הפרק

יוסף בבית פוטיפר ובבית הסוהר

וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו הַמִּצְרִֽי׃וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְהוָ֖ה מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יְהוָה֙ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂהּ לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃וַיִּקַּח֩ אֲדֹנֵ֨י יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסוריאֲסִירֵ֥יהַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיֵּ֥ט אֵלָ֖יו חָ֑סֶד וַיִּתֵּ֣ן חִנּ֔וֹ בְּעֵינֵ֖י שַׂ֥ר בֵּית־הַסֹּֽהַר׃וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית־הַסֹּ֙הַר֙ בְּיַד־יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה׃אֵ֣ין ׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְהוָ֖ה אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב דוד חי הכהן שליט

עדות ביהוסף (א)

לאחר שהכינה את נטיעת המלכות, המשיכה ההשגחה במלאכת בניין האומה העתידה. ייעודה הגדול של האומה הישראלית חייב את בניינה בארץ לא להם, כדבר ד' אל אברהם. אמנם בירידה זו טמון הסיכון שמא תצליח הטומאה הקשה השוררת באותה ארץ לבלע את הקודש. משום כך נדרשה תקופה של הכנה והכשרת הדרך, בה תחל התגוששות רוחנית שתבסס את צדקת בית־ישראל ותכשיר את כוח עמידתו ואת יציבותו בדורות הבאים.

התהליך נפתח בתיאור פרשת עבדותו של יוסף בבית אדוניו, כשעיקר המאורעות הפוקדים אותו נמשכים אליו בשל יופיו המיוחד: "וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃"(ו). יופיו של יוסף, שנולד מתוך מגמתו הפנימית של יעקב בנישואיו לרחל, ומתוך ייסוריה ותפילותיה של רחל בעקרותה, לא היה חיצוני בלבד, אלא העיד על פנימיותו (ראה אודות אמא שלום בנדרים כ: ואודות בנו ובתו של ר' ישמעאל בגיטין נח.).

יוסף נלקח מצרימה ונמכר כעבד לבית פוטיפר שר הטבחים (א) [המהר"ל כותב ששרי האומות שנזכרו בתנ"ך היו בעלי כוחות רשע מיוחדים, ולא לחינם נזכרו בשמותם]. למרות הסביבה האלילית, המלאה בחיי תועבה, נשאר יוסף דבוק באמונת אבותיו. זכותו ודבקותו קרנו באור עצום ועשו רושם גם על סביביו, כנאמר: "וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְ-הוָ֖ה אִתּ֑וֹ"(ג). אפילו פוטיפר, עובד האלילים, הגיע להכרה הא-להית המיוחדת לישראל ורשומה בשם הויה בזכותו של יוסף. מתוך הערכה לאישיותו הדגולה, מסר פוטיפר ביד יוסף את כל ביתו ורכושו ללא כל חשש או פקפוק (ד).

שררה מיוחדת זו, שהשוותה את יוסף למעלת אדוניו, עוררה תאווה זרה באשת פוטיפר, שניסתה לפתות את יוסף לרצונה (ז). צדקותו של יוסף שמרה על קדושתו, וכל מאמציה עלו בתוהו (ח-ט). לאחר שנכשלה בניסיונה לפתותו בדברים (י), מצאה המרשעת שעת כושר שבה נותרה עמו ביחידות (יא) וניסתה לאלצו בחוזק יד לעשות רצונה (יב).

יוסף, שגבר על יצרו מבית ועל אויבתו מחוץ, הצליח להימלט כשהוא מותיר את בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ (יב). בשפלותה השתמשה אשת פוטיפר בבגד כדי לטפול על יוסף אשמה של ניסיון לאונס (יג-יח).

ברשעות המשפט המצרי הושלך יוסף אל הבור, כדי שיימק שם כאסיר עולם (כ). אולם גם בבור תחתיות נמשך אליו חָ֑סֶד ד' כמו בבית פוטיפר (כא), וגם שם זכה לשררה מאת שַׂ֥ר בֵּית־הַסֹּֽהַר, שנתן אֵ֚ת כָּל־הָ֣אֲסִירִ֔ם בידו (כב),"וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְהוָ֥ה מַצְלִֽיחַ׃"(כג).

יש כאן הקבלה לתולדות ישראל בגלותם הקשה, שגם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסם ד' ולא געלם, כדברי חז"ל (על ויקרא כו מד):

"לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים" - בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה.
"וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙" - בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול.
"לְכַלֹּתָ֔ם" - בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר.
לְהָפֵ֥ר בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ם - בימי רומיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות.
(מגילה יא.)

וכן נאמר בספר עזרא:

כִּֽי־עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּ֨בְעַבְדֻ֔תֵנוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱ-לֹהֵ֑ינוּ.
(עזרא ע ט ט)

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך