ובידו רצפה... וסר עוונך
בפרקנו מתאר ישעיהו את הקדשתו לנביא. לישעיהו היה ''מעמד הר סיני'' פרטי(וזה כנראה הקשר בין הפרק לפרשת יתרו שהוא ההפטרה שלה) בו הוא ראה מחזה אלוקים, כאשר ה' יושב על כסא רם ונישא והשרפים משבחים אותו.
ישעיהו אומר:' 'אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנוכי ובתוך עם שפתים אנוכי יושב...''(ישעיה ו ה). אחד השרפים לוקח רצפה מעל המזבח נוגע בה בפיו של ישעיהו ואומר לו "הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר"(ישעיה ו ז). מה היה חטאו של ישעיהו, וכיצד סר החטא ע"י הרצפה? בענין זה נביא ארבע שיטות.
א. רד"ק ועוד ממפרשי הפשט מסבירים שלישעיהו לא היה חטא מסוים, אך לעומת מראה השרפים ומראה כבוד ה', מרגיש ישעיהו טמא: "כששמע הנביא דברי השרפים המקדישים לא-ל אמר: להם נאה לראות הכבוד כי הם טהורים ודבריהם טהורים... אבל אני שאני טמא, כי כל גוף בשר טמא, ושפתי טמאים מלהזכיר בפי קדושת הא-ל... ויגע על פי - הגיע הרצפה על פי להסיר העוון במכוות האש ההיא ומכאן ואילך יהיה לי רשות לדבר" לפי הרד"ק "חטאו" של ישעיהו הוא עצם היותו בן אנוש והרצפה מכשירה אותו להיות נביא.
ב. אבן עזרא מסביר שלישעיהו היה עוון דיבור רגיל כמו שכל בני דורו "שהנביא גדל עם ישראל שהיו טמאים במעשה ובדבור", זאת אומרת חטא יותר גדול משיטת הרד"ק, וזהו חטא הדבור השכיח אצל כל בני אדם. והרצפה מסירה חטא זה "וסר עוונך - הוא עוון הדבור, שהוא מדבר היתולים כדרך אנשי דורו".
ג. המלב"ים מסביר שהחטא הרמוז כאן הוא חטא מסוים הקשור לנבואה. בנבואה ראה ישעיהו "וינועו אמות הסיפים והבית נמלא עשן" המלבי"ם מסביר שהבית הוא משל אל העולם. קצפו של ה' וכעסו באו בגלל שומרי הסף הם הנביאים שלא ייסרו את עם ישראל. וזה חטאו של ישעיהו "טמא שפתיים" שלא הוכיח את ישראל כיאות וגם העם טמא כי לא שמע לתוכחות הנביאים. המלאך שנשלח אליו הוא מיכאל שר ישראל, המלאך הממונה על הנבואה שנותן לו את דברי הנבואה(הם הרצפה שבמשל) שדומים לרשף אש "ר"ל במה שתקבל הנבואה ותלך בשליחותי לנבאות ולהוכיח, ע"י כך וסר עוונך".
ד. לחז"ל מהלך אחר בענין. הגמרא(יבמות מט:) מספרת שפיו של ישעיהו נוסר בגלל שהוציא לעז על עם ישראל באמרו "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב", רש"י: "ומשום הכי איענש לנסורי פומיה משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתיים מדעתו שלא צוה לו הקב"ה ולא מחמת תוכחה..." וכן מובא בילקוט שמעוני: "ואומר אוי לי כי נדמתי - כיון שראה מלאכי השרת מקלסים לקב"ה ולא שיתף קילוסו עמהם התחיל מיצר על הדבר כי איש טמא שפתים אנוכי, שאלולי שיתפתי קילוסי לקילוסם הייתי חי וקיים לעולם כמותם. עם כשהוא עומד ומשתומם על הדבר הוציא דבר יתר מפיו "ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" אמ(ו)ר לו הקב"ה: על שאמרת כי איש טמא שפתים אנוכי, תאר לך שאתה שליט על עצמך, שמא בבני היית שליט? מיד נטל את שלו. (נענש) שנאמר... ובידו רצפה. גחלת אין כתוב כאן אלא רצפה. מהו רצפה א"ר שמואל בן נחמני רצוף(רצוץ) פה שאמרה דליטוריא על בנ"י."
גם באליהו ההולך לקטרג על בנ"י ולומר "כי עזבו את בריתך"(מלכים א יט) נאמר שהקב"ה הכין לו "עוגת רצפים"(מלכים א יט ו). גם שם מוצא ר' שמואל בן נחמן רמז לרצוץ פה של מי שאומר דליטוריא על בנ"י.
הרצפה, הגחלת היא רמז ללשון הרע כי ההרס שבה נמשך זמן רב ומאריך ימים גם לאחר מעשה הפשע של הדיבור. כך גם מוסבר עניין הרותם שאליהו ישן תחתיו(מלכים א יט ה); ע"פ הירושלמי "כל הגחלים שכבו מבחוץ - כבו מבפנים. ואילו (גחלי הרותם) אע"פ שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים. מעשה באחד והניח גחלים בוערות בחג(סוכות) ובא ומצאן בוערות בפסח(ירושלמי פאה פ"א). זה הקשר בין הרצפה לחטאו של ישעיהו.
נביא שתפקידו לדבר "בורא ניב שפתיים" חייב לדבר טובות על עמ"י. גם בתוכחה שלו עליהם, עליו להביע אהבה, וכלפי חוץ, כולל כלפי הקב"ה עליו לדבר עליהם רק טובות. "אומרים על אליהו והושע(שקטרגו על עמ"י) אכזריים היו - ח"ו לא היו אכזריים!(ילקוט שמעוני רמז תקל"א).
ואכן ישעיהו למד מוסר, כך מסיים המדרש:
כיון שראה ישעיהו כן התחיל מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סנגוריא. מהו אומר בסוף נבואתו? ה' אלוקים נתן לי לשון לימודים, לימדני ללמד עליהם סנגוריא.
(ילקוט שמעוני שם)