ביום השמיני שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום. פי' בכ"ג באדר היתה תחלת המלואים וזהו שפי' בפסוק קח את אהרן פרשה זו נאמרה שבעת ימים קודם הקמת המשכן וזהו אליבא דת"כ שפירשו ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף שעיר זה שעיר של נחשון החטא' זה חטאת יום שמיני דרוש דרש משה זה שעיר של ר"ח דכתיב ביה ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה אי זה שעיר הוא נושא את עון העדה זה שעיר של ר"ח שנאמר ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם וכיון דשמיני זה הוא שמיני למלואים דעלה קאי א"כ שמיני למלואים הוא ר"ח ניסן ולא כמו שאמרו בספרי משם ר' עקיבא גבי ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו מישאל ואלצפן היו שנטמאו לנדב ואביהו ושם כתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ודרשו בו ביום ההוא לא היו יכולים לעשות אבל יכולין היו ביום של אחריו אלמא שביעי שלהן היה בערב הפסח ונמצא שיום ראשון שלהן שבו מתו נדב ואביהו' היה בשמיני לניסן וכיון דיום מיתתם היה בשמיני לניסן נמצא שהשמיני למלואים היה שמיני לניסן וא"כ צ"ל דפירש ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים פתח זה הוא במקום פתח אהל מועד לא בפתח אהל מועד ממש שהרי עכ"ל שכל אותן הימים של מלואים לא היה שם פתח קבוע שהרי כל אותן הימים היה מקימו וסותרו שכך אמרו בויקרא רבה שהיה משה מעמידו ומפרקו שני פעמים בכל יום ר' חנינא הגדול אומר ג' פעמים בכל יום שנאמר תקים הוקם ויקם אחת לתמיד של שחר ואחת למלואים ואחת לתמיד של ערב דאל"כ מאי באחד לחדש הוקם המשכן דקאמר וכך כתב גם רש"י ז"ל גבי ויצאו ויברכו את העם אמרו ויהי נועם יי' אלהינו עלינו יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם לפי שכל שבעת ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה כו' ומה שטען החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל שאם הדבר כן היה ראוי להזכיר השעיר של ר"ח ולא הזכיר רק קחו שעיר עזים לחטאת וזהו שדרש משה ועוד אם היה שעיר ר"ח למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים וכאשר הזכיר מלבד עולת הבקר היה ראוי שיאמר ומלבד עולת החדש כבר השיבותי למעלה בפסוק קח את אהרן ע"ש:
ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם. ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לאסור הבמות ראשון לשכון שכינה על ישראל ראשון לברך את ישראל ראשון לחדשים כו' בסדר עולם ומייתי לה בשבת פרק ר' עקיבא ופרש"י ז"ל ראשון לבריאת עולם שא' בשבת היה לנשיאים לחנוכת הבית לכהונה שעד שמיני למלואים היתה העבודה בבכורות לעבודה לסדר עבודת צבור תמידין ושאר קרבנות של תרומת הלשכה לאכילת קדשים במחיצה שעד עכשיו היו נאכלים בכל מקום לשכון שכינה בישראל שכינה שרתה שם כדכתיב ושכנתי בתוכם מכלל דעד השתא לא שכן לברך ברכת כהנים כדכתיב וישא אהרן את ידיו וגו' לאסור הבמות מעכשיו נאסרו שהוא ראוי לפתח אהל מועד כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וא"ת אם היה ר"ח ניסן שבו הוקם המשכן באחד בשבת א"כ היה ר"ח ניסן שבו יצאו ממצרים רביעי בשבת דתניא אין בין ר"ה לר"ה אלא ארבע ימים בלבד ואם כן קשיא הא דתניא פסח שבו יצאו ישראל ממצרים יום ה' היה ותניא נמי גבי ויסעו מאלים ויבאו כל העדה בט"ו יום לחדש השני אותו יום שבת היה ומדט"ו בו היה בשבת ריש ירחא דניסן היה בה' בשבת כבר תרצו בגמרא דההיא שתא שבעה חסרים עבוד ולא היו בין פסח לפסח אלא שלשה ימים:
לזקני ישראל להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמר מאליו נכנס. אבל לא כדי שיאמר להם לומר לישראל להביא הקרבנות הצריכים להביא באותו יום שזה לאהרן נאמר כדכתיב ואל בני ישראל תדבר לאמר ואף על פי שלא אמר משה לאהרן לפני הזקנים והקרב לפני יי' כאשר צוה יי' אף על פי כן הזקנים דנו מעצמם שכל דבריו דברי אשם ואין צריך לומר כאשר צוה יי' ומה שהוצרך לומר בפרשה הקודמת בפרשת המלואים ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה יי' לעשות ויקריבו כו' ופרש"י שלא תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה אלמא אפי' במשה עצמו היו מסופקים שמא מעצמו היה עושה זה ולא מפי השם כל עוד שלא יאמר שהשם צוה אותו י"ל שמאותו הפועל שחנך אותן בעת המלואים להרגילן בעבודה שגלה שהוא על פי הדבור ידעו והבינו שכל מה שמצוה משה לאחיו לענין הכהונה כולו על פי הדבור ומה שאמר להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה אף על פי שלא נזכר פה כהונה גדולה וכן אמרו במדרש תנחומא כדי שלא יאמרו מעצמו הוא נעשה כ"ג ומשמש בכהונה גדולה וכן כתב גם רבינו ישעיה בפ' ת"כ קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל להראותם שעל פי הדבור הם מתחנכים בכהונה גדולה שמא י"ל שמפני שלא היה צריך להשמיעם פה שעל פי הדבור הוא נכנס ומשמש בכהונה מכיון שכבר השמיעם זה במלואים בהקהל את העדה שמסתמא מאחר שהלבישם לפניהם עם בגדי כהונה ומשחם עם שמן המשחה אין זה אלא שיכניסם לעבוד' כהונה לפיכך אמר שבא להשמיעם פה שעל פי הדבור הוא נכנס ומשמש אף בכהונה גדולה שהיא מין אחר מעבוד' כהן הדיוט דאל"כ תרתי למה לי או שמא מפני שהקרבנות הללו הם עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה כמו הקרבנות שמביא כ"ג ביום הכפורים דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ופר כמו עגל בלא זכר שנה וכמו שאמר ביום הכפורים את פר החטאת אשר לו שיהיה משלו ולא משל צבור אף כאן את עגל החטאת אשר לו שיהיה משלו ולא משל צבור הנה רמז בזה שאהרן יהיה מקריב תמיד כמו הקרבנו' הללו ביום הכפורי' שהיא עבודת כ"ג ואע"פ שעגל החטאת הזה הוא חטאת חיצונה ופר חטאת של יום הכפורים הוא חטאת פנימית מ"מ הרי הוא נדון כמו פר יום הכפורים בשרפה אע"פ שהיא חטאת חיצונה ולא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים מפני שטעם כולן לכפר על מעשה העגל ויש כדמות ראיה על זה שהרי לא אמר משה לאהרן ולבניו קרבו אל המזבח ועשו את חטאתכם ואת עולתכם וכפרו בעדכם ובעד העם ועשו את קרבן העם או מקצתן לאהרן ומקצתן לבניו אלא לאהרן לבדו צוה לעשותן ולא בעבור כבודו של אהרן אמר כך שהרי במעשה הקרבנות כתיב ויקרב אהרן אל המזבח וישחט ויטבול אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח ואת הדם יצק ואת החלב וגו' הקטיר ואת הבשר ואת העור שרף וישחט את העולה ויזרקהו ויקטר וירחץ ויקרב את קרבן העם וגו' עד סוף הענין שכלן נעשו על ידו ובניו לא עשו כלום רק שנתנו בידו הדם והנתחים להיות מוכנים לפניו לעשותן בלתי טורח שנראה מזה שהעבודה הזאת היא מיוחדת לאהרן לבדו בשאר העבודות המיוחדות לכ"ג והיינו כהונתו של כ"ג אבל ממה שכתוב אחר זה זה הדבר אשר צוה יי' תעשו וירא אליכם כבוד יי' אין ראיה שאמר להם שזהו על פי הדבור מפני שזה הדבור על הבאת הקרבנות נאמר כמו שכתב לעיל אל בני ישראל וגו' כי היום יי' נראה אליכם וזהו בעצמו מה שכתב אחר זה זה הדבר אשר צוה יי' תעשו וירא אליכם כבוד יי' רק שהראשון הוא מאמר אהרן או הזקנים לישראל והשני הוא מאמר משה לישראל אחר ששמעו הדבר מפי אהרן והזקנים והביאום אל פני אהל מועד ולכן פרש"י גבי כי היום יי' נראה אליכם להשרות שכינתו במעשה ידיכם ואלו גבי וירא אליכם כבוד יי' לא פירש כלום מפני שזה וזה אחד הוא אלא שהאחד הוא דברי אהרן והזקנים לישראל והאחר דברי משה לישראל וכן כתב החכם בן עזרא זה הדבר עשו שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל אז יראה לכם כבוד השם וכן כתב גם הרמב"ן ז"ל נצטווה משה בקרבנות הללו כמו שאמר בסוף זה הדבר אשר צוה יי':
קח לך עגל להודיע שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה. בתוספתא דפרשת מלואים בת"כ ובתנחומא וזה הטעם עצמו אמרו על העגל שהביאו הצבור ששם אמרו וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אמר להם הקב"ה לישראל יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר יבא עגל ויכפר על מעשה העגל ומפני שעון השעיר קדם מעון העגל הקדים הכתוב שעיר לחטאת כנגד עון השעיר ואחר כך העגל לעולה כנגד מעשה העגל ואם תאמר איך יכפר העגל על מעשה העגל והא אין קטיגור נעשה סניגור כדתנן בפרק ראוהו בית דין כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ואמר עולא היינו טעמא כדרב חסדא דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור הכא נמי אין קטיגור נעשה סניגור ופרש"י זהב העגל ושופר של פרה קטיגור דעגל הוא י"ל דלא אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור אלא באותן שעבודתן בפנים אבל באותן שעבודתן בחוץ הכהן הלובש בגדי זהב בעבודת חוץ וכגון פר החטאת ועגל החטאת וכל הפרים של מוספי המועדים ושל ראשי חדשים שאין עבודתן בפנים אבל במזבח החיצון לא קאמרינן דהא בגמרא פריך והא איכא בגדי זהב מבחוץ ומשני מבפנים קאמרינן מבחוץ לא קאמרינן והדר פריך אי הכי שופר נמי מבחוץ הוא ומשני כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמו ואם תאמר תינח בפרים של חטאת חצוניות שאין עבודתן בפנים אלא בחוץ בפרים של חטאת פנימיות כגון פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ופר יום הכפורים שעבודתן בפנים מאי איכא למימר י"ל כיון דחטאות פנימיות אינן נכנסין מהן בפנים אלא דמן בלבד אין בכך כלום מפני שכבר נשתנה מראיתן ואינו ניכר בדם שכבר הקשו על זה בגמרא והא איכא דם הפר ותרצו הואיל ואישתני אישתני ופירש"י הואיל ואישתני להיות דם ואין מראית הפר ניכר בו אישתני מלהיות קטיגור אבל מה שאמר להודיע שמכפר לו הב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל לא ידעתי היאך הודיע זה אם בעבור שנראה להם כבוד יי' על ידי הקרבנות הללו שמורה שנתכפר לו דאל"כ לא היה השם נראה בקרבנות שנעשו על ידו אי הכי אפילו בלא עגל נמי ידענו זה שמכיון שנראה להם כבוד יי' על ידי הקרבתו שהקריב ידענו שכבר נתכפר עונו דאל"כ לא היה נראה כבוד השם על ידי הקרבנות שנעשו על ידו ויש מפרשים מפני שהחוטאים בדבר אחד ונזופים בו אין מדרכם שישתמשו באותו דבר ואפילו שיזכירוהו בפיהם כל עוד שלא נתכפר להם עון ההוא מפני שעל ידי שהוא משתמש בו או מזכירו בפיו נזכר עונו ולכן בהכרח כשהם רואים את אהרן עכשיו שהוא מקריב העגל שחטא בו ואינו ירא פן יזכר עונו נודע להם שבודאי נתכפר לו עון העגל ואין זה נכון דאם כן היה ראוי לומר להודיע שכבר נתכפר לו לא שמכפר לו ועוד היה לו לומר להודיע על ידי עגל זה שכפר לו לא שמכפר לו על ידי עגל זה כי לפי דעתם ההודעה היא על ידי העגל לא הכפרה ועוד היכן מצא זה רש"י והלא לא מצינו לרז"ל בשום מקום שיאמרו אלא שהעגל בא לכפר על מעשה העגל וכן כתב רש"י עצמו בפרשת תצוה לקח פר אחד לכפר על מעשה העגל שהוא פר לא להודיע שמכפר לו או שנתכפר לו מעשה העגל כמו שכתוב פה:
קרב אל המזבח שהיה בוש ואמר לו למה אתה בוש לכך נבחרת. בתוספתא דמלואים שבת"כ אמרו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנשא אשה והיתה מתביישת מלפניו נכנסה אצלה אחותה אמרה לה אחותי למה נכנסת לדבר זה לא שתשמשי את המלך הגיסי לבך ובואי שמשי את המלך כך אמר לו משה לאהרן אהרן אחי למה נבחרת להיות כ"ג לא שתשרת לפני המקום הגס דעתך ובא ועבוד עבודתך וזהו שכתב רש"י כאן לכך נבחרת כלומר כדי שתשרת לפני המקום נבחרת ולכך הגם דעתך וקרב אל המזבח ומה שנתעוררו לדרוש זה הוא מפני שלא היה לו לומר קרב אל המזבח אלא ויאמר משה אל אהרן עשה את חטאתך ואת עולתך וגו' ומזה מובן שיקרב אל המזבח לזרוק דמן ולהקטיר האמורים של החטאת והנתחים של עולה על המזבח כפי מה שהורגל בשבעת ימי המלואים:
את חטאתך עגל בן בקר ואת עולתך האיל קרבן העם שעיר עזים ועגל וכבש. הוצרך לפרש זה מפני שבתחלה אמר ועשה את חטאתך ואת עולתך ואחר כך שנה ואמר ועשה את קרבן העם במקום ועשה את חטאת העם ואת עולתם ועוד שבעשה את חטאתך ואת עולתך כתוב וכפר בעדך ובעד העם ואיך אפשר שיכפר בעד העם עם חטאתו ועולתו והיינו מוכרחים מפני זה לפרש קרא דועשה את חטאתך ואת עולתך בחטאתו וחטאת העם ועולתו ועולת העם יחד וקרא כולם חטאתו ועולתו להיות הוא המתעסק בהקרבתן שאז יהיה פי' בעדך עם חטאתך ועולתך ובעד העם עם חטאתם ועולתם וקרא דועשה את קרבן העם בשור ואיל של שלמים בלבד שכל האחרים נכללו בקרא דאת חטאתך ואת עולתך לפיכך הוצרך הרב לומר אעפ"כ אין לפרש חטאתך ועולתך רק בחטאתו ועולתו כמשמעו ולא קרבן העם רק בחטאת העם ועולתם כי כתוב אחרי וכפר בעדם ואין הכפרה באה אלא מן החטאת והעולה ולא מן השלמים ואל יקשה עליך ממה שכתוב וכפר בעדך ובעד העם עם חטאתו ועולתו כי פירושו שע"י שכפר בעדו עם חטאתו ועולתו יוכל לכפר גם בעדם עם חטאתם ועולתם על דרך קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים אבל היותר נכון בעיני הוא לומר שרש"י ז"ל כיון בזה לאפוקי מוספי ר"ח שהם פרים בני בקר שנים ואיל אחד וכבשים בני שנה שבעה תמימים ושעיר עזים אחד לחטאת שגם הם קרבן העם שלא תאמר שקרבן העם כולל שעיר עזים ועגל וכבש של חובת היום וגם מוספי ר"ח עמהם מפני שמוספי ר"ח אחר תמיד של שחר מיד הן קרבין כדכתיב בהו על עולת התמיד דמשמע אחר התמיד מיד שלא יפסק ביניהם ובין תמיד של שחר שום קרבן אחר וחובת היום שלו ושל צבור לאחר מוספי ר"ח הן נעשין ולא עמהן לפיכך פי' קרא דועשה את קרבן העם בשעיר עזים ועגל וכבש של חובת היום בלבד ולא עם מוספי ר"ח ואגב קרבן העם פירש גם קרא דועשה את חטאתך ואת עולתיך בעגל בך בקר והאיל שלו עיין בפרשת אחרי מות בפסוק ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם:
כל מקום שנאמר עגל בן שנה ומכאן אתה למד. כדתניא בתורת כהנים בפר כהן משיח ר' שמעון אומר כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה היא שנאמר ועגל וכבש בני שנה בן בקר בן שתי שנים שנאמר קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים אף בשנים תמים כל מקום שנאמר עגל סתם דלא כתיב ביה בן בקר אלא עגל לבד כמו בעגל שהביאו ישראל בן שנה היא אבל היכא דכתיב ביה בן בקר כמו העגל שהביא אהרן בן שתי שנים הוא תמימים אף בשנים כמו שהם שוים בתמות כך הם שוים אף בשנים דכי היכי דאיל בן שתי שנים הוא אף העגל בן שתי שנים הוא ואיל גופיה נפקא לן מדכבש בן שנה איל בן שתי שנים וא"ת אימא כאן בן שנה הא כל מקום שנאמר עגל סתם אפילו בן שתי שנים דכי האי גונא בחולין כאן גדי עזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפילו פרה ורחל יש לומר דלא דרשינן ליה בדוקיא למידק מיניה כאן הא כל מקום הוא כך אלא היכא דלא מצינן למילף מיניה במה מצינו כגון גבי גדי עזים דהוי להו שני כתובים הבאים כאחת ואין מלמדין וכגון גבי עד אחד דבלאו קרא דאחד נמי שמעינן שפיר שהוא אחד שסתם עד אחד משמע ולפיכך על כרחיך למדרשיה אלא דוקיא למידק מנייהו כאן הוא כך הא בכל מקום אפילו כך וכך אבל הכא דמצינן למדרשיה שפיר בבנין אב למילף מיניה במה מצינו וכל שכן דלא מצינן למדרשיה לדוקיא משום דבלאו דוקיא נמי סתם עגל אפילו בן שתי שנים משמע דרשינן במה מצינו ויש לתמוה למה אמר כל מקום שנאמר עגל סתם בן שנה הוא ולא אמר גם כן וכל מקום שנאמר בן בקר בן שתי שנים הוא והלא שניהם דברי רבי שמעון ושניהם אמורים פה האחד הוא העגל שהביא אהרן והאחר הוא העגל שהביאו ישראל ולמה הזכיר קצת דבריו של רבי שמעון והניח קצתם ועוד למה לא כתב אותו במקומו בפסוק ועגל וכבש בני שנה אבל המתין הענין בפסוק ועשה את קרבן העם שפירש בו שעיר עזים ועגל וכבש שאינו אלא אגב גררא:
לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו של מלואים. אבל בפרשת מלואים כתב לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ולכן צריך לומר לאו דוקא זו אלא זו וכל הדומה לה דהיינו כל חטאות המלואים שעם זה נכלל בו גם החטאת של יום שמיני שגם היא של מלואים אלא שאותה של שבעת ימי המלואים היתה לחנוך הכהונה שמאז חל עליהם שם כהונה אף על פי שלא התחלו בעבודה עד שמיני למלואים ושל שמיני למלואים היתה לחנוך העבודה וגם החטאת של פר השני של לוים שבפרש' בהעלותך שכתב שם רש"י ופר שני מה תלמוד לומר שני לומר לך מה עולה לא נאכלת אף חטאת אינה נאכלת כדתניא בת"כ רבי שמעון אומר מת"ל ופר שני אם ללמד שהה שנים והלא כבר נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא יכול נאכלת חטאת הלוים ת"ל ופר שני שני לעולה מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת שגם היא של מלואים היא שבה נתחנכו הלוים לעבודת לויה וגם החטאת של לעתיד לבא ביחזקאל דאמר כשם שהקריבו מלואים בימי משה כך עתידים להקריב מלואים לעתיד לבא שגם הוא בכלל מאמר אלא זו של מלואים הוא:
כראשון כעגל שלו. לא האיל שלו הסמוך לו מפני שפירוש ויחטאהו עשאו כמשפט חטאת כדפרש"י והאיל שלו עולה היה ואי אפשר לומר שעשהו חטאת כמו העולה שלו:
ויעשה כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא. במנחות בפרק שתי מדות ובביצה בפרק יום טוב תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה ופרש"י ויקרב את העולה עולת יום שמיני של מלואים שהטיל הכתוב על אהרן חובה ליום קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה על כרחך כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא קאמר שכל משפטי עולה ושלמים שם נאמרו ובשל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה שיקריב וכתיב התם וסמך ידו ואתא האי כמשפט דכתיב בעולת חובה ללמד עליה שתטען סמיכה ושאר משפטי נדבה וקשה דאי קרא דויקרב את העולה בעולה שהטיל הכתוב על אהרן חובה ליום שהוא האיל לעולה קמיירי ואף על פי שאמר למעלה וישחט את העולה כו' חזר ושנה בו כדי להודיע שעשה אותה כמשפט האמור בעולת נדבה לסמיכה ולשאר משפטי נדבה כדפירש רש"י אם כן עולת העם לא נזכרה במעשה כלל ולמה נזכרו כולם והעולה לא נזכרה ועוד מנ"ל לרש"י לפרושי קרא דויקרב את העולה בעולת אהרן דלעיל ולא בעולת צבור כפי סדר הקרבנות שכתוב תחלה חטאתו ועולתו ואחר כך אמר ויקרב את קרבן העם והתחיל בשעיר החטאת של העם ואחר כך אמר ויקרב את העולה שהיא עולת העם ואחר כך ויקרב את המנחה ואחר כך וישחטו את השור ואת האיל של שלמי העם. ושמא י"ל דרש"י ז"ל שפירש קרא דויקרב את העולה בעולתו של אהרן לא בעולת העם כפי סדר הקרבנות היא משום דקשיא ליה דאי בעולת העם קמיירי תקשה הא דתנן במנחות בפרק שתי מדות כל קרבנות הצבור אין בהם סמיכה חוץ מן הפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח רבי שמעון אומר אף שעיר עבודת כוכבים ואלו עולת צבור דיום שמיני אינה מן המניין אבל מקושיית היכי מצי יליף עולת יחיד של דורות מעולת העם של שמיני שהוא של צבור עד שאמרו למד על עולת חובה שטעונה סמיכ' אין להוכיח דקרא דויעשה כמשפט מיירי בקרבן אהרן שהיא קרבן יחיד דהשתא יליף יחיד מיחיד דאיכא למימר כי היכי דיליף עולת דורות מעולת שעה שלמד עולה של דורות שטעונה סמיכה מעולת שעה מפני שגלה הכתוב בקרא דויעשה כמשפט למילף עולת שעה מעולת נדבה והה"נ מצי למילף עולת דורות מעולת שעה כן נוכל לומר שכיון שגלה הכתוב בקרא דכמשפט למילף עולת צבור שהוא עולת העם מעולת יחיד של נדבה הה"נ מצי למילף עולת יחיד של דורות מעולת העם שהיא עולת צבור