תנ"ך על הפרק - ישעיה ב - הנביא ישעיהו דורש את פרשיית בית הדין הגדול / הרב יוסף כרמל שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה ב

336 / 929
היום

הפרק

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּֽעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃כִּ֣י י֞וֹם לַיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃וְעַל֙ כָּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃וְעַ֖ל כָּל־הֶהָרִ֣ים הָרָמִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה׃וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב יוסף כרמל שליט

הנביא ישעיהו דורש את פרשיית בית הדין הגדול

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־ אָמ֑וֹץ עַל־ יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־ הַגּוֹיִֽם׃
וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־ הַר־ יְהוָ֗ה אֶל־ בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃
וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־ יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־ גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־ יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃
(ישעיה ב א-ד)

לאחר שסקרנו את שיטות הראשונים ננסה בשולי גלימתם להאיר את הפרשייה באור חדש.

השאלה שהטרידה את אנשי ירושלים בימים שבהם החל ישעיהו לקבל נבואות הייתה, כמבואר לעיל, מדוע נכשל עוזיהו ומדוע לא הצליח להביא את הגאולה השלימה. על שכמו של ישעיהו הוטלה המשימה לעודד את העם למרות כישלונו של עוזיהו. הנביא נדרש לשאלה האם הגאולה בוא תבוא, ומה צריך לתקן כדי לקרב אותה. דווקא בגלל הציפייה לגאולה שלימה באותם ימים, האכזבה הייתה מסוכנת ועלולה להביא לייאוש נורא. ייאוש מן הגאולה עלול לגרום למשבר רוחני עמוק.

הנביא מבטיח גאולה שלימה באחרית הימים, גאולה שבה המלך המשיח אינו תופס מקום ומרכזי , ובמקומו במרכז הבמה ניצבים ירושלים ובית המקדש הבנוי בראש הר הבית.

כפי שהסברנו לעיל, בביאור הביטוי "הדבר", הנביא מתכונן לדרוש פרשיות בספר דברים כרקע לנבואתו. ובמילים אחרות: הקב"ה מנבא אותו תוך שימוש בפרשיות מוכרות מספר דברים ומתן משמעות חדשה ומעמיקה לפרשיות אלה.

עיון בפרשת בית הדין הגדול בספר דברים מראה כי הנביא ישעיהו משתמש ברעיון ובביטויים הלקוחים משם:

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֨גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶ֨ל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָֽרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃
וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָֽׁמַרְתָּ֣ לַֽעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ יא עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹֽאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּֽעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
(דברים יח ח-יא)

נדגים תחילה את השימוש החוזר בביטויים בטבלה הבאה:

דבריםישעיהו
מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר, דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט
הַדָּבָר֙ ודְבַר־יְ-הוָ֖ה
וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ
לְכ֣וּ ׀ וְנַֽעֲלֶ֣ה
דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט
וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם
כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ, אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ
וְיֹרֵ֨נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו
עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה
תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה
אֲשֶׁר־יֹֽאמְר֥וּ לְךָ֖
וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ

הפסוקים בספר דברים הופכים את "הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃", אשר לימים יתברר כי הוא הר הבית אשר בירושלים, למרכז הרוחני של עם ישראל וארץ ישראל. משם תצא תורה ובו ישכון בית ההוראה המרכזי, בית הדין הגדול בלשכת הגזית. אליו יעלה העם לרגל לא רק כדי להקריב קרבנות אלא גם, ואולי בעיקר, כדי להתעלות רוחנית. גם זה חידוש גדול של תורת משה, אין לו אח ורע ובוודאי לא מקור בתקופת האבות. הקב"ה מודיע לעם ישראל כי כאשר יתברר מהו המקום הנבחר יפסלו כל שאר המקומות. כל ניסיון לחלוק על בית הדין הגדול והוראותיו הוא ניסיון לחלוק על השכינה, ועונשו חמור ביותר כמבואר בהמשך הפסוקים שם. רק לבית דין זה ניתנה הסמכות להכריע במחלוקת ולתת את הפרשנות המוסכמת לדברי התורה. סכסוכים פנימיים בתוך עם ישראל ייפתרו סופית בהחלטה שתצא מראש ההר, מלשכת הגזית.

בנבואה שבה אנו דנים, מעלה הנביא את מעמדם של ירושלים והר הבית לשיא חדש. הם ישמשו כמרכז, לא רק לעם ישראל אלא לכלל האנושות. כל העמים כולם יכירו במרכזיותה של ירושלים, בירת העם היהודי, כבירה הרוחנית של כל העולם. חזון השלום הכלול בנבואה זו אינו הנקודה המרכזית, ורק מאפשר את קיומה של הנבואה. שלום עולמי ללא מרכזיותה של ירושלים כבירת העם היהודי ואמונתו הוא סילוף של נבואת ישעיהו.

נמצא שהדמיון בין הפרשיות הוא לא רק לשוני אלא גם ענייני, בשתיהן מתוארת עליית אנשים מישראל ומאומות העולם להר הבית כדי לקבל תורה.

כדי להבין עד כמה מפתיעה וחדשנית הייתה נבואתו של ישעיהו, נזכיר כי האמונה באל אחד עדיין לא נתפרסמה ונתקבלה בעולם בזמנו, וישעיהו אומר את חזונו כאשר עם ישראל מוקף בממלכות אלילות שלכל אחת מהן פנתיאון עם הרבה מאוד דיירים. זמן רב יחלוף עד שהעולם יחזור ויהיה בשל להכיל רעיונות נשגבים שכאלה.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'צפנת ישעיה'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך