תנ"ך על הפרק - בראשית לח - הגאולה שלפני הגלות / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

בראשית לח

38 / 929
היום

הפרק

מעשה יהודה ותמר

וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר׃וַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן׃וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ׃וַיִּקַּ֧ח יְהוּדָ֛ה אִשָּׁ֖ה לְעֵ֣ר בְּכוֹר֑וֹ וּשְׁמָ֖הּ תָּמָֽר׃וַיְהִ֗י עֵ֚ר בְּכ֣וֹר יְהוּדָ֔ה רַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיְמִתֵ֖הוּ יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ לְאוֹנָ֔ן בֹּ֛א אֶל־אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יךָ וְיַבֵּ֣ם אֹתָ֑הּ וְהָקֵ֥ם זֶ֖רַע לְאָחִֽיךָ׃וַיֵּ֣דַע אוֹנָ֔ן כִּ֛י לֹּ֥א ל֖וֹ יִהְיֶ֣ה הַזָּ֑רַע וְהָיָ֞ה אִם־בָּ֨א אֶל־אֵ֤שֶׁת אָחִיו֙ וְשִׁחֵ֣ת אַ֔רְצָה לְבִלְתִּ֥י נְתָן־זֶ֖רַע לְאָחִֽיו׃וַיֵּ֛רַע בְּעֵינֵ֥י יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיָּ֖מֶת גַּם־אֹתֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַתָּ֖מָת בַּת־שׁ֣וּעַ אֵֽשֶׁת־יְהוּדָ֑ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוּדָ֗ה וַיַּ֜עַל עַל־גֹּֽזֲזֵ֤י צֹאנוֹ֙ ה֗וּא וְחִירָ֛ה רֵעֵ֥הוּ הָעֲדֻלָּמִ֖י תִּמְנָֽתָה׃וַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ׃וַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ׃וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא וַתֹּ֙אמֶר֙ מַה־תִּתֶּן־לִּ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֵלָֽי׃וַיֹּ֕אמֶר אָנֹכִ֛י אֲשַׁלַּ֥ח גְּדִֽי־עִזִּ֖ים מִן־הַצֹּ֑אן וַתֹּ֕אמֶר אִם־תִּתֵּ֥ן עֵרָב֖וֹן עַ֥ד שָׁלְחֶֽךָ׃וַיֹּ֗אמֶר מָ֣ה הָֽעֵרָבוֹן֮ אֲשֶׁ֣ר אֶתֶּן־לָּךְ֒ וַתֹּ֗אמֶר חֹתָֽמְךָ֙ וּפְתִילֶ֔ךָ וּמַטְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־לָּ֛הּ וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ׃וַתָּ֣קָם וַתֵּ֔לֶךְ וַתָּ֥סַר צְעִיפָ֖הּ מֵעָלֶ֑יהָ וַתִּלְבַּ֖שׁ בִּגְדֵ֥י אַלְמְנוּתָֽהּ׃וַיִּשְׁלַ֨ח יְהוּדָ֜ה אֶת־גְּדִ֣י הָֽעִזִּ֗ים בְּיַד֙ רֵעֵ֣הוּ הָֽעֲדֻלָּמִ֔י לָקַ֥חַת הָעֵרָב֖וֹן מִיַּ֣ד הָאִשָּׁ֑ה וְלֹ֖א מְצָאָֽהּ׃וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָעֵינַ֖יִם עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל־יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א מְצָאתִ֑יהָ וְגַ֨ם אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּֽקַּֽח־לָ֔הּ פֶּ֖ן נִהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֙חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ׃וַיְהִ֣י ׀ כְּמִשְׁלֹ֣שׁ חֳדָשִׁ֗ים וַיֻּגַּ֨ד לִֽיהוּדָ֤ה לֵֽאמֹר֙ זָֽנְתָה֙ תָּמָ֣ר כַּלָּתֶ֔ךָ וְגַ֛ם הִנֵּ֥ה הָרָ֖ה לִזְנוּנִ֑ים וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֔ה הוֹצִיא֖וּהָ וְתִשָּׂרֵֽף׃הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽה׃וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ׃וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִאשֹׁנָֽה׃וַיְהִ֣י ׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ׃וְאַחַר֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ הַשָּׁנִ֑י וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ זָֽרַח׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

הגאולה שלפני הגלות

מהפרק הקודם ועד לסוף החומש מובא סיפור ירידת בני יעקב מצרימה, בעקבות מכירת יוסף. אחר שיוסף מורד למצרים מופיע סיפורם של יהודה ותמר. במבט ראשון סיפור זה אינו קשור כלל לנושא המרכזי, של גלגולי יוסף, ועל כן לא מובן מדוע הובא כאן. שאלה זו הועלתה על ידי רש"י: "למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף?"(רש"י בראשית לח א).

מידה כנגד מידה

כדי לענות על כך, נזכיר את השתלשלות האירועים עד כה. יוסף מחפש אחר אחיו במצוות אביו. כשלבסוף הוא מוצא אותם הם מתנכלים להמיתו. ראובן מצליח לשכנע את שאר האחים להשליך את יוסף לאחד הבורות במקום להורגו. לאחר מכן מעלה יהודה הצעה אחרת – למכור את יוסף לאורחת ישמעאלים שעברה במקום. הצעתו מתקבלת, והישמעאלים מורידים אותו מצרימה. האחים מראים ליעקב את כתונת יוסף הקרועה והספוגה בדם, והוא מבין מעצמו שיוסף נטרף על ידי חיה רעה. יעקב מתאבל על בנו וממאן לקבל תנחומים. לאחר מכן מובא סיפור יהודה.

אחרי שהאחים ראו עד כמה אביהם שרוי ביגון, הם הצטערו על מכירת יוסף והאשימו את יהודה שלא מנע זאת מהם: "ללמד שהורידוהו אחיו (= ליהודה) מגדולתו. כשראו בצרת אביהם, אמרו: 'אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך!'". סיפור יהודה נפתח בכך שיהודה יורד מאת אחיו, "וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו"; כלומר, עד אותה שעה הוא נחשב למנהיג האחים, ובעקבות מכירת יוסף ואבל יעקב יחס הכבוד אליו פחת.

הדברים מופיעים במדרש (תנחומא בובר וישב ח) ביתר הרחבה. שם מובא שיהודה מתפלא מדוע מאשימים אותו, שהרי אילולא הוא - היו האחים משאירים את יוסף לגווע בבור. אולם האחים עונים שכשם שהקשיבו להצעתו למכור את יוסף, כך היו מקשיבים גם אם היה מציע להשיבו לאביו. על כן הורידוהו מגדולתו. לפי זה, סיפור יהודה הובא כאן כדי ללמד ששורשו נבע מכך שאחיו הורידוהו מגדולתו בעקבות מכירת יוסף.

כיוון אחר עולה במדרש (בראשית רבה פה ב) בשם רבי יוחנן, העומד על מוטיב החוזר בשני הסיפורים. האחים הראו לאביהם את כתונת יוסף ואמרו לו: "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא"(בראשית לז לב); וכשתמר הייתה בדרך להישרף אחר שהתגלה שהרתה לזנונים היא שולחת ליהודה: "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה… הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה"(בראשית לח כה). המוטיב "הַכֶּר נָא" חוזר על עצמו, ולא היינו מבחינים בכך אם הסיפורים לא היו סמוכים.

בהמשך מברר רבי יוחנן את משמעות הדבר: "אמר לו הקב"ה ליהודה: 'אתה אמרת לאביך 'הכר נא' – חייך שתמר אומרת לך 'הכר נא'!". מתוך הסמיכות בין הסיפורים, ובעזרת הביטוי המופיע בשניהם, אנו לומדים כי יש צדק בעולם, יש מידה כנגד מידה. העולם אינו הפקר. ה' גומל ליהודה על מכירת יוסף בבושה שהייתה לו בסיפור תמר.

מבט לרחוק

תמר עשתה מה שעשתה, אחר שנאמר לה שיהודה הולך לגוז צאנו. הרמב"ן מעלה כמה הצעות על דרך הפשט כיצד הדבר נודע לה, אך חז"ל (מדרש הגדול בראשית לח יא) כותבים על דרך הדרש שידיעה זו הגיעה לתמר ב"רוח הקודש". משמעות הדבר היא שהייתה כאן השגחה א-להית. מאחורי כל הגורמים האנושיים בסיפור היה זה ה' שדאג לגלגל את המעשה כולו.

אומרים חז"ל (בראשית רבה פה א):

שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של מלך המשיח.

כל אחד מהמשתתפים בסיפור היה טרוד ועסוק בענייניו האישיים. אך גם הקב"ה היה "עסוק" – "בורא אורו של מלך המשיח". ה' הוא שדאג שיהודה ותמר ייפגשו וייוולד מהם פרץ, אשר ממנו עתיד לצאת דוד המלך (רות ד יח‑כב), וממנו מלך המשיח.

מתוך התפיסה שסיפור יהודה ותמר הוא ראשית צמיחת הגאולה על ידי משיח בן דוד, אומר המדרש: "קודם שלא נולד משעבד הראשון, נולד גואל האחרון: 'וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה…' – מה כתיב למעלה מן העניין? – 'וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם'". הרי לנו הסבר נוסף לסמיכות הסיפורים: עוד לפני שיוסף החל את מסעו במצרים, ועוד לפני עלייתו לגדולה, שהייתה כרטיס הירידה של בני ישראל מצרימה, שסופה שעבוד ראשון, כבר החל ה' לעסוק בהכנות ליצירת הגאולה האחרונה. במעשה יהודה ותמר זרע ה' את זרעי הגאולה – הולדת פרץ, שממנו עתיד לצאת הגואל האחרון.

נמצאנו למדים שאמנם בעין אנושית הסיפורים לא נראים קשורים זה לזה, אך מבט עמוק, המפענח את הסמיכות ביניהם, מגלה שישנה כאן השגחה א-להית הבוחנת את המציאות כולה בהסתכלות של אלפי שנים, ומכוונת את ההיסטוריה מתחילתה ועד סופה לכיוון תכליתה. בעוד שכל השותפים היו עסוקים בצערם ובענייניהם, ה' חשב קדימה, ותכנן את הגאולה העתידה לבא.

מִי פָעַל וְעָשָׂה? – קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ. אֲנִי ה' רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא (ישעיהו מא ד).

© המאמרים מעובדים ומקוצרים מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך