אלישע הנביא ונעמן שר צבא ארם
פרסום ניסי הנביאים
וַֽאֲרָם֙ יָֽצְא֣וּ גְדוּדִ֔ים וַיִּשְׁבּ֛וּ מֵאֶ֥רֶץ יִשְׂרָאֵ֖ל נַֽעֲרָ֣ה קְטַנָּ֑ה וַתְּהִ֕י לִפְנֵ֖י אֵ֥שֶׁת נַֽעֲמָֽן׃
וַתֹּ֨אמֶר֙ אֶל־גְּבִרְתָּ֔הּ אַֽחֲלֵ֣י אֲדֹנִ֔י לִפְנֵ֥י הַנָּבִ֖יא אֲשֶׁ֣ר בְּשֹֽׁמְר֑וֹן אָ֛ז יֶֽאֱסֹ֥ף אֹת֖וֹ מִצָּֽרַעְתּֽוֹ׃"
(מלכים ב ה ב-ג)
הנערה היהודייה ידעה לספר לאדוניה שהנביא בישראל מסוגל לרפא צרעת. זאת על פי מה שהבאנו בפרק הקודם, ש"מפתח" של תחיית המתים נמסר לאלישע, והרי מצורע חשוב כמת. מכאן רואים שניסיהם של אליהו הנביא ואלישע הנביא התפרסמו בישראל כל כך שאפילו ילדה קטנה ידעה לספר עליהם בביטחון.
אלישע הנביא, בניגוד לדעת נעמן, לא כפוף למלך ישראל
וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־אֲרָם֙ ...אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל ...הִנֵּ֨ה שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת־נַֽעֲמָ֣ן עַבְדִּ֔י וַֽאֲסַפְתּ֖וֹ מִצָּֽרַעְתּֽוֹ׃
וַיְהִ֡י כִּקְרֹא֩ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֨ל... וַיֹּ֨אמֶר֙ הַאֱלֹהִ֥ים אָ֨נִי֙ לְהָמִ֣ית וּֽלְהַחֲי֔וֹת...
(מלכים ב ה ה-ז)
מלך ישראל לא מבין איך הוא יכול לסייע לבקשת נעמן. ויש לשאול מדוע באמת שלח נעמן את המכתב דווקא אל מלך ישראל אם הוא מבקש את הנביא?
ונראה שבמחשבתו האלילית של נעמן, סבר שגם הנביא שיכול לרפאתו הוא אחד מכהני הבעל הסמוכים על שלחנו של מלך ישראל, ולכן שלח אליו שידבר עליהם. אמנם מלך ישראל ידע שמי שיכול לסייע לנעמן הוא בוודאי לא אחד מהמכשפים שלו ואין למלך כלל יכולת השפעה על אלישע.
אלישע הנביא שומע ברוח הקודש
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֗ים כִּֽי־קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָֽבֹא־נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב ה ח)
יש לשאול מדוע דווקא פה מתואר אלישע באריכות: "אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֗ים".
ומסתבר לומר שמלך ישראל לא קרע את בגדיו בפרהסיא, ולכן ידיעתו של אלישע אודות קריעה זו לא הייתה תוצאת של שמועה שיצאה, אלא ידע זאת ברוח קדשו, ולכן דווקא כאן מתואר אלישע "אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֗ים".
נעמן גאוותן וריפויו בהשפלת גאותו
וְ֠נַֽעֲמָן שַׂר־צְבָ֨א מֶֽלֶךְ־אֲרָ֜ם הָיָ֣ה אִישׁ֩ גָּד֨וֹל לִפְנֵ֤י אֲדֹנָיו֙ וּנְשֻׂ֣א פָנִ֔ים כִּי־ב֛וֹ נָֽתַן־יְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה לַֽאֲרָ֑ם וְהָאִ֗ישׁ הָיָ֛ה גִּבּ֥וֹר חַ֖יִל מְצֹרָֽע׃
וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֣עַ ׀ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֗ים כִּֽי־קָרַ֤ע מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּשְׁלַח֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר לָ֥מָּה קָרַ֖עְתָּ בְּגָדֶ֑יךָ יָֽבֹא־נָ֣א אֵלַ֔י וְיֵדַ֕ע כִּ֛י יֵ֥שׁ נָבִ֖יא בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
(מלכים ב ה א,ח)
צרעתו של נעמן נבעה מגאוותו וגבהות לבו, וזהו שכתוב: " וְ֠נַֽעֲמָן שַׂר־צְבָ֨א מֶֽלֶךְ־אֲרָ֜ם הָיָ֣ה אִישׁ֩ גָּד֨וֹל לִפְנֵ֤י אֲדֹנָיו֙", שהיה מתגאה אפילו כלפי השליט שלו. ועל כן אומר אלישע למלך ישראל שישלח להביא אליו את נעמן וידע שיש נביא בישראל היכול להוריד את גאותו ולרפאותו.
אלישע הנביא משפיל את נעמן
וַיָּבֹ֥א נַֽעֲמָ֖ן בְּסוּסָ֣ו וּבְרִכְבּ֑וֹ וַיַּֽעֲמֹ֥ד פֶּֽתַח־הַבַּ֖יִת לֶֽאֱלִישָֽׁע׃
וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָֽחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָֽׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר׃
וַיִּקְצֹ֥ף נַֽעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י ׀ יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע׃
(מלכים ב ה ט-יא)
נעמן לא נכנס לבית אלישע והנביא מבין מכך שנעמן עדיין בגבהות לבו. לכן אלישע לא ניגש בעצמו אל נעמן כדי להראות לנעמן שאינו כפוף לו כלל. ואכן רואים שנעמן מתרתח מכך, שכן ציפה שהנביא "יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא", והיינו שיתייצב בזריזות לשמע דרישת נעמן.
עוד ביטויים לתפיסתו האלילית של נעמן
וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָֽחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָֽׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר׃
הֲלֹ֡א טוֹב֩ אבנה (אֲמָנָ֨ה) וּפַרְפַּ֜ר נַֽהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא־אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה׃
(מלכים ב ה י,יב)
נעמן מזלזל מאוד בהוראת אלישע הנביא, שנראית לו כפעולה טבעית רפואית, אם כן, נהרות דמשק היו אמורים כבר לרפא אותו, ומה תועיל עצת אלישע הנביא לטבול בירדן.
***
וַיִּקְצֹ֥ף נַֽעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י ׀ יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע׃
(מלכים ב ה יא)
בפסוק י"א רואים עוד ביטוי לתפיסתו האלילית של נעמן שהנביא הוא קוסם ומכשף, שכן הוא אומר שצפייתו מאלישע הנביא היא "וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם" ואז יתרפא הנגע, וברור שזהו תיאור של פעולה כישופית.
נעמן משפיל את גאותו
וַיָּבֹ֥א נַֽעֲמָ֖ן בְּסוּסָ֣ו וּבְרִכְבּ֑וֹ וַיַּֽעֲמֹ֥ד פֶּֽתַח־הַבַּ֖יִת לֶֽאֱלִישָֽׁע׃
וַיָּשָׁב֩ אֶל־אִ֨ישׁ הָֽאֱלֹהִ֜ים ה֣וּא וְכָֽל־מַחֲנֵ֗הוּ וַיָּבֹא֮ וַיַּֽעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒ וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־נָ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם־בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח־נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ׃
(מלכים ב ט טו)
ניכר שחל שינוי בנעמן בין פגישתו עם אלישע לפני הריפוי לבין לאחריה:
א. בתחילה נכתב שנעמן מגיע פֶּֽתַח־הַבַּ֖יִת לֶֽאֱלִישָֽׁע, בשמו הפרטי ובלי תואר כבוד, ואילו לבסוף כתוב "וַיָּשָׁב֩ אֶל־אִ֨ישׁ הָֽאֱלֹהִ֜ים".
ב. בתחילה נכתב שנעמן עומד פֶּֽתַח־הַבַּ֖יִת, והיינו שמצפה שאלישע יבוא לקראתו, ואילו לבסוף כתוב על נעמן: " וַיַּֽעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒", כעבד לפני רבו.
ג. בתחילה נאמר "וַיָּבֹ֥א נַֽעֲמָ֖ן", והיינו שהחשיב את עצמו למשהו, ואילו בהמשך מתואר רק: "וַיַּֽעֲמֹ֣ד לְפָנָיו֒", ללא שם וכינוי.
ד. בתחילה נאמר שנעמן הגיע בְּסוּסָ֣ו וּבְרִכְבּ֑וֹ, והם רק אמצעי כבוד לנעמן עצמו, ואילו בהמשך כתוב שהגיעו ה֣וּא וְכָֽל־מַחֲנֵ֗הוּ, ובכך עשה פרסום גדול לנס של אלישע.
לשון טומאה וטהרה בנעמן
וַיִּשְׁלַ֥ח אֵלָ֛יו אֱלִישָׁ֖ע מַלְאָ֣ךְ לֵאמֹ֑ר הָל֗וֹךְ וְרָֽחַצְתָּ֤ שֶֽׁבַע־פְּעָמִים֙ בַּיַּרְדֵּ֔ן וְיָשֹׁ֧ב בְּשָֽׂרְךָ֛ לְךָ֖ וּטְהָֽר׃
וַיִּקְצֹ֥ף נַֽעֲמָ֖ן וַיֵּלַ֑ךְ וַיֹּאמֶר֩ הִנֵּ֨ה אָמַ֜רְתִּי אֵלַ֣י ׀ יֵצֵ֣א יָצ֗וֹא וְעָמַד֙ וְקָרָא֙ בְּשֵׁם־יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ אֶל־הַמָּק֖וֹם וְאָסַ֥ף הַמְּצֹרָֽע׃
הֲלֹ֡א טוֹב֩ אבנה (אֲמָנָ֨ה) וּפַרְפַּ֜ר נַֽהֲר֣וֹת דַּמֶּ֗שֶׂק מִכֹּל֙ מֵימֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹֽא־אֶרְחַ֥ץ בָּהֶ֖ם וְטָהָ֑רְתִּי וַיִּ֖פֶן וַיֵּ֥לֶךְ בְּחֵמָֽה׃
וַיִּגְּשׁ֣וּ עֲבָדָיו֮ וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָיו֒ וַיֹּֽאמְר֗וּ אָבִי֙ דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל הַנָּבִ֛יא דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ הֲל֣וֹא תַֽעֲשֶׂ֑ה וְאַ֛ף כִּֽי־אָמַ֥ר אֵלֶ֖יךָ רְחַ֥ץ וּטְהָֽר׃
וַיֵּ֗רֶד וַיִּטְבֹּ֤ל בַּיַּרְדֵּן֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים כִּדְבַ֖ר אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר׃
(מלכים ב ה י-יד)
הכתוב מדבר בלשון טומאה וטהרה, וקשה, שכן גויים אינם נטמאים ולא שייכים כל דיני טומאה וטהרה אליהם, ומה עושים אפוא בפרקנו ביטויים כאלה?
ואכן בתרגום יונתן מובא בכל אותם המקומות "ואיתסי", מלשון "אסותא", רפואה.
ובספר דרשות מהר"ש(שירירו דרשה כ"ב) כתב שאולי הנביא מרמז לנעמן שיטהר מנגעי טומאת גאותו. אמנם יש לומר שהוא ועבדיו לא הבינו כך וחשבו שהטבילה בירדן מרפאת באופן גופני גרידא.
אלישע מסרב לקחת דמי רפואה טבעית
...יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֣י אֵ֤ין אֱלֹהִים֙ בְּכָל־הָאָ֔רֶץ כִּ֖י אִם־בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֛ה קַח־נָ֥א בְרָכָ֖ה מֵאֵ֥ת עַבְדֶּֽךָ׃
וַיֹּ֕אמֶר חַי־יְ-הוָ֛ה אֲשֶׁר־עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו אִם־אֶקָּ֑ח
(מלכים ב ה טו-טז)
הסביר המהרש"א(סנהדרין קז.) שהרפואה בירדן הוא נס שקרוב לטבע, שנראה כאילו הטבילה מרפאת. לכן נעמן התבלבל לחשוב שהוראת הנביא היא לתכלית רפואית. לכן, כאשר נעמן מתרפא מצרעתו הוא מעוניין לשלם לאלישע הנביא דמי רפואתו. מסיבה זאת, כאשר אלישע מסרב לקבל את הכסף הוא מדגיש: "חַי־יְ-הוָ֛ה אֲשֶׁר־עָמַ֥דְתִּי לְפָנָ֖יו", ואין עמידה אלא לשון תפילה(ברכות כו:), והיינו שהטבילה לא הייתה קשורה באמת לרפואה טבעית אלא הייתה נס מאת ה' שהתכסה בפעולה טבעית לכאורה.
גֵּֽיחֲזִ֗י נַעַר֮ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֒
וַיֹּ֣אמֶר גֵּֽיחֲזִ֗י נַעַר֮ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֒ הִנֵּ֣ה ...רַ֣צְתִּי אַֽחֲרָ֔יו וְלָֽקַחְתִּ֥י מֵֽאִתּ֖וֹ מְאֽוּמָה׃
וְהוּא־בָא֙ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע מאן (מֵאַ֖יִן) גֵּֽחֲזִ֑י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־הָלַ֥ךְ עַבְדְּךָ֖ אָ֥נֶה וָאָֽנָה׃
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙(אלישע) לֹֽא־לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּֽאֲשֶׁ֧ר הָֽפַךְ־אִ֛ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ לִקְרָאתֶ֑ךָ...
(מלכים ב ה כ,כה-כו)
גם כאן מוזכר שוב אלישע בצירוף תארו הארוך: "אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֒". ולמעלה ביארנו שהוזכר כך משום שידע ברוח קדשו על קריעת בגדיו של מלך ישראל בחדרי חדריו. ומאותה סיבה ממש מוזכר כן גם עתה; לאחר שגיחזי חוזר אל אלישע ומסתיר ממנו את דבר השכר שנטל מנעמן, אומר לו אלישע הנביא: "לֹֽא־לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּֽאֲשֶׁ֧ר הָֽפַךְ־אִ֛ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ", והיינו שברוח קדשו היה יחד עם גיחזי בעת שלקח מנעמן את התשלום. ועל כן מודגש שגיחזי היה נַעַר֮ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָֽאֱלֹהִים֒, והיינו שידע את עצמת רוח קדשו שלאלישע ושאי אפשר להסתיר מאיש אשר כמוהו.