תנ"ך על הפרק - יהושע כ - שלושה סוגים של ערי מקלט / הרב אליהו מאלי שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע כ

207 / 929
היום

הפרק

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר תְּנ֤וּ לָכֶם֙ אֶת־עָרֵ֣י הַמִּקְלָ֔ט אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃לָנ֥וּס שָׁ֙מָּה֙ רוֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֥פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֖ה בִּבְלִי־דָ֑עַת וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְמִקְלָ֔ט מִגֹּאֵ֖ל הַדָּֽם׃וְנָ֞ס אֶל־אַחַ֣ת ׀ מֵהֶעָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה וְעָמַד֙ פֶּ֚תַח שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וְדִבֶּ֛ר בְּאָזְנֵ֛י זִקְנֵ֥י־הָעִֽיר הַהִ֖יא אֶת־דְּבָרָ֑יו וְאָסְפ֨וּ אֹת֤וֹ הָעִ֙ירָה֙ אֲלֵיהֶ֔ם וְנָתְנוּ־ל֥וֹ מָק֖וֹם וְיָשַׁ֥ב עִמָּֽם׃וְכִ֨י יִרְדֹּ֜ף גֹּאֵ֤ל הַדָּם֙ אַֽחֲרָ֔יו וְלֹֽא־יַסְגִּ֥רוּ אֶת־הָרֹצֵ֖חַ בְּיָד֑וֹ כִּ֤י בִבְלִי־דַ֙עַת֙ הִכָּ֣ה אֶת־רֵעֵ֔הוּ וְלֹֽא־שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃וְיָשַׁ֣ב ׀ בָּעִ֣יר הַהִ֗יא עַד־עָמְד֞וֹ לִפְנֵ֤י הָֽעֵדָה֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט עַד־מוֹת֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם אָ֣ז ׀ יָשׁ֣וּב הָרוֹצֵ֗חַ וּבָ֤א אֶל־עִירוֹ֙ וְאֶל־בֵּית֔וֹ אֶל־הָעִ֖יר אֲשֶׁר־נָ֥ס מִשָּֽׁם׃וַיַּקְדִּ֜שׁוּ אֶת־קֶ֤דֶשׁ בַּגָּלִיל֙ בְּהַ֣ר נַפְתָּלִ֔י וְאֶת־שְׁכֶ֖ם בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וְאֶת־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֥ר יְהוּדָֽה׃וּמֵעֵ֜בֶר לְיַרְדֵּ֤ן יְרִיחוֹ֙ מִזְרָ֔חָה נָתְנ֞וּ אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בַּמִּישֹׁ֖ר מִמַּטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ מִמַּטֵּה־גָ֔ד וְאֶת־גלוןגּוֹלָ֥ןבַּבָּשָׁ֖ן מִמַּטֵּ֥ה מְנַשֶּֽׁה׃אֵ֣לֶּה הָיוּ֩ עָרֵ֨י הַמּֽוּעָדָ֜ה לְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם לָנ֣וּס שָׁ֔מָּה כָּל־מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָ֑ה וְלֹ֣א יָמ֗וּת בְּיַד֙ גֹּאֵ֣ל הַדָּ֔ם עַד־עָמְד֖וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אליהו מאלי שליט

שלושה סוגים של ערי מקלט

מערכת קליטת הרוצחים משולשת היא: א. ערי מקלט. ב. ערי הלויים. ג. גגו של מזבח בית עולמים. עומדת היא מול המערכת המשולשת של עם ישראל: ישראלים לויים וכוהנים.

א. בפרק יט מסופר על שש ערי מקלט בעבר הירדן המערבי והמזרחי.

ב. בפרק כ' מסופר על הערים שקבלו הלויים משבטי ישראל לגור בהם.

חז"ל אומרים כי אף ערי הלויים קולטות את הרוצח בשגגה, אולם יכולת הקליטה שלהן מוגבלת לעומת ערי המקלט הרגילות (מכות י א). וכן פוסק הרמב"ם:

"כל ערי הלוים קולטות. וכל אחת מהן עיר מקלט היא שנ' (במדבר ל"ה ו') ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר, כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר. הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט:

ומה הפרש יש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט ובין שאר ערי הלוים שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הואיל ונכנס בהן נקלט ושאר ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת..." (משנה תורה רוצח ח ט-י).

מדוע בערי הלויים רק המתכוין להיכנס על דעת שהעיר קולטת אותו הוא הנקלט?

אפשר שדרגת ערי הלויים נמוכה מדרגת ערי המקלט היסודיות. ועל כן אם יש מצד הרוצח כוונה להיקלט, היא משלימה את כוחה של עיר הלויים. כמו שמצאנו שקטן אינו יכול לקנות כי כוחו חלש. אך כאשר יש דעת של אדם גדול המתכוון להקנות לו הוא יכול לקנות. דעתו של הגדול משלימה את כוח הקנין החסר לקטן. אף כאן היות וערי המקלט של הלויים כוחן חלש יותר, מחשבתו וכוונתו של הרוצח להיקלט משלימות ומאפשרות לו להיקלט בעיר הלויים.

ג. ישנו מקום שלישי המסוגל לקלוט רוצח בשגגה. בספר שמות נאמר: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות כא יד).

מדייק הרמב"ם: "המזבח קולט שהרי נאמר בהורג בזדון (שמות כ"א י"ד) מעם מזבחי תקחנו למות, מכלל שההורג בשגגה אינו נהרג במזבח. לפיכך ההורג בשגגה וקלטו מזבח והרגו שם גואל הדם, הרי זה נהרג עליו, כמי שהרגו בתוך עיר מקלטו" (משנה תורה רוצח ה יב).
קליטת המזבח מוגבלת מאד: "אין קולט אלא גגו של מזבח בית העולמים בלבד. ואינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, אבל זר או כהן שאינו עובד בשעה שנהרג או שהיה עובד ולא היה על גגו אלא סמוך למזבח או אוחז בקרנותיו אינו נקלט" (שם הלכה יג). הנקלט במזבח אינו נשאר שם לעולם אלא לוקחים אותו משם ומביאים אותו עם שומרים לעיר מקלט רגילה.

בתחילת ספר מלכים מסופר על שני אנשים שרצו שהמזבח יקלוט אותם:

"וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (מלכים א' א נ).
"וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְדֹוָד וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (מלכים א' ב כח).

חז"ל אומרים כי היתה ליואב טעות: "אמר רב יהודה אמר רב. שתי טעויות טעה יואב באותה שעה, דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח: טעה שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו. טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה" (מכות יב א). מתוך דבריהם משתמע שאכן יש אפשרות נוספת של קליטה לגגו של מזבח של בית עולמים!

וכן פוסק הרמב"ם: "... מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין המלכות או מבית דין שלא יהרגוהו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך לו ואפילו היה זר הרי זה ניצל ואין לוקחין אותו מעל המזבח למות לעולם..." (שם הלכה יד).
נמצא כי למזבח שני תפקידי קליטה:

א. להציל כוהן בעת עבודתו. זהו תפקיד הזהה לתפקיד ערי המקלט אלא שהוא מצומצם למקדש ועובדיו. 
ב. הצלה מדין המלך, היא דין חריג. כל ערי המקלט מצילות את ההורג בשגגה מרדיפת גואל הדם. כאן יש הצלה מדין המלך, אף כי אפשר שהנרדף אכן חייב מיתה בדין, מידי המלך. 
מדוע מציל המזבח?

נראה כי המזבח של בית עולמים, הוא אי של שלום. הוא ההיפוך לכל מלחמה ומריבה רציחה וקטטה. כל המקדש שייך לספירה של שלום. 

דוד לא בנה את המקדש כי דמים רבים שפך. שלמה בנו שהיה איש של שלום הוכשר לבנותו. אף המקום לבנית המקדש הושג בשלום ללא מלחמה. ארונה היבוסי הסכים למוכרו לדוד בעת שהיה צריך לבנות מזבח לסלק את המגפה מהעם.
אף בנית המזבח צריכה להיות ללא כלי שיכול לשמש להריגה: "וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ" (שמות כ כב).

הנרדף על ידי המלך שייך לעולם של מחלוקת ומריבות. כניסה לתחום המזבח מעלה את האדם לספירה של שלום. כביכול אומרת לנו התורה בדין זה, יש גבולות לעולם המעשה. יש אפשרות לצאת ממנו. "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. המקדש והמזבח הם מעין שגרירות של עולם העתיד. ועל כן באופן זמני יכול הנרדף על ידי המלכות, למצוא בו מקלט.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך