תנ"ך על הפרק - שמואל א ח - העמדת מלך / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמואל א ח

240 / 929
היום

הפרק

וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת־בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל׃וַיְהִ֞י שֶׁם־בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃וְלֹֽא־הָלְכ֤וּ בָנָיו֙בדרכובִּדְרָכָ֔יווַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ־שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה־לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל־הַגּוֹיִֽם׃וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה־לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־יְהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי־אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם׃כְּכָֽל־הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם־לָֽךְ׃וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי־הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל־הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ׃וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ׃וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ׃וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת׃וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו׃וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו׃וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ׃צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים׃וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וַיְמָאֲנ֣וּ הָעָ֔ם לִשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י אִם־מֶ֖לֶךְ יִֽהְיֶ֥ה עָלֵֽינוּ׃וְהָיִ֥ינוּ גַם־אֲנַ֖חְנוּ כְּכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּשְׁפָטָ֤נוּ מַלְכֵּ֙נוּ֙ וְיָצָ֣א לְפָנֵ֔ינוּ וְנִלְחַ֖ם אֶת־מִלְחֲמֹתֵֽנוּ׃וַיִּשְׁמַ֣ע שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־דִּבְרֵ֣י הָעָ֑ם וַֽיְדַבְּרֵ֖ם בְּאָזְנֵ֥י יְהוָֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־שְׁמוּאֵל֙ שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֔ם וְהִמְלַכְתָּ֥ לָהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכ֖וּ אִ֥ישׁ לְעִירֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

העמדת מלך

מאז בריאת העולם רצה הקב׳׳ה להנהיג אותו בדרך ההשגחה הפרטית, דהיינו מדת הדין. כידוע, הקו המאפיין את מדת הדין הוא הענישה המידית על כל חטא שחוטא האדם. בדרך זו הנהיג ה' את ישראל כאשר היו במדבר, שם ראינו כי על כל פעולה שלא נעשתה כשורה הגיב הקב"ה בדרך חריפה. לאחר חטא עץ הדעת אי אפשר היה להנהיג את העולם בדרך זו. הקב״ה המתין לשעת הכושר ובעת מתן תורה הודיע ה׳ כי בחר בעם ישראל כעם סגולתו והביע את רצונו להתנהג עמו בדרך נסית ולא טבעית. לוא היה מקבל את הצעת הקב״ה היה העם והעולם כולו באים לידי תקונם המלא. אך משלא רצה החליט ה׳ לנהוג אתו בדרך הטבע. (הדברים הוסברו בהרחבה בספרנו אמרי חן חלק ג׳ פרשת המרגלים ועוד). ה׳ הכניס את עם ישראל לארץ וצוה לחלק להם את הארץ לשבטים שילכו לעבוד באחוזתם אך לשבט לוי לא נתנה נחלה ותפקידו היה לגור בתוך נחלת השבטים וללמדם תורה ויראת ה׳. במלים אחרות - ה׳ הסכים שעם ישראל יונהג בדרך הטבע, אך לא בכל דבר. ה׳ החדיר בקרב העם את ההכרה כי בכל מה שמתרחש אין טבע ומנהגו של עולם כלל אלא אם נלך בדרך ה׳ נצליח ואם לאו נכשל. העטיפה היא טבעית אך התוכן איננו טבעי אלא מושפע ממעשינו. הרב יהודה צדקה זצ״ל אמר באחת מדרשותיו כי משה נתן לישראל את התורה ואלו יהושע נתן לנו את ארץ ישראל. חז״ל אומרים: פני משה כחמה - פני יהושע כלבנה. יהושע שנמשל ללבנה מקבל אור ממשה שנמשל לחמה. במלים אחרות יהושע נתן לנו מתנה חשובה, את ארץ ישראל, אך ארץ ישראל אינה יכולה להשאר בידינו בלי תורה כשם שלבנה אינה יכולה להאיר מבלי לקבל אור מן השמש, דהיינו רק אם נשליט את חוקי התורה במלואם בארצנו הקדושה נוכל להתקיים. אם כן כל קיומנו איננו טבעי אלא המסגרת היא טבעית.

תכנית זו איננה התכנית המקורית של הקב״ה. ה׳ לא רצה שלעם ישראל יהיה מלך ככל הגוים. הוא רצה להנהיג את העם על ידי הנביאים שאינם מנוסים בגנוני מלכות ולהוכיח לכל באי עולם כי למרות שאין לישראל מלך במובן הרגיל של המלה בכל זאת עם ישראל מתקיים בדרך מיוחדת אשר לא רק שאינה נופלת מן הממלכות המתוקנות שבעולם אלא שמלכות זו יחודית בכל התחומים, וגם בתחום החקיקה והמשפט. הגוים שיכירו מקרוב את חוקי התורה יכריזו ויאמרו: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום"(דברים ד ח)עם ישראל יוכיח לאומות העולם כיצד נראה מנהיג אמיתי. עם ישראל יצביע על מנהיג כמו שמואל ששרת את העם שלא על מנת לקבל פרס במשך עשרות שנים. עם ישראל העמיד מתוכו נביא שהנהיג את העם בדרך מיוחדת. הוא לא קרא את העם לבוא אליו לדין אלא הסתובב כל השנה ממקום למקום, שמע את הטענות, פשר בין הנצים, יישר את ההדורים בין אדם לחברו וחזק את הטעון חזוק בחיי הקהלה ובחיי הפרט וכל זה בלי ליהנות מאומה מאף אחד ובשום תחום. כאשר עזב את תפקידו יכל להעיד בפני המלך הנבחר וכל עם ישראל שלא לקח מהם מאומה ואפילו בת קול משמים הסכימה לדבר. הוא הדין גדעון, שמשון ואחרים ששרתו את העם בנאמנות מירבית.

הנהגה זו עומדת בנגוד גמור למלכות של אומות העולם אשר השחיתות פושה בכל תחומי השלטון וכל שר או פקיד מחפש את טובת ההנאה בדרך ההיתר או אפילו האסור. ה' רצה להמשיך ולהנהיג את העם בדרך זו והנה עם ישראל רוצה מלך "לשפטנו ככל הגוים"(שמואל א ח ה). הקב׳׳ה ושמואל לא היו מרוצים גם אם היתה הכוונה טובה, כי הקב״ה רצה כאמור להראות לאומות דגם של מלכות מיוחדת שאין לגוים ואם עם ישראל רוצה מלכות ככול הגוים, מהי אם כן היחודיות של מלכות ישראל? ה' ראה שעם ישראל עדיין איננו בנוי למלכות בדגם מיוחד ואי אפשר לכפות על האומה מלכות כזאת אם אין עדיין את ההכרה הפנימית שאכן דגם זה הוא הרצוי והראוי לעם סגולתו של הקב"ה.

כאשר הגיש הנביא את עצומות העם לפני ה', אומר לו הקב׳׳ה: אני מורה לך למלא את בקשתם. תאמר לישראל כי אמנם תקבלו מלך כפי שיש לגוים. בבקשתכם זאת הוכחתם שאינכם ראויים למלכות מדגם מיוחד אולם עליכם לדעת כי מלכות כמו של הגוים לא תקבלו. מלכות ישראל תהא מוגבלת בתחומים רבים, ועיקר העיקרים לא יהיה לכם מלך אלא עליכם. במלים אחרות - אני לא אסכים שהעם יקבע למלך מה לעשות אלא המלך ימלוך עליהם והוא יחליט מה לעשות בארץ ואיך להנהיג את הממלכה. עתה הפסוק יובן: "ועתה שמע בקולם(ולא לקולם) אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם"(שמואל א ח ט) . ה' אומר לשמואל: דברי העם אין בהם הגיון, כי שטת ההנהגה הקיימת עד עתה טובה מאד לישראל כפי שהסברנו לעיל אולם אם הם רוצים מלך בדרך שלהם, מלא את מבוקשם אך תאמר להם שני דברים. האחד: שהמלך ימלוך עליהם ושלא ישתעשעו בתקוות שוא שהם יכתיבו לו מה לעשות (תנה לנו מלך), ודבר נוסף: שלמלך תהיינה סמכויות רבות להלאים קרקעות ולקחת לו אזרחים לעבודות שונות נגד רצונם. ה׳ אמר עוד לומר לישראל, כי כאשר יכביד המלך את עולו ותרצו למרוד בו ולפרוק את עולו מעליכם לא תוכלו לעשות זאת כי הוא ידכא את המרד ביד קשה, למרות שאתם מניתם אותו לתפקידו. אך לא זו בלבד אלא גם אם תתפללו ותבקשו שהקב״ה יעזור לכם דעו שתפלתכם תשוב ריקם כי ה׳ לא יענה לכם.

שמואל אמר לעם דברים אלה ובני ישראל הבינו כי טעו בבקשה להעמיד להם מלך אלא אמרו לשמואל: "לא כי מלך יהיה עלינו, והיינו גם אנחנו ככל הגוים(שיש להם מלך) ושפטנו מלכנו (לא כמשפט הגוים כפי שאמרו לעיל אלא כפי משפט התורה) ויצא לפנינו (לא כמנהג מלכי הגוים שהצבא הולך קדימה והמלך אחורה כדי לא להפגע) ונלחם את מלחמותינו(ולא את מלחמותיו), כלומר אין אנחנו רוצים במלך עריץ אשר יהא להוט לצאת למלחמות כדי לייקר את שמו ולכבוש מדינות ושטחים ללא צורך. אחרי ששמע שמואל את דברי העם הבין כי הוא לא יוכל להמשיך ולהנהיג את העם משום שישראל בקשו מלך שינהיג את הממלכה על ידי טכסיסי מלוכה ולא בהנהגה נסית וזאת לא יכל שמואל לבצע כי ההנהגה שלו היתה נסית ולא טבעית. כמן כן שמע שמואל כי הם רצו מלך שינהיג אותם על פי התורה ולא ככל הגוים לכן הביא את דבריהם לפני ה׳ ועתה הוא ידאג להעמיד להם מלך אשר ה׳ יבחר בו.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - שמואל'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך