משא גיא חזיון

גיא חזיון הוא עמק או קבוצת עמקים נחמדים המשתרעים בקרבת הרי יהודה(ראה פסוק ה' בפרקנו). ושם עיר עליזה והומיה, אולי מפני שאוהבי שמחת החיים נהרו שמה להתענג על הדר הטבע. והגיא הזאת עם העיר העליזה הבצורה, מצד תכונתם הטבעית, היו מפתח לארץ יהודה. או בלשון הנביא: "מסך יהודה", אשר כל הכובש אותו פתוח לו הדרך לירושלים.

והנה סנחריב בדרכו לירושלים כבש הגיא ושם מצור על העיר. וכאשר חזק הרעב בעיר ורבו שם חללי רעב נפלה העיר לפניו מיד כשהסתער עליה. מאז נמצאת ירושלים בסכנה והתחילו שם ההכנות למצור(כמסופר בדברי הימים ב לב). אמנם חזקיהו וסיעתו לא שמו תקוותם בהכנות הללו אלא בה'(דברי הימים ב לב ו,ח). אולם רבים מהשרים וממרום עם הארץ, ובראשם שבנא הסוכן אשר על הבית, התייאשו מתקווה בגלוי, ובסתר השלימו עם סנחריב(כמסורה בפי חז"ל) ובשעת צער האומה רדפו הם אחרי תענוגים, ודברם היה: "אכול ושתה כי מחר נמות". ועליהם, על שבנא וסיעתו, הנביא שופך זעם ה'.

מַשָּׂ֖א גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת׃
(ישעיה כב א)

מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת – להתבונן אל האויב ההולך וקרב, ולא יצאת לקראתו למלחמה.

תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה חֲלָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
(ישעיה כב ב)

"מַה־לָּ֣ךְ" מפסוק א' מושך אחריו גם את "כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת" וגם את "חֲלָלַ֙יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה", כי אם חללי רעב. והתשובה מרומזת בפסוק הבא:

כָּל־קְצִינַ֥יִךְ נָֽדְדוּ־יַ֖חַד מִקֶּ֣שֶׁת אֻסָּ֑רוּ כָּל־נִמְצָאַ֙יִךְ֙ אֻסְּר֣וּ יַחְדָּ֔ו מֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ׃
(ישעיה כב ג)

כָּל־קְצִינַ֥יִךְ נָֽדְדוּ־יַ֖חַד – אולם לא הועילה להם הבריחה, כי מאימת הקשת אֻסְּרוּ שם במקום שנדדו; כָּל־נִמְצָאַ֙יִךְ֙ – כל הנמצאים ממך אֻסְּר֣וּ יַחְדָּ֔ו, מֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ – גם אם למֵרָח֖וֹק בָּרָֽחוּ, וחסרה ל' השימוש(וראה ישעיה כג ז, שגם שם הכוונה "למרחוק").

כִּ֣י יוֹם֩ מְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה לַֽאדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּגֵ֣יא חִזָּי֑וֹן מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר וְשׁ֥וֹעַ אֶל־הָהָֽר׃
(ישעיה כב ה)

קול המְהוּמָ֨ה וּמְבוּסָ֜ה וּמְבוּכָ֗ה מְקַרְקַ֥ר קִ֖ר, חודר קיר העיר(ודוגמא לדבר ביחזקאל כא יט), והשוועה מגעת(=מגיעה) עד להר הסובב את הגיא.

וְעֵילָם֙ נָשָׂ֣א אַשְׁפָּ֔ה בְּרֶ֥כֶב אָדָ֖ם פָּֽרָשִׁ֑ים וְקִ֥יר עֵרָ֖ה מָגֵֽן׃
(ישעיה כב ו)

רכב-אדם הוא רכב-איש הנאמר בפרק הקודם(ישעיה כא ט). ועיין שם בפירושנו לפסוק ז. 

וַיְהִ֥י מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ מָ֣לְאוּ רָ֑כֶב וְהַפָּ֣רָשִׁ֔ים שֹׁ֖ת שָׁ֥תוּ הַשָּֽׁעְרָה׃
(ישעיה כב ז)

מִבְחַר־עֲמָקַ֖יִךְ – כמו מבחר העמקים, כך מכנה לגיא חזיון, שכן דרך מליצת ישעיהו הנביא להשתמש בלשון נוכח ללשון יחיד או ללשון רבים סתם, כמו "מלא רוחב ארצך"(ישעיה ח ח), "אם יהיה עמך ישראל כחול הים"(ישעיה י כב).

וַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה וַתַּבֵּט֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֶל־נֶ֖שֶׁק בֵּ֥ית הַיָּֽעַר׃
(ישעיה כב ח)

"וַיְגַ֕ל אֵ֖ת מָסַ֣ךְ יְהוּדָ֑ה" – מוסב על האויב, ומתייחס אל כיבוש העיר הנ"ל שבגיא החזיון;

"וַתַּבֵּט֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אֶל־נֶ֖שֶׁק בֵּ֥ית הַיָּֽעַר" – מוסב על שרי ועם ירושלים, שמאז החלו לדאוג לירושלים.

וַיִּקְרָ֗א אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה צְבָא֖וֹת בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לִבְכִי֙ וּלְמִסְפֵּ֔ד וּלְקָרְחָ֖ה וְלַחֲגֹ֥ר שָֽׂק׃
(ישעיה כב יב)

נראה שהנביא מתייחס אל הזמן הנזכר בפרק לז(ישעיה לז א), כאשר המלך וכל השרים הנאמנים לה' ולעמם התכסו בשקים.

וַהֲדַפְתִּ֖יךָ מִמַּצָּבֶ֑ךָ וּמִמַּעֲמָֽדְךָ֖ יֶהֶרְסֶֽךָ׃
(ישעיה כב יט)

"וַהֲדַפְתִּ֖יךָ מִמַּצָּבֶ֑ךָ" – מהמשרה שלו, שהדפו חזקיהו ממנה עד בוא רבשקה, כי בבוא רבשקה כבר היה אליקים על הבית כאמור בפרק לו(ישעיה לו ג).

"וּמִמַּעֲמָֽדְךָ֖" – הוא המעמד החברתי שלו.

"יֶהֶרְסֶֽךָ" – הוא פועל סתמי, ופירושו: יהיה הרס שלך. כלומר, ממילא תהרס ממנו(וכך מובן השינוי לגוף שלישי). לפי שבאמת אין אתה הגון לו לפי מוצאך וערכך, כאשר נשמע מלשונו לעיל: "מה לך פה ומי לך פה".

וְתָל֨וּ עָלָ֜יו כֹּ֣ל ׀ כְּב֣וֹד בֵּית־אָבִ֗יו הַצֶּֽאֱצָאִים֙ וְהַצְּפִע֔וֹת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַקָּטָ֑ן מִכְּלֵי֙ הָֽאַגָּנ֔וֹת וְעַ֖ד כָּל־כְּלֵ֥י הַנְּבָלִֽים׃ 
(ישעיה כב כד)

"כֹּ֣ל ׀ כְּב֣וֹד בֵּית־אָבִ֗יו" – נראה לומר ש"כְּב֣וֹד" הוא מלשון "את כל הכבוד הזה"(בראשית לא א), ו"ואת הכבודה"(שופטים יח כא) שפירושם קנין; ונראה שכונת הכתוב כי אליקים היה ממשפחה עניה מאוד ובאמצעותו הגיע להם רכוש.

ופרט ישעיה הנביא את "הַצֶּֽאֱצָאִים֙ וְהַצְּפִע֔וֹת" שנראה לומר שהם מיני כלי גללים. הַצֶּֽאֱצָאִים֙ מלשון יציאה, על שיוצא מהגוף, וְהַצְּפִע֔וֹת הן גללי בקר(יחזקאל ד טו; יומא ב.). וכלל אותם אחרי זה בלשון "כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַקָּטָ֑ן" וכונתו לומר שאפילו הקלים שבקניני המשפחה יהיו מושפעים מאליקים בן חלקיהו.