תנ"ך על הפרק - ישעיה לד - לפרק ל"ד / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה לד

368 / 929
היום

הפרק

קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ וּלְאֻמִּ֖ים הַקְשִׁ֑יבוּ תִּשְׁמַ֤ע הָאָ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ תֵּבֵ֖ל וְכָל־צֶאֱצָאֶֽיהָ׃כִּ֣י קֶ֤צֶף לַֽיהוָה֙ עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְחֵמָ֖ה עַל־כָּל־צְבָאָ֑ם הֶחֱרִימָ֖ם נְתָנָ֥ם לַטָּֽבַח׃וְחַלְלֵיהֶ֣ם יֻשְׁלָ֔כוּ וּפִגְרֵיהֶ֖ם יַעֲלֶ֣ה בָאְשָׁ֑ם וְנָמַ֥סּוּ הָרִ֖ים מִדָּמָֽם׃וְנָמַ֙קּוּ֙ כָּל־צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנָגֹ֥לּוּ כַסֵּ֖פֶר הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־צְבָאָ֣ם יִבּ֔וֹל כִּנְבֹ֤ל עָלֶה֙ מִגֶּ֔פֶן וּכְנֹבֶ֖לֶת מִתְּאֵנָֽה׃כִּֽי־רִוְּתָ֥ה בַשָּׁמַ֖יִם חַרְבִּ֑י הִנֵּה֙ עַל־אֱד֣וֹם תֵּרֵ֔ד וְעַל־עַ֥ם חֶרְמִ֖י לְמִשְׁפָּֽט׃חֶ֣רֶב לַיהוָ֞ה מָלְאָ֥ה דָם֙ הֻדַּ֣שְׁנָה מֵחֵ֔לֶב מִדַּ֤ם כָּרִים֙ וְעַתּוּדִ֔ים מֵחֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת אֵילִ֑ים כִּ֣י זֶ֤בַח לַֽיהוָה֙ בְּבָצְרָ֔ה וְטֶ֥בַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃וְיָרְד֤וּ רְאֵמִים֙ עִמָּ֔ם וּפָרִ֖ים עִם־אַבִּירִ֑ים וְרִוְּתָ֤ה אַרְצָם֙ מִדָּ֔ם וַעֲפָרָ֖ם מֵחֵ֥לֶב יְדֻשָּֽׁן׃כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם לַֽיהוָ֑ה שְׁנַ֥ת שִׁלּוּמִ֖ים לְרִ֥יב צִיּֽוֹן׃וְנֶהֶפְכ֤וּ נְחָלֶ֙יהָ֙ לְזֶ֔פֶת וַעֲפָרָ֖הּ לְגָפְרִ֑ית וְהָיְתָ֣ה אַרְצָ֔הּ לְזֶ֖פֶת בֹּעֵרָֽה׃לַ֤יְלָה וְיוֹמָם֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה לְעוֹלָ֖ם יַעֲלֶ֣ה עֲשָׁנָ֑הּ מִדּ֤וֹר לָדוֹר֙ תֶּחֱרָ֔ב לְנֵ֣צַח נְצָחִ֔ים אֵ֥ין עֹבֵ֖ר בָּֽהּ׃וִירֵשׁ֙וּהָ֙ קָאַ֣ת וְקִפּ֔וֹד וְיַנְשׁ֥וֹף וְעֹרֵ֖ב יִשְׁכְּנוּ־בָ֑הּ וְנָטָ֥ה עָלֶ֛יהָ קַֽו־תֹ֖הוּ וְאַבְנֵי־בֹֽהוּ׃חֹרֶ֥יהָ וְאֵֽין־שָׁ֖ם מְלוּכָ֣ה יִקְרָ֑אוּ וְכָל־שָׂרֶ֖יהָ יִ֥הְיוּ אָֽפֶס׃וְעָלְתָ֤ה אַרְמְנֹתֶ֙יהָ֙ סִירִ֔ים קִמּ֥וֹשׂ וָח֖וֹחַ בְּמִבְצָרֶ֑יהָ וְהָיְתָה֙ נְוֵ֣ה תַנִּ֔ים חָצִ֖יר לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃וּפָגְשׁ֤וּ צִיִּים֙ אֶת־אִיִּ֔ים וְשָׂעִ֖יר עַל־רֵעֵ֣הוּ יִקְרָ֑א אַךְ־שָׁם֙ הִרְגִּ֣יעָה לִּילִ֔ית וּמָצְאָ֥ה לָ֖הּ מָנֽוֹחַ׃שָׁ֣מָּה קִנְּנָ֤ה קִפּוֹז֙ וַתְּמַלֵּ֔ט וּבָקְעָ֖ה וְדָגְרָ֣ה בְצִלָּ֑הּ אַךְ־שָׁ֛ם נִקְבְּצ֥וּ דַיּ֖וֹת אִשָּׁ֥ה רְעוּתָֽהּ׃דִּרְשׁ֨וּ מֵֽעַל־סֵ֤פֶר יְהוָה֙ וּֽקְרָ֔אוּ אַחַ֤ת מֵהֵ֙נָּה֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔רָה אִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ לֹ֣א פָקָ֑דוּ כִּֽי־פִי֙ ה֣וּא צִוָּ֔ה וְרוּח֖וֹ ה֥וּא קִבְּצָֽן׃וְהֽוּא־הִפִּ֤יל לָהֶן֙ גּוֹרָ֔ל וְיָד֛וֹ חִלְּקַ֥תָּה לָהֶ֖ם בַּקָּ֑ו עַד־עוֹלָם֙ יִֽירָשׁ֔וּהָ לְד֥וֹר וָד֖וֹר יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

לפרק ל"ד

פניה לעמים

הנביא פותח את נבואתו במילים: "קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ" (א). הנביא פונה אל הגוֹיִם, עמים המכונסים במקום אחד, בעלי אמונות שונות, אך חיים תחת שלטונו של מלך אחד, וגם אל הלְאֻמִּים, עמים בעלי אמונה משותפת; שיקשיבו לדברי ה' אשר החליט להעניש את אלה שהציקו לישראל בשנות גלותם, בפרט אדום וישמעאל. קול ה' יהדהד בכל העולם: בחלק המיושב שנקרא בפי הנביא תֵּבֵ֖ל, והחלק הבלתי מיושב הנקרא אָרֶץ. ה' יודיע לכל כי הגיעה השעה לנקום בגוים אשר החריבו את בית המקדש [השני, כי בבל כבר נעלמה אחרי כיבוש כורש] ושעבדו קשה עם ישראל במשך אלפי שנים.

פגיעה בעמים, בשריהם וביכולת האצטגנינות שלהם

ה' מעניש מידה כנגד מידה לפי חומרת העבירה. הגוים אשר שלחו את חייליהם להחריב את בית המקדש, ה' רק קוצף עליהם, אך החיילים המבצעים את החורבן, מלא ה' עליהם חימה, ונטירת שנאה אשר לא תעלם ולא תתמוגג, עד אשר יענשו אותם הגוים בכל חומר הדין. לא רק שיהרגו בהמוניהם, אלא גם לא יקברו, כדברי הנביא יחזקאל, "לְעֵ֨יט צִפּ֧וֹר כָּל־כָּנָ֛ף וְחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה׃" (יחזקאל לט ד). הנביא אומר שגם את השרים הרוחניים של אותם עמים יבטל הקב"ה, ויעביר מהם את כחם, לבל יוכלו לסייע לאותן אומות שהם מייצגים, כך שיישארו העמים חשופים לעונשים מבלי שיקבלו "הגנה" משום גורם. גם האצטגנינים של האומות לא יוכלו לסייע להם, כי המאורות לא ימלאו את תפקידם באותה תקופה כפי ששרתו את העולם בעבר. לכן יקרסו כמו עלה הגפן, שניתק מן העץ כשהוא מתכלה, יבש ומתפורר. כמו התאנה הנושרת מהעץ, נמעכת ונמאסת לאכילה ולכל שימוש אחר, כך חיילי הגויים יושמדו עד מהרה מבלי שיוכלו להשתקם. הקב"ה ינקום בדרך משפט את שרי מעלה משום שקטרגו על עם ישראל, והביאו לסבלם הרב במשך שנות הגלות. את העם המשעבד ובפרט אדום יעמיד למשפט, אם שעבדו לפי הדין או הגזימו וגרמו נזק וצער מיותרים. ה' יעניש את אדום וגם את מי שסייע לאדומים.

בצרה ואדום

"זֶ֤בַח לַֽיהוָה֙ בְּבָצְרָ֔ה" (ו) – בצרה שייכת למואב, אך העמידה מתוכה מלך לאדום, "וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃" (בראשית לו לג). לכן נענשה גם בצרה. הקב"ה שהוא דיין אמת לא העניש את אדום ובצרה באותה חומרת עונש. בצרה סייעה בעקיפין לאדום, לכן מטרת הענישה נועדה שיכירו את הקב"ה וישובו בתשובה; לכן הנביא מנבא עליהם פורענות בלשון זֶ֤בַח, כי זבחים לא נשרפים כליל כי נועדים לאכילה ויש בם הנאה. הקב"ה ירצה לטהר את אנשי בצרהמדעותיהם הרעות, אך לא להענישם בדרך נקמה, לעומת אדום, שטבחה בישראל ללא רחמים, להם לא די ב"זבח" אלא טֶבַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם והשמדה כוללת. אולם גם אם אנשי בצרה לא ישובו בתשובה יענשו בכל חומר הדין. אנשי בצרה יענשו על שעבדו עבודה זרה, ואנשי אדום שהחריבו את בית המקדש.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך