דבורה אשת לפידות
הכתוב מציג את דבורה בפסוק הראשון של ההפטרה ''ודבורה אשה נביאה אשת לפידות'' (שופטים ד', ד'). חז''ל נחלקו בהבנת התואר ''אשת לפידות'' אפשר ש''אשת לפידות'' רומז לבעלה של דבורה שנקרא לפידות, והביטוי מקביל לביטויים כמו ''אשת איש'' או ''ושרי אשת אברם''. ואפשר שבעלה אינו מוזכר כלל בכתוב, ''ואשת לפידות'' הוא תאור עצמי של דבורה, כמו "אשת חיל" (משלי לא', י') או להבדיל "אשת מדנים" (משלי כא', יט') המתארים את האשה בלא התייחסות לבעלה כלל (השווה: האם בביטוי "בן נעות המרדות" (שמ"א כ', ל') מדבר שאול על אם יונתן שהיא נעוה ומורדת, או על יונתן עצמו שהוא בן מרדות כמו בן מות, בן חיל וכיו"ב).
הגמרא במגילה (דף יד'.) אומרת "מאי אשת לפידות? שהיתה עושה פתילות למשכן". כך מפרש גם רש"י כאן, וברור שלפי פרוש זה בעלה של דבורה אינו מוזכר כלל בכתוב. מפרשים נוספים מקבלים את העקרון הזה בפרוש "אשת", אך מסבירים את ה"לפידות" אחרת. במצודת דוד: "ר"ל אשת חיל זריזה במעשיה כלפיד אש והוא ענין מליצה" וכן במלבי"ם: "אשת לפידות- שהיו מעשיה בזריזות והתלהבות כלפידים". לפי שני הפירושים הללו אשת לפידות מסביר מדוע זכתה דבורה לנבואה.
הרלב"ג מביא פרוש שאשת לפידות מתאר את דרגת נבואתה "ויהיה לפידים ולפידות ענין אחד, והרצון בו כי כבר הגיע עוצם מדרגתה בנבואה עד שהיו נראים לפידים במקום שהיתה מגעת לה הנבואה כמו שספרה התורה במשה רבינו עליו השלום" הרלב"ג מתיחס בברור לפסוק (שמות לד', כט')- "כי קרן עור פניו" (של משה) רק שאצל משה היתה קרינת הפנים בו בעצמו, בחינת התגברות אור הנשמה על עור הגוף. ואצל דבורה בחינה מכוה יוצר שנראו לפידים במקומה. ואולי רמזו כאן לדרגה כעין שדרשו חז"ל "ר' אבהו היה יושב ודורש ואש מתלהטת סביבותיו" (שהש"ר א', נב') . במדרשים מצאנו חזרה לענין הפתילות, אלא שהם מסמיכים זאת לבעלה של דבורה, שעל שמן נקרא הוא לפידות ואשתו "אשת לפידות". כך בפרקי דר' אלעזר פ"ט: "בעלה של דבורה עם הארץ היה אמרה לו אשתו: בא ואעשה לך פתילות והולך אותם לבית המקדש שבשילה… והוא היה עושה פתילות עבות כדי שיהיה אורן מרובה לפיכך נקרא שמו לפידות" . וכן ביל"ש שופטים מב': "לפידות עושה פתילות למשכן . היא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהיה אורן מרובה. והקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לה: דבורה את מתכוונת להרבות אורי אף אני ארבה אורך… מי זכה ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבא לחיי העוה"ב? הוי אומר דבורה אשתו".
לפי המדרשים ברור שלפידות הוא שם האיש על שם הלפידים ואשת לפידות היא "רק" אשתו. אבל באמת גם לפי המדרשים הללו יוזמת הדלקת הלפידים היתה דבורה, ואולי לכן גם לפי בעלי המדרש יש לדרוש את "אשת לפידות" למעלת הלפידים של דבורה.
זהוי "לפידות" כשם "בעלה של דבורה מביאנו להבין מדרש נוסף המובא שם ביל"ש: "ג' שמות יש לו ברק מיכאל ולפידות. ברק על שם שפניו דומות לברק. מיכאל על שם שממיך עצמו. ד"א ע"ש מלאך. לפידות ע"ש פתילות…". ברק בן אבינועם הוא איפוא בעלה של דבורה- לפידות. וכך הביא הרד"ק כאן "לפידות- אמרו שהוא ברק בן אבינועם. וברק ולפידות קרובים בענין…" ובעצם יש כאן שם אחד שהוראתו אש, ונקרא פעם לפידות ופעם ברק.
ההשואה בין ברק ללפידות עולה גם ממדרש אחד על ברק. כך שנינו בתנא דבי אליהו פ"י: "ברק שמש את הזקנים בחייו של יהושע ושמשן לאחר מותו. הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה. באותה שעה הראוה לדבורה במה שהקב"ה מושיע את ישראל מבין האומות. בבני אדם שהם משכימים ומעריבים לבית הכנסת". אע"פ שלא נאמר על ברק שהיה עם הארץ, כדרך שנאמר בלפידות, הנה שניהם אינם מיוחדים בתורתם העמוקה, אלא דווקא בשמושה של תורה, בסדור הספסלים (כיהושע) בהשכמה לבית הכנסת ובהעלאת הנרות.
וזהו שמו השלישי מיכאל- שממיך את עצמו. ודווקא שפלותו זו והנמכת קומתו הם שזיכוהו להושיע את ישראל, ולהקרא על שם מיכאל המלאך- שרו של ישראל.