דוד-אוריה-בת שבע
בשעה שצבא ישראל נשלח להלחם בבני עמון, נשאר דוד בירושלים. נזדמן הדבר, שלעת ערב, התהלך דוד על גג ביתו וראה משם אישה רוחצת "טוֹבַת מַרְאֶה". דוד, שהכיר ברוח הקודש, שאישה זו מיוחדת ומיועדת לו(זוהר משפטים קז.), ביקש לברר את הפרטים ההלכתיים המאפשרים לקחתה. נודע לו, כי היא מיוחסת לאליעם, בנו של אחיתופל יועץ המלכות(שמואל ב כג כד). אליעם עצמו היה אחד מהגיבורים המובחרים של דוד(שמואל ב כג לד), ושתי תכונות אלו - החכמה והגבורה - הן תכונות המיוחדות למלך ישראל, כפי שעולה מדברי העם אל שמואל "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ"(שמואל א ח כ). מאוחר יותר, נכיר את שלמה, בנה של בת שבע, כמפורסם ביותר בתכונת החכמה, שאת ברכתה קיבל מאת ד'.
לאחר בירור היחוס, בירר דוד גם את מצבה האישי, ונודע כי היתה זו העת שטהרה מטומאתה(נאמר "וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת" ולא 'והיא נטהרה' - רמז לכוונה נפשית לטהרה גדולה, כמו "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (ויקרא יא,מד) ועיין רש"י שם). אמנם היה עיכוב בנישואים אלו כי בת שבע היתה אשת אוריה, גם הוא מגיבורי דוד(שמואל ב כג לט), ובאותו זמן שהה אוריה עם יואב במלחמה. מדברי חז"ל הנשענים על ראיות הכתובים, נודע, כי היוצאים למלחמה נתנו גט לנשותיהם, כדי להצילן מעוון(שבת נו.; כתובות טו:). אחרי בירורים אלו בא אליה דוד, "וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ"(שמואל ב יא ד).
במרוצת הזמן, גילתה בת שבע לדוד שהרתה ממנו. בשעה זו ביקש דוד למצוא דרך להסתיר את המעשה מפני חילול השם, או לקחתה בדרך מפורסמת וגלויה, שאין בה שום חשש של איסור. לשם כך ביקש מיואב, לשלוח אליו את אוריה. דוד ציוה את אוריה לרדת לביתו, תוך שהוא מכבד אותו בכבוד גדול ושולח מתנות לביתו. אם היה אוריה שב לביתו, יתכן שדוד היה מבין כי בת שבע אינה ראויה לו, אלא לאוריה, והוא ימצא דרך כיצד לטפל בבן שיוולד, בדרך שלא יהיה בה איסור(מלבי"ם שמואל ב יא ו), אך אוריה לא שב מן המלחמה אל ביתו, למרות הוראת המלך. כשנשאל מדוע עשה כך, ענה בטרוניה ובתוכחה נסתרת למלך, שלא עלה בדעתו לשוב לביתו, לאכול ולשתות ולשמוח עם אשתו, בעוד חבריו מוסרים את נפשם בשדה הקרב. אוריה לא הסתפק בזה, והוסיף שבועה בחיי המלך שלא יעשה כן.
בזאת הבין דוד כי אין בת שבע ראויה לאוריה גם מצידו של אוריה, שכן איננו חפץ לראותה. למרות שאוריה היה ראוי לעונש על דבריו הנרגנים כלפי המלך, עשה דוד ניסיון נוסף כדי לברר את הענין בידי שמים. הוא שלח ספר בידי אוריה אל יואב, ובספר היתה הוראה למקם את אוריה בחזית הקרב, במקום מסוכן במיוחד, כדי לראות אם ישמר בידי שמים או לא. בזאת נטל דוד שני סיכונים: האחד - אוריה היה עלול לפתוח את הספר ולראות את הפקודה, והשני - שמא יצליחו אוריה וגיבורי דוד להכות את האויבים ולהנצל. אוריה נהרג במלחמה ויואב דאג ליידע את דוד על-ידי שליח. בזאת, החשיב דוד את מיתת אוריה כאות משמים, ולקח את בת שבע בדרך נישואים מקובלת. למרות הבנת דוד כי מעשהו כשר, הורע הדבר בעיני ד', לכן שלח את נתן הנביא כדי לייסר את דוד על מעשהו, כפי שנראה בהמשך.
בת שבע באה אל דוד ברצונה, כפי שדייקנו בלשון המקרא, וגם שלחה להודיע לו על הריונה. מאוחר יותר, כששב אוריה מן המלחמה והגיע לירושלים, בת שבע לא טרחה לבוא לקראתו. וכאשר נודע לה על מיתתו, אמנם ספדה לו, אך לא נראה שבכתה או הצטערה על מיתתו. לבסוף, כאשר לקחה דוד לאישה, נאמר "וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן" - כאילו הקדישה את פעולת הלידה לדוד בכוונה תחילה(כך נאמר גם אצל תמר בדברי הימים א' (ב, ד): "וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לּוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח", ביטוי שלא נאמר קודם לכן, בפסוקים המספרים על הולדת בניה של בת שוע).