תנ"ך על הפרק - שמואל א כא - "אחימלך", "הכהן", "אחימלך הכהן" / הרב צבי שוויגר שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א כא

253 / 929
היום

הפרק

וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת־הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃וְעַתָּ֗ה מַה־יֵּ֧שׁ תַּֽחַת־יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה־לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ׃וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־פֹּ֥ה תַֽחַת־יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־חַרְבִּ֤י וְגַם־כֵּלַי֙ לֹֽא־לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־הָיָ֥ה דְבַר־הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם־אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙באלפובַּאֲלָפָ֔יווְדָוִ֖דברבבתובְּרִבְבֹתָֽיו׃וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת׃וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑םויתווַיְתָיו֙עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב צבי שוויגר שליט

"אחימלך", "הכהן", "אחימלך הכהן"!

וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּֽחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ... וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַֽאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן... וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙... וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן... וַיִּתֶּן־ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן... וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַֽאֲחִימֶ֔לֶךְ... וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן...
(שמואל א כא ב-י)

אחימלך מכונה בפרקנו בשלושה תארים שונים: (1) אחימלך הכהן (2) הכהן (3) אחימלך. בפרק הבא מופיע תואר רביעי: (4) "אחימלך בן אחיטוב הכהן". הלוא דבר הוא!

פירש האלשיך שכשכתוב "אחימלך הכהן" יש התייחסות מיוחדת להיותו כהן גדול, וכשקוראים לו "אחימלך", הכוונה כסתם אדם, וכשמכונה "הכהן" – הכוונה כהן סתם. הכינוי הרביעי בא להדגיש את ייחסו לעלי [וראה באור החיים בראשית כ"א מה שביאר על שלושת כינוייו של ישמעאל: "בן האמה", "בנו" (של אברהם) ו"נער"].

נעקוב אחרי מהלך הפרק לפי ביאור זה (מומלץ כאן במיוחד לעקוב במקביל במילות הפרק):

דוד מגיע נובה אל אחימלך מפני שהוא כהן גדול ויש בידו חמישה ככרות מלחם הפנים [עיין רש"ש יומא יח. שמבאר על פי הגמרא שם שהיו מחלקים את שנים עשר הככרות של לחם הפנים, שבעה לכוהנים וחמישה לכהן הגדול]. לכן כשכתוב שדוד מגיע הוא מכונה "אחימלך הכהן". אמנם, כפי שנראה בפרק הבא, כשדואג מלשין על דוד על נקודה זו הוא קורא ל"אחימלך", סתם, בלי "הכהן": "רָאִ֨יתִי֙ אֶת־בֶּן־יִשַׁ֔י בָּ֣א נֹ֔בֶה אֶל־אֲחִימֶ֖לֶךְ בֶּן־אֲחִטֽוּב׃". הסיבה פשוטה: דואג לא ידע שדוד מתכוון לאכול אפילו מלחם קדוש בשל רעבונו המסוכן, אלא חשב שדוד רוצה אוכל כצידה לדרך ולכן לא נוסף כאן הכינוי "הכהן" ל"אחימלך" [ראיה לכך מהאשמת שאול את אחימלך: "לָ֚מָּה קְשַׁרְתֶּ֣ם עָלַ֔י אַתָּ֖ה וּבֶן־יִשָׁ֑י בְּתִתְּךָ֨ ל֜וֹ לֶ֣חֶם", סתם, ולא 'לחם הפנים'].

כשאחימלך נבהל כתוב: "וַיֶּֽחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ" כי חרדה זו איננה קשורה לתפקידו בקודש.

אחימלך שוב מכונה "אחימלך הכהן" כאשר דוד משקר לו (ראה מהר"י קרא ואבן עזרא בראשית כז יט) ואומר שבא לשאול באורים ותומים, שכן זוהי משימה של הכהן הגדול בלבד.

כשנותן אחימלך לדוד מלחם הקודש מכונה "הכהן", משום שגם לכהן רגיל היה יכול להיות חלק בלחם הפנים (כמו שהערנו למעלה).

באזהרה "נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵֽאִשָּֽׁה" לבל יאכלו את לחם הפנים כי אם בטהרה (וצריך לקרוא את הפסוק בהבנה כזאת: "אך נשמרו הנערים מאשה"), לא מכונה 'אחימלך הכהן' אלא "הכהן" סתם, כי מצוותו של כל כהן לשמור את לחם הפנים בטהרה.

בהמשך פונה דוד לאחימלך ומבקש ממנו חרב או חנית ולכן פונה אליו בתור "אחימלך" סתם, ללא שום תואר, שהרי אין הכהן דווקא, ובטח לא הכהן הגדול, קשורים לחרבות וחניתות, וביותר שבבית המקדש אין חרבות כלל ובהכרח שדוד פונה אליו כאדם רגיל [מסביר האלשיך שדוד ידע שחרבו של גלית שם ורק שאל היכן היא].

על אותה פניה עונה אחימלך לדוד בכינוי "הכהן": "חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָֽאֵלָ֗ה הִנֵּה־הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַֽחֲרֵ֣י הָֽאֵפוֹד֒" – החרב הייתה מופקדת במשמורת אצל הכהנים שומרי המשכן.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך