האשה החכמה מתקוע

הקדמה

הבאנו לעיל שדוד נמנע מלהעניש את בניו בגלל שידע שמעשיהם הם ההוצאה לפועל של גזירת הקב"ה "יְשַׁלֵּ֣ם אַרְבַּעְתָּ֑יִם". עוד כתבנו שאבשלום ברח מפני שחשש שדוד יהרגנו במשפט המלך, שהורג גם מי ששכר אנשים להרוג. אבשלום לא ידע שדוד אביו לא יהרגהו מהטעם שכתבנו.

האם גם יואב סבר כמו דוד

יש לעיין האם יואב ידע את שיטתו של דוד שלא רצה לפגוע בבניו מטעם הנ"ל.

בספר דברי אמת (דרוש ראשון) כתב שיואב רצה להחזיר את אבשלום:

שיואב לא היה יכול לדבר דברים אלה אל דוד מפה לפה ולומר לו שכבר נגזרה גזירה על אמנון שימות בעוון אביו, ואבשלום לא היה אלא סיבה בדבר... לכן באה האשה החכמה...

כלומר, גם שיטתו של יואב הייתה לפטור את אבשלום מעונש משום שהוא שליח של גזירת הקב"ה, רק לא ידע יואב שדוד סובר כך בעצמו.

מעשה האישה כעין סיפור קין והבל

שם (דברי אמת) כתב שהאשה התקועית סיפרה על עצמה שקרה לה כעין מעשה קין והבל, ששם הייתה גזירת הריגה על הבל, וקין נהרג רק בגלל שמגלגלים חובה על ידי חייב, ומכל מקום כיפר לו הקב"ה לקין מחצה. כמו שאדם הראשון לא הרג את קין כגואל דם, כך מוטלת על דוד חובה שלא להרוג את אבשלום. המלך דוד, בראות צרת האשה דומה לצרתו, ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לה דוד שכמו שפסק לה שלא יהרגו את בנה השני, גם הוא החליט שלא להרוג את בנו ההורג, שהרי הכל היה בגזירה ישנה של הקב"ה. דוד הסכים להחזיר את אבשלום. יש להבחין שלא נאמר שדוד רצה להרוג את אבשלום, אלא רק שאבשלום ברח בפחדו מדוד, אבל דוד באמת לא היה הורגו כמו שהבאנו לעיל.

ההבטחה לא לפגוע באבשלום

וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־הָאִשָּׁ֖ה לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ וַאֲנִ֖י אֲצַוֶּ֥ה עָלָֽיִךְ׃
וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ הַֽמְדַבֵּ֤ר אֵלַ֙יִךְ֙ וַֽהֲבֵאת֣וֹ אֵלַ֔י וְלֹֽא־יֹסִ֥יף ע֖וֹד לָגַ֥עַת בָּֽךְ׃
וַתֹּאמֶר֩ יִזְכָּר־נָ֨א הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יְ-הוָ֣ה אֱ-לֹהֶ֗יךָ מהרבית (מֵהַרְבַּ֞ת) גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ לְשַׁחֵ֔ת וְלֹ֥א יַשְׁמִ֖ידוּ אֶת־בְּנִ֑י וַיֹּ֙אמֶר֙ חַי־יְהוָ֔ה אִם־יִפֹּ֛ל מִשַּׂעֲרַ֥ת בְּנֵ֖ךְ אָֽרְצָה׃
(שמואל ב יד ח,י,יא)

בתחילה האישה התקועית ביקשה שהמלך עצמו לא יהרגנו מדין המלך שהורג רוצחים שהרגו שלא בעדים, ועל זה אומר לה: 'אני אצוה על כך' – ולא אעניש אותך.

אחר כך היא מבקשת שמדין גואל דם לא יהרגו אותו גואלי הדם, ועל זה עונה לה שגואלי הדם לא יהרגו אותו.

בסוף היא רוצה שיאסור על גואל הדם להורגו, ועל זה מבטיח לה שיאסור על גואלי הדם לפגוע בו לרעה. גם לתת חנינה יש יכולת למלך, כלשון רלב"ג: "אף על פי שהיה בן מוות לפי משפטי התורה היה יכולת המלך להצילו להוראת שעה."

דוד מבין שיואב שלח את האישה

וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ הֲיַ֥ד יוֹאָ֛ב אִתָּ֖ךְ בְּכָל־זֹ֑את וַתַּ֣עַן הָאִשָּׁ֣ה וַתֹּ֡אמֶר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אִם־ אִ֣שׁ ׀ לְהֵמִ֣ין וּלְהַשְׂמִ֗יל מִכֹּ֤ל אֲשֶׁר־דִּבֶּר֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־עַבְדְּךָ֤ יוֹאָב֙ ה֣וּא צִוָּ֔נִי וְה֗וּא שָׂ֚ם בְּפִ֣י שִׁפְחָֽתְךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
(שמואל ב יד יט)

למה חשב דוד שיואב יזם את המעשה?

יש לומר על פי הנ"ל, שהרי יואב ידע על מעשה בת שבע, וידע שדוד חטא להרוג את אוריה. אם כן, ידע יואב שיש גזירה א-להית על דוד, ואבשלום מבצע את הגזירה ולכן לא אמור להיענש. כלומר, רק יואב ידע על חטאו של דוד, ועל כך שהקורות האחרונות באות לממש את עונש הקב"ה לדוד. כתב דברי אמת (שם):

ויואב בחכמתו שם את הדברים בפיה, שאלו הדברים לא היה יכול לדברם אל דוד מפה לפה ולומר לו שנגזרה הגזירה על אמנון שימות בחטאו של דוד.

כאשר הבין דוד שהאישה התקועית אמרה את סיפורה כדי לשכנע את דוד שאבשלום לא ראוי לעונש, שהרי נשלח על ידי ה' לממש את גזירתו, תיאר לעצמו דוד שיואב שלח אותה, כי רק יואב ידע את חטאו של דוד.

אבשלום נדחה מהירושה

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ יִסֹּ֣ב אֶל־בֵּית֔וֹ וּפָנַ֖י לֹ֣א יִרְאֶ֑ה וַיִּסֹּ֤ב אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א רָאָֽה׃
(שמואל ב יד כד)

דוד לא קיבל לגמרי את דברי האישה ולא מחל לגמרי לאבשלום על מעשיו, אלא החזירו מהגלות והשאיר אותו בנזיפה. זאת משום שאמנם מעשה אבשלום היה עונש מאת ה' על חטא דוד, אך לאבשלום עצמו הייתה בחירה, לכן כעס עליו דוד. בזאת מראה דוד שלא רואה באבשלום כיורש. באמת הנביא אמר לו שבנו אשר יצא בעתיד ממעיו, הוא יירשנו, ולא הבנים שהיו כבר לדוד. אם כן, ידע דוד שאבשלום לא יירש אותו.

אולי יואב לא ידע מנבואתו זו של נתן, וחשב שאבשלום ראוי לחזור לגמרי, לעמדת יורש המלוכה, וכאשר דוד לא מחזיר את אבשלום לראות פניו, יודע יואב שדוד דוחהו מלהיות יורש.

אכן בזמן מרד אדוניהו (מלכים א א) נאמר על יואב: "ואחר אבשלום לא נטה". הכתוב מציין זאת, משום שלכאורה היה מתאים שיואב יתמוך באבשלום, שהרי על דעת זו השתדל להחזירו. אלא שיואב הבין שכרגע לא יוכל להתנגד לדוד בדחייתו את אבשלום ולכן גם יואב דחה את אבשלום.

מלכות דוד לא תלויה במראה חיצוני

וּכְאַבְשָׁל֗וֹם לֹא־הָיָ֧ה אִישׁ־יָפֶ֛ה בְּכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַלֵּ֣ל מְאֹ֑ד מִכַּ֤ף רַגְלוֹ֙ וְעַ֣ד קָדְקֳד֔וֹ לֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ מֽוּם׃
(שמואל ב יד כה)

אבשלום היה נזיר עולם, וכן היה יפה. אלו שתי תכונות הראויות להמלכתו של אבשלום על ישראל, כמו שראינו במלכות שאול שהיה גבוה, וכן ראינו שהנביא חשב שאליאב ראוי למלוכה בגלל מראהו, והוא הדין עם אבשלום, ועוד, שהיה נזיר עולם. אבל הבאנו (שמואל א טז) שה' אומר שמלכות דוד שונה ממלכות שאול ואינה תלויה במראה חיצוני.