תנ"ך על הפרק - יהושע יד - נחלת כלב נשיא יהודה / הרב אבנר בוטוש שליט"א

תנ"ך על הפרק

יהושע יד

201 / 929
היום

הפרק

כלב מבקש מיהושע את הר חברון ומקבלו

וְאֵ֛לֶּה אֲשֶׁר־נָחֲל֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁ֨ר נִֽחֲל֜וּ אוֹתָ֗ם אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְרָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃בְּגוֹרַ֖ל נַחֲלָתָ֑ם כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה לְתִשְׁעַ֥ת הַמַּטּ֖וֹת וַחֲצִ֥י הַמַּטֶּֽה׃כִּֽי־נָתַ֨ן מֹשֶׁ֜ה נַחֲלַ֨ת שְׁנֵ֤י הַמַּטּוֹת֙ וַחֲצִ֣י הַמַּטֶּ֔ה מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּ֑ן וְלַ֨לְוִיִּ֔ם לֹֽא־נָתַ֥ן נַחֲלָ֖ה בְּתוֹכָֽם׃כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחְלְק֖וּ אֶת־הָאָֽרֶץ׃וַיִּגְּשׁ֨וּ בְנֵֽי־יְהוּדָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו כָּלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה הַקְּנִזִּ֑י אַתָּ֣ה יָדַ֡עְתָּ אֶֽת־הַדָּבָר֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֣ה אִישׁ־הָאֱלֹהִ֗ים עַ֧ל אֹדוֹתַ֛י וְעַ֥ל אֹדוֹתֶ֖יךָ בְּקָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃בֶּן־אַרְבָּעִ֨ים שָׁנָ֜ה אָנֹכִ֗י בִּ֠שְׁלֹחַ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהוָ֥ה אֹתִ֛י מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לְרַגֵּ֣ל אֶת־הָאָ֑רֶץ וָאָשֵׁ֤ב אֹתוֹ֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֖ר עִם־לְבָבִֽי׃וְאַחַי֙ אֲשֶׁ֣ר עָל֣וּ עִמִּ֔י הִמְסִ֖יו אֶת־לֵ֣ב הָעָ֑ם וְאָנֹכִ֣י מִלֵּ֔אתִי אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃וַיִּשָּׁבַ֣ע מֹשֶׁ֗ה בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמֹר֒ אִם־לֹ֗א הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֨ר דָּרְכָ֤ה רַגְלְךָ֙ בָּ֔הּ לְךָ֨ תִֽהְיֶ֧ה לְנַחֲלָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ עַד־עוֹלָ֑ם כִּ֣י מִלֵּ֔אתָ אַחֲרֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃וְעַתָּ֗ה הִנֵּה֩ הֶחֱיָ֨ה יְהוָ֣ה ׀ אוֹתִי֮ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּר֒ זֶה֩ אַרְבָּעִ֨ים וְחָמֵ֜שׁ שָׁנָ֗ה מֵ֠אָז דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־הָלַ֥ךְ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֣י הַיּ֔וֹם בֶּן־חָמֵ֥שׁ וּשְׁמוֹנִ֖ים שָׁנָֽה׃עוֹדֶ֨נִּי הַיּ֜וֹם חָזָ֗ק כַּֽאֲשֶׁר֙ בְּי֨וֹם שְׁלֹ֤חַ אוֹתִי֙ מֹשֶׁ֔ה כְּכֹ֥חִי אָ֖ז וּכְכֹ֣חִי עָ֑תָּה לַמִּלְחָמָ֖ה וְלָצֵ֥את וְלָבֽוֹא׃וְעַתָּ֗ה תְּנָה־לִּי֙ אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֣י אַתָּֽה־שָׁמַעְתָּ֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא כִּֽי־עֲנָקִ֣ים שָׁ֗ם וְעָרִים֙ גְּדֹל֣וֹת בְּצֻר֔וֹת אוּלַ֨י יְהוָ֤ה אוֹתִי֙ וְה֣וֹרַשְׁתִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֽה׃וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוֹשֻׁ֑עַ וַיִּתֵּ֧ן אֶת־חֶבְר֛וֹן לְכָלֵ֥ב בֶּן־יְפֻנֶּ֖ה לְנַחֲלָֽה׃עַל־כֵּ֣ן הָיְתָֽה־חֶ֠בְרוֹן לְכָלֵ֨ב בֶּן־יְפֻנֶּ֤ה הַקְּנִזִּי֙ לְֽנַחֲלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר מִלֵּ֔א אַחֲרֵ֕י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב אבנר בוטוש שליט

נחלת כלב נשיא יהודה

בפרקנו מככבת דמותו של הזקן הצעיר, האיש שרוחו הצעירה משמרת את כוחו לכיבוש נחלתו. זהו כלב בן יפונה, האיש הדומיננטי בשבט יהודה, אשר מזכיר ליהושע את הבטחת רבו. המנהיג במדבר הבטיח לתת לכלב את חברון כצל"ש על עמידתו האיתנה מול עדת המרגלים התבוסתנים. הפרק נלמד על משך הזמן שעבר מאז ועל שמה המקורי של קריית ארבע.

