אליהו גולה צרפתה
המלבי"ם שואל מדוע לא שלח ה' את אליהו צרפתה מיד, אלא רק כעבור שנה?
אומר המלבי"ם שישנם שני סוגי גשם, זה שנוצר כתוצאה מאדים העולים ממקורות מים(או הנקרא בלשוננו שקעים ברומטריים) לזה קורא הכתוב גשם, בעוד שהמטר מצביע על גשם היורד בהשגחה פרטית עם כל השפע שמביא בעקבותיו. כאשר הנהרות עדיין לא יבשו יכל לרדת גשם(לא מטר) בדרך הטבע. אולם אליהו גזר שלא ירדו גשמים אלא בהסכמתו.
לכן הוצרך אליהו לשבת שם על המשמר אצל הגבול(סמוך לארץ ישראל) להכניע את הטבע לפקודתו(להוראות של אליהו), בל יריק(ירוקן) את אשר בו. אולם לאחר יבושת נחל כרית, שהיה יחסית נחל גדול, יבשו(בעקבותיו) כל מוצא מים, וכן תמו הלחות בין בארץ ובין באויר, כי יבשו על ידי החום ונדו להם, ולא היה הגשם מחויב מן הטבע כאשר הוא בעת יבושת המים רבים, אז לא היה צריך שמירה לזה והיה יכול להתרחק מארץ ישראל ולצאת לצידון.
(מלבי"ם מלכים א יז ז)
מסביר המלבי"ם שאליהו לא היה צריך לגור בגבול ארץ ישראל כדי לעצור את הגשם כי כבר הכל התיבש וגשם טבעי לא יוכל לרדת ואלו המטר הבלתי טבעי(ההשגחי) לא ירד כי לא היו ישראל ראויים שירד.
אשה אלמנה מפרנסת את אליהו
כאשר הגיע אליהו צרפתה ראה בכניסה לעיר אשה מקוששת עצים. אליהו לא ידע אם אמנם זאת האשה שצריכה לפרנסו או שמא אשה אחרת. מסביר רש"י שאליהו עשה לעצמו אותו סימן שעשה אליעזר עבד אברהם, ואמר שמי אשר אשאל ממנה לשתות ותתן לי מים היא האשה אשר נועדה לפרנס אותי. משראה אליהו את האשה בפתח העיר ביקש ממנה מעט מים לשתות. אליהו נהג כדרכם של צדיקים ששואלים מעט ולא מכבידים בבקשותיהם. המפרשים אומרים שגם דוד המלך בבקשותיו מהקב"ה נהג כך. תחלה בקש סליחה על השגגות שנכשל בהם. "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני", אחר כך אמר: "גם מזדים(=זדונות) חשוך עבדך" ואחר כך בקש על הדברים שנעשו בדרך התרסה "ונקיתי מפשע רב"(תהלים יט יג טו).
השאלה הנשאלת היא מדוע ביקש אליהו בתחלה מים ולא לחם? מסבירים המפרשים שאליהו הבין שהיה צריך לגלות בגלל מים, כי אוכל קיבל על ידי העורבים ולא היה צריך לעזוב את מקום מחבואו, אולם כאשר יבש נחל כרית צוהו ה' לנדוד צפונה ואישה תפרנס אותו, משמע שהמים הם אשר גרמו לנדודיו, לכן ביקש בתחלה מים.
האישה הלכה להביא לו מים, ואליהו קרא לה וביקש להביא לו פרוסת לחם בידה(פת לחם, הכוונה לחם מפורר ולא שלם). האישה אמרה שיש לה בסך הכל כף קמח ומעט שמן בצפחת וזו הסעודה האחרונה שהיא ובנה יאכלו ואחר כך ימותו. אליהו אמר לה שאיננה צריכה לחשוש שתחסר להם הסעודה הזאת כי גם לאחר שתיתן לו ישאר להם כדי סעודתם. אליהו אמר לה להכין את העוגה הקטנה אבל לתת לו ממנה תחלה ואילו הם יאכלו אחר כך.
מה רצה אליהו להשיג בכך שהוא יקבל ראשון, הרי אין בכד ובצפחת מצרכי מזון לשניהם?
מסבירים המפרשים שני טעמים.
(א) אליהו רצה להכניס ברכה בצפחת השמן ובכד הקמח רק לאחר שהאישה תגלה אמונה ותכין קודם עוגה לאליהו, אפילו שלא ישאר לה מאומה. אכן כך קרה ובזכות האמונה נושעה גם היא ובנה.
(ב) המלבי"ם מסביר בדרך שונה. כאמור, אליהו היה אדם שסגר את צנורות השפע עקב שבועתו שלא יהיה טל ומטר באזור ארץ ישראל, והרי הגשם מראה על שפע וברכה, ואם היתה האלמנה אופה תחלה לעצמה ולבנה הרי לא היה קמח ושמן בשביל עוגתו ולכן חייב היה להתפרנס מכח ברכה והרי אליהו היה מנוגד לברכה! לפיכך ביקש שתאפה לו בתחלה ואז היה אוכל מן הקמח והשמן שהיה ברשותה באופן טבעי. עתה כשחסרה מנת המזון שלה או של בנה שרתה הברכה, והקמח והשמן הספיקו עד עת בוא הגשם. אליהו ידע כי אם שלחו ה' לביתה של האלמנה כדי לפרנסו אין ספק שיהא לה מזון להגיש לפניו, לכן בוודאי שכד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר.
הסבר הזוהר
הזוהר הקדוש אומר שהקמח והשמן התרבו בדרך נס למרות שהיה זה דבר המדוד. הגמרא(בבא מציעא מב.) אומרת שאין הברכה שורה בדבר המדוד והמנוי ואילו אצל אליהו נאמר: "מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת" ובכל זאת שרתה הברכה, וכל זה בגלל צדקתה של האלמנה שקיבלה בשמחה את אליהו והסכימה מתוך אמונה שלמה להכין ארוחה לו תחלה מבלי לדעת שיישאר גם לה ולבנה. אליהו שהתפעל מצדקתה אמר לה שבזכותה ישלח ה' גשם וברכה לעולם, וזה רמוז בכתיב וקרי של המלה "תת"; הקרי: "עד יום תת ה' גשם על פני האדמה"(מלכים א יז יד) ואילו הכתיב "עד יום תתן ה' גשם...". הזוהר אומר:
"תת" "תתן" כתיב מאי טעמא(מהו הטעם)? בגין דבכל דרא לא אשתכח מאן דיזכה לזכו כהאי אתתא ועל דא כתיב תתן, אנת תתן מטרא על עלמא בגין דזכותך סגי.
(שמות דף רכב.)
כלומר אמר אליהו לאשה שבזכותה יתן ה' מטר על פני הארץ משום שלא נמצא אדם בעל זכויות כשלה.
אליהו נשאר אצל האלמנה שנה שלמה ואכלו מכד הקמח שלשה אנשים. הכתוב אומר: "וַתֹּ֧אכַל הִֽיא־וָה֛וּא וּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים׃"(מלכים א יז ,טו). גם כאן הכתיב שונה מהקרי "וַתֹּ֧אכַל הוא־והיא וּבֵיתָ֖הּ יָמִֽים". העולם חשד כאלו האשה ובנה אכלו בזכות אליהו. ברם, האמת היא שאליהו אכל בזכות האשה. לכן הקרי "הִֽיא־וָה֛וּא", כלומר אליהו אכל בזכותה ולא ההיפך.
בן האשה חולה
כאשר ראה הקב"ה שאליהו לא התעשת לבקש רחמים על ישראל, גם לאחר שראה כי אלולא הנס שנעשה לאשה כולם היו עלולים למות ברעב, החליט ה' לעשות צעד נוסף כדי לאפשר ירידת גשם ולסיים את הרעב. הגמרא אומרת:
"וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה חָלָ֕ה בֶּן־הָֽאִשָּׁ֖ה בַּֽעֲלַ֣ת הַבָּ֑יִת וַיְהִ֤י חָלְיוֹ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־נֽוֹתְרָה־בּ֖וֹ נְשָׁמָֽה׃"(מלכים יז יז) בעי רחמי למיתן ליה אקלידא דתחית המתים(ביקש רחמים לקבל "מפתח" של תחית המתים, הכוונה כח להחיות מתים). אמרי ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח: (א) של חיה, (ב) של גשמים (ג) ושל תחית המתים. אמרו: שתים ביד תלמיד ואחד בידי הרב(אמרו לו שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שום שליח ועתה רוצה את שני מפתחות בידך ואחד בידי הרב, כלומר הקב"ה) אייתי הא ושקיל האי דכתיב "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה"(החזר את מפתח הגשמים וקבל את מפתח תחית המתים. הקב"ה רצה בדרך זו לאלץ את אליהו להחזיר את מפתח הגשמים לידי הקב"ה.
(סנהדרין קיג.)
ה' ידע כי אליהו יהא חייב להחיות את בנה היחיד של האלמנה שכלכלה אותו מתוך אמונה ומסירות ולפיכך יבקש רשות להחיות את המת, כלומר "מפתח" תחית המתים ואז חייב להחזיר את "מפתח" הגשמים בגלל הטענה שלא יתכן ששני "מפתחות" יהיו ביד אדם ורק אחד בידי הקב"ה. כך תתאפשר ירידת הגשם והצלת עם ישראל מרעב.
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'