בנות ציון - הסברי הראשונים

וַיֹּ֣אמֶר יְ-הוָ֗ה יַ֚עַן כִּ֤י גָֽבְהוּ֙ בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן וַתֵּלַ֙כְנָה֙ נטוות (נְטוּי֣וֹת) גָּר֔וֹן וּֽמְשַׂקְּר֖וֹת עֵינָ֑יִם הָל֤וֹךְ וְטָפֹף֙ תֵּלַ֔כְנָה וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה׃
וְשִׂפַּ֣ח אֲ-דֹנָ֔י קָדְקֹ֖ד בְּנ֣וֹת צִיּ֑וֹן וַיהוָ֖ה פָּתְהֵ֥ן יְעָרֶֽה׃ {ס}
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר אֲ-דֹנָ֗י אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָעֲכָסִ֛ים וְהַשְּׁבִיסִ֖ים וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים׃
הַנְּטִיפ֥וֹת וְהַשֵּׁיר֖וֹת וְהָֽרְעָלֽוֹת׃
הַפְּאֵרִ֤ים וְהַצְּעָדוֹת֙ וְהַקִּשֻּׁרִ֔ים וּבָתֵּ֥י הַנֶּ֖פֶשׁ וְהַלְּחָשִֽׁים׃
הַטַּבָּע֖וֹת וְנִזְמֵ֥י הָאָֽף׃
הַמַּֽחֲלָצוֹת֙ וְהַמַּ֣עֲטָפ֔וֹת וְהַמִּטְפָּח֖וֹת וְהָחֲרִיטִֽים׃
וְהַגִּלְיֹנִים֙ וְהַסְּדִינִ֔ים וְהַצְּנִיפ֖וֹת וְהָרְדִידִֽים׃
וְהָיָה֩ תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙ וְתַ֨חַת מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק כִּי־ תַ֖חַת יֹֽפִי׃
מְתַ֖יִךְ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וּגְבוּרָתֵ֖ךְ בַּמִּלְחָמָֽה׃
וְאָנ֥וּ וְאָבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ וְנִקָּ֖תָה לָאָ֥רֶץ תֵּשֵֽׁב׃
(ישעיה ג טז-כו)
וְהֶחֱזִיקוּ֩ שֶׁ֨בַע נָשִׁ֜ים בְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר לַחְמֵ֣נוּ נֹאכֵ֔ל וְשִׂמְלָתֵ֖נוּ נִלְבָּ֑שׁ רַ֗ק יִקָּרֵ֤א שִׁמְךָ֙ עָלֵ֔ינוּ אֱסֹ֖ף חֶרְפָּתֵֽנוּ׃
(ישעיה ד א)

שתי פרשיות אלה, העוסקות ב"בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן" ובנשים המקושטות, יוצאות דופן ובולטות בחריפות לשונן. הרשימה הארוכה ביותר בתנ"ך של תכשיטי ובגדי נשים מצויה כאן. כדרכנו נביא תחילה את הסברי הראשונים לפסוקים אלה ואחר כך נשתדל להסביר מה מקומן של פרשיות אלה דווקא כאן.

וַיֹּ֣אמֶר יְ-הוָ֗ה יַ֚עַן כִּ֤י גָֽבְהוּ֙ בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן וַתֵּלַ֙כְנָה֙ נטוות (נְטוּי֣וֹת) גָּר֔וֹן וּֽמְשַׂקְּר֖וֹת עֵינָ֑יִם הָל֤וֹךְ וְטָפֹף֙ תֵּלַ֔כְנָה וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה׃

לרש"י – הנביא מוכיח כאן את הנשים שנזכרו לפני מספר פסוקים, "ונשים משלו בו".

לרד"ק – התוכחה היא כלפי כלל הנשים הלא צנועות. נשים אלה התהלכו ברחובות ירושלים כשהן משתמשות בסגנון הליכה, בדיבור, בתנועות גוף, בתסרוקות, באיפור ובבישום שנועדו למשוך תשומת לב ולגרום לגירוי יצרים.

נסכם את הפירושים בעזרת הטבלה הבאה:

וְשִׂפַּ֣ח אֲ-דֹנָ֔י קָדְקֹ֖ד בְּנ֣וֹת צִיּ֑וֹן וַיהוָ֖ה פָּתְהֵ֥ן יְעָרֶֽה׃

פסוק זה בוודאי מתאר את עונשן של הנשים הנזכרות בפסוק הקודם.

רש"י מסביר:

ושפח – לשון צרעת, כמו "מספחת היא"(וירא יג ו), ועל שנכתב בשי"ן דרשו בו רבותינו(ויקרא רבה פרשה טז) שתעשנה שפחות מכודנות(משועבדות), ויש שדרשוהו שהרבה בהן משפחות משפחות של כנים.

ומוסיף רש"י:

פתהן יערה – הן היו אומרות: "ימהר יחישה מעשהו"(ישעיה ה יט), שר רואה אותי ונוטל אותי. כשבא הפורענות היו שרי נבוכדנצר נוטלים אותן להיות לנשים מחמת יופיין, ורמז הקב"ה והיו שופעות כאדם המערה מכלי לכלי, וכאשר נענשו בדם נדה והיו נמאסות עליהן – ומשליכין אותן לארץ מעל קרונות שלהן.
ויונתן תרגם: "יקרהן יעדי"(כלומר, תכשיטיהן ילקחו מהן).

ורד"ק פירש:

פתהן יערה – פתהם יגלה, והוא כינוי לבית הערוה, כלומר שתלכנה ערומות לפני האויב המוליך אותן בשביה.

והביא שם עוד בשם חז"ל:

רב ושמואל.
חד אמר: שנשפכו כקיתון
וחד אמר: שנעשו פתחיהן כיער.
(שבת סב:)

מחלוקת רב ושמואל בגמרא היא הבסיס למחלוקת רש"י ורד"ק.

בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר אֲדֹנָ֗י אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָעֲכָסִ֛ים וְהַשְּׁבִיסִ֖ים וְהַשַּׂהֲרֹנִֽים׃
הַנְּטִיפ֥וֹת וְהַשֵּׁיר֖וֹת וְהָֽרְעָלֽוֹת׃
הַפְּאֵרִ֤ים וְהַצְּעָדוֹת֙ וְהַקִּשֻּׁרִ֔ים וּבָתֵּ֥י הַנֶּ֖פֶשׁ וְהַלְּחָשִֽׁים׃
הַטַּבָּע֖וֹת וְנִזְמֵ֥י הָאָֽף׃
הַמַּֽחֲלָצוֹת֙ וְהַמַּ֣עֲטָפ֔וֹת וְהַמִּטְפָּח֖וֹת וְהָחֲרִיטִֽים׃
וְהַגִּלְיֹנִים֙ וְהַסְּדִינִ֔ים וְהַצְּנִיפ֖וֹת וְהָרְדִידִֽים׃

הראשונים כולם מסבירים כי הנביא ישעיה מנבא כאן נבואה על דרך מידה כנגד מידה; כל מי שהתקשטה כדי להחטיא – תפסיד את תכשיטיה. כל זה יקרה לעתיד לבוא, כשהקב"ה ישיב את ישראל אליו(רש"י) או בימי אחז(רד"ק).

ננסה גם כאן לכנס את דבריהם לטבלה:

וְהָיָה֩ תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙ וְתַ֨חַת מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק כִּי־ תַ֖חַת יֹֽפִי׃
מְתַ֖יִךְ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וּגְבוּרָתֵ֖ךְ בַּמִּלְחָמָֽה׃
וְאָנ֥וּ וְאָבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ וְנִקָּ֖תָה לָאָ֥רֶץ תֵּשֵֽׁב׃
וְהֶחֱזִיקוּ֩ שֶׁ֨בַע נָשִׁ֜ים בְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר לַחְמֵ֣נוּ נֹאכֵ֔ל וְשִׂמְלָתֵ֖נוּ נִלְבָּ֑שׁ רַ֗ק יִקָּרֵ֤א שִׁמְךָ֙ עָלֵ֔ינוּ אֱסֹ֖ף חֶרְפָּתֵֽנוּ׃

הראשונים מסבירים גם את ארבעת פסוקים הללו כהמשך תיאור עונשן של הנשים במידה כנגד מידה. ביטוי לתיאור המידה כנגד מידה שיש כאן הוא השימוש בלשון "תחת" החוזרת בפסוק כד. כמו "עין תחת עין"(שמות כא כד).

לרש"י – "תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה" פירושו "מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נימק". "וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙" פירושו "מקום שחגרה שם(כחלק ממלבושי הפריצות), יהיה ניקף(=נחתך) בחבורות ורישומי מכות". "וְתַ֨חַת מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה", משמעותו, "מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה, הלוך וטפוף תלכנה, והוא בגובה הראש, שם תהיה מקשה קרחה, מכה המקרחת את הראש". "וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק" – את המילה "פתיגיל" יש לפרש "כשתי תיבות פתי גיל, כלי שהוא מביא לידי גילה, והוא בית הרחם האמור למעלה 'פתהן'". את מקום הגילה תתפוס "מחגורת שק בכל מתניה". המילים "כִּי־ תַ֖חַת יֹֽפִי" מסכמות לשיטת רש"י את העניין: "כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו".

המשך הפסוקים לשיטת רש"י אינו מתייחס לנשים אלא לערי יהודה ולאוכלוסייתן הכללית. "מְתַ֖יִךְ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וּגְבוּרָתֵ֖ךְ בַּמִּלְחָמָֽה׃" פירושו, גיבוריכם היוצאים למלחמה ימותו בחרב, וממילא: "וְאָנ֥וּ וְאָבְל֖וּ פְּתָחֶ֑יהָ וְנִקָּ֖תָה", ירבו האבלים וירבו ההספדים בשערי העיירות והבתים. הארץ תהיה נקייה מיושביה והממלכה תשפל ו"לָאָ֥רֶץ תֵּשֵֽׁב׃".

על פי רש"י, הפסוק הבא חוזר(=מתייחס) אל הנשים. מכיוון שהמתים במלחמה יהיו רבים, ממילא תרבינה האלמנות, והן תבקשנה לחסות בצל הגברים המעטים שיוותרו כדי שלא ינהגו בהן מנהג הפקר. לכן שבע נשים יאחזו באיש אחד כדי שיישא אותן, גם ללא התחייבות לפרנסתן.

הסברו של הרד"ק מכוון לאותו עניין, אך הרד"ק מפרש את לשון הכתוב בדרך שונה; "תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה" – תחת בשרן הבריא והמטופח בבשם, בשרן ימסס-ירקב. במקום שבו נהוג לחגור, יהיה "נגוע ומוכה" ולכן לא יוכלו לחגור עליו. השיער שהיה מתוקן ומסודר "מַעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙" – ייעלם, ובמקומו תהיה "קָרְחָ֔ה". במקום חגורות המשי המפוארות, "פְּתִיגִ֖יל", יחגרו "שָׂ֑ק", ובמקום תכשיטים, גופן יהיה מכוסה בפצעים.

גם הרד"ק כרש"י מסביר את שני הפסוקים האחרונים כמדברים על אנשי ירושלים, ומבאר את הפסוק האחרון בפרשייה כחוזר אל הנשים הרבות שתתאלמנה ותיאלצנה לבקש חסות של אישות אצל הגברים מעטים אשר ייוותרו לאחר מפלותיו של אחז בקרבות, בעיקר בעקבות המפלה הניצחת בקרב כנגד ממלכת ישראל בראשות המלך פקח בן רמליהו.