כלב וחברון

וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ - כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות, שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם, וכן הוא אומר "וְלֽוֹ־אֶתֵּ֧ן אֶת־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ־בָּ֖הּ" (דברים א לו), וכתיב "וַיִּתְּנ֤וּ לְכָלֵב֙ אֶת־חֶבְר֔וֹן"(שופטים א כ)
(רש"י במדבר יג ב)

רש"י בפרשת המרגלים מזהה את הזיקה אל חברון בתחינה שכלב שוטח על קברי האבות שה' יצילו מעצת המרגלים. נקשרה נפשו במקום עד כדי שנחלתו הובטחה לו על ידי משה (דברים א לו). לקראת סוף הפרק, יהושע, תלמיד משה, מממש את ההבטחה אל בן זוגו לפרשיית המרגלים ונותן לכלב את חברון.

שבע שנות כיבוש

כלב מצהיר כי כחו עתה ככחו אז, גם ארבעים וחמש שנה מאוחר יותר, לא הפחיתוּ מכוחו לכבוש. ביציאתו לריגול יחד עם יהושע ועוד עשרה מרגלים היה בן ארבעים שנה. היציאה הייתה בשנה השנית לצאת בני ישראל. לאחר חטא המרגלים נגזרה הגזירה של ארבעים שנה במדבר, כלומר עוד שלושים ושמונה שנה. מעדותו של כלב אנו למדים שהארץ שקטה ממלחמה כמו שנאמר בפסוק האחרון שבפרק, מדובר בשנה השביעית לכניסת ישראל לארץ ישראל ובכך מתחילות שבע השנים של חלוקת הנחלות.

הנחלה הראשונה היא לכלב, הוא היחיד שדיבר טוב על הארץ עוד במדבר, מול כל שאר המרגלים. הוא גם הראשון המבקש נחלה בארץ ישראל, כמובטח לו.

קריית ארבע

על הפסוק האחרון בפרקנו, "וְשֵׁ֨ם חֶבְר֤וֹן לְפָנִים֙ קִרְיַ֣ת אַרְבַּ֔ע הָאָדָ֧ם הַגָּד֛וֹל בָּעֲנָקִ֖ים ה֑וּא וְהָאָ֥רֶץ שָׁקְטָ֖ה מִמִּלְחָמָֽה׃" (טו) אומר רש"י:

הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא אֲבִיהֶם שֶׁל אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, אַרְבַּע הָיָה שְׁמוֹ.
דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם הָאָב וּשְׁלשָׁה בָּנִים, שֶׁכֵּן קוֹרֵא אוֹתָם (שם יג כב): יְלִידֵי הָעֲנָק. 
וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא אַבְרָהָם אָבִינוּ, הוּא שֶׁגָּרַם לָהֶם שֶׁהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁנִּתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר, בְּשָׂכָר שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הַזָּקֵן בְּקִרְיַת אַרְבַּע, שֶׁאָמְרוּ לוֹ: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (בראשית כג ו).
(רש"י יהושע יד טו)

מדוע העיר נקראת על שם ענקים? - הענקים היו דמויות שאי אפשר להתעלם מהם, וכאשר משפחה שלמה מתגוררת בעיר אחת הם כנראה יוצרים תהודה אדירה ולכן אבא ועוד שלושה ענקים שווה לארבעה ענקים. וכל הקריה עמדה לפני אותם ארבעה ענקים.

עומק הדעה שנייה, שרק אביהן של הענקים נקרא ארבע, יתכן שזהו כי המספר ארבע מגלם את כל צדדי המציאות הגשמית ומתאים לענק בעל נוכחות.

הדעה השלישית מייחסת את האדם הגדול בענקים לענק רוח, הלא הוא אברהם אבינו אשר אישיותו וקבלת הפנים המכובדת שערכו לכבודו בחברון הרחיקה את הפורענות מיושבי חברון למשך ארבעים שנה.



פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך