תנ"ך על הפרק - ישעיה ט - יהודה לעומת אפרים / הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

תנ"ך על הפרק

ישעיה ט

343 / 929
היום

הפרק

הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹילאל֖וֹהִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃כִּ֣י ׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃כִּ֤י כָל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃לםרבהלְמַרְבֵּ֨ההַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃וְהָעָ֥ם לֹא־שָׁ֖ב עַד־הַמַּכֵּ֑הוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃זָקֵ֥ן וּנְשׂוּא־פָנִ֖ים ה֣וּא הָרֹ֑אשׁ וְנָבִ֥יא מֽוֹרֶה־שֶּׁ֖קֶר ה֥וּא הַזָּנָֽב׃וַיִּֽהְי֛וּ מְאַשְּׁרֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה מַתְעִ֑ים וּמְאֻשָּׁרָ֖יו מְבֻלָּעִֽים׃עַל־כֵּ֨ן עַל־בַּחוּרָ֜יו לֹֽא־יִשְׂמַ֣ח ׀ אֲדֹנָ֗י וְאֶת־יְתֹמָ֤יו וְאֶת־אַלְמְנֹתָיו֙ לֹ֣א יְרַחֵ֔ם כִּ֤י כֻלּוֹ֙ חָנֵ֣ף וּמֵרַ֔ע וְכָל־פֶּ֖ה דֹּבֵ֣ר נְבָלָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃כִּֽי־בָעֲרָ֤ה כָאֵשׁ֙ רִשְׁעָ֔ה שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תֹּאכֵ֑ל וַתִּצַּת֙ בְּסִֽבְכֵ֣י הַיַּ֔עַר וַיִּֽתְאַבְּכ֖וּ גֵּא֥וּת עָשָֽׁן׃בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃וַיִּגְזֹ֤ר עַל־יָמִין֙ וְרָעֵ֔ב וַיֹּ֥אכַל עַל־שְׂמֹ֖אול וְלֹ֣א שָׂבֵ֑עוּ אִ֥ישׁ בְּשַׂר־זְרֹע֖וֹ יֹאכֵֽלוּ׃מְנַשֶּׁ֣ה אֶת־אֶפְרַ֗יִם וְאֶפְרַ֙יִם֙ אֶת־מְנַשֶּׁ֔ה יַחְדָּ֥ו הֵ֖מָּה עַל־יְהוּדָ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז

יהודה לעומת אפרים

פרק זה הוא המשך לפרק הקודם, ומתאר התשועה הנפלאה שתיוושע יהודה בימי חזקיהו, לעומת הצרות התכופות המתרגשות לבוא על אפרים.


הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃
(ישעיה ט א)

בניגוד לסוף הפרק הקודם המנבא לאפרים בימי העוז והאורה שלו, בראשית ממלכת פקח בן רמליהו, חשכה ואפלה בעתיד, ישעיה מנבא פה כי ליהודה, העם ההולך עתה בחושך, יגיעו בעתיד ימי אורה והצלחה נפלאה.


כִּי־ יֶ֣לֶד יֻלַּד־ לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־ לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־ שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִיעַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃
(ישעיה ט ה)

"וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ" מקושר עם "וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־ שִׁכְמ֑וֹ" ומתייחס אל המנהג אז שממליך המלך קורא לו שם חדש, לאות ולזכרון שמאיתו הייתה שומה להמליכו(השווה דברי הימים ב לו לד; מלכים ב כד יז; ועוד). ומשמעינו בזה הנביא, שהממליך חזקיהו, והנותן המשרה על שכבו הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, שלסיבה זו "וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ..."; ואם שם הניתן מאת מלך-כובש מעם זר הוא אות שפלות, שן הניתן מאת ה' הוא אות גדולה מאין כמוה(ראה ישעיה סב ב).


לםרבה (לְמַרְבֵּ֨ה) הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְ-הוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃
(ישעיה ט ו)

מתוך שמציג ומתאר לפנינו עלות חזקיהו למלוכה והיות המשרה על שכמו וקרוא לו הקב"ה שם כבוד, נשאו ליבו מתוך חיבתו אליו לברכו כמנהג לברך את המלכים לעלותם למלוכה בשלום וגדולה ואורך ימים עד עולם ועד(ראה מלכים א א לד). שכן דרך המברכים את המלך לברכו בלשון גוזמא כזו(השווה מלכים א א לא; נחמיה ב ג).

"קִנְאַ֛ת יְ-הוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃" – חוזר(=מתייחס) אל כל האמור למעלה.


וְיָדְעוּ֙ הָעָ֣ם כֻּלּ֔וֹ אֶפְרַ֖יִם וְיוֹשֵׁ֣ב שֹׁמְר֑וֹן בְּגַאֲוָ֛ה וּבְגֹ֥דֶל לֵבָ֖ב לֵאמֹֽר׃
לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה שִׁקְמִ֣ים גֻּדָּ֔עוּ וַאֲרָזִ֖ים נַחֲלִֽיף׃
(ישעיה ט ח-ט)

"לְבֵנִ֥ים נָפָ֖לוּ וְגָזִ֣ית נִבְנֶ֑ה" – נראה שהיא מליצה שגורה בפי העם עוד מזמן הרעש בימי עוזיהו, שפגע לרעה גם בחבל ארץ עשרת השבטים, כמוכח מנבואת עמוס.


וַיְשַׂגֵּ֧ב יְהוָ֛ה אֶת־צָרֵ֥י רְצִ֖ין עָלָ֑יו וְאֶת־אֹיְבָ֖יו יְסַכְסֵֽךְ׃
אֲרָ֣ם מִקֶּ֗דֶם וּפְלִשְׁתִּים֙ מֵֽאָח֔וֹר וַיֹּאכְל֥וּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּכָל־פֶּ֑ה בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
(ישעיה ט י-יא)

ה' יגרה ויגביר צרי רצין עליו. וכאשר רצין בעל ברית פקח בן רמליהו יוסר מלמלוך, אז ייהפך ארם מאוהב לאויב, ויתגר גם הוא מלחמה בישראל עד שיהיה ארם מקדם ופלשתים מאחור.


וַיַּכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה מִיִּשְׂרָאֵ֗ל רֹ֧אשׁ וְזָנָ֛ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמ֖וֹן י֥וֹם אֶחָֽד׃
(ישעיה ט יג)

מכאן עד סוף הפרק מתאר ההרס הפנימי בתור תוצאה מההרס החיצוני המתואר למעלה, ההרס על ידי מהומות פנימיות בסיבת הרעב והמחסור שצצו בארץ.

כנראה מכוון הנביא אל התקופה לפני מרד הושע בן אלה ומצור שומרון, שנאמר עליה למעלה: "ועבר בה נקשה ורעב", לפי מה שכתבנו לעיל בפרק הקודם כי "ופנה למעלה" הנאמר אחר כך, מרמז אל הכנעם והשמעם לקול-הקורא של חזקיהו(דברי הימים ב ל יא), וזה היה בשנת אחת למלכות חזקיהו, ומצור שומרון היה בשנת ארבע למלכותו.


בְּעֶבְרַ֛ת יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת נֶעְתַּ֣ם אָ֑רֶץ וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ אִ֥ישׁ אֶל־אָחִ֖יו לֹ֥א יַחְמֹֽלוּ׃
(ישעיה ט יח)

בניגוד למה שניבא ליהודה לעיל(פסוק ד') שמחנה האויב יהיה לשריפה מאכלת אש, הוא מנבא לישראל: וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמַאֲכֹ֣לֶת אֵ֔שׁ.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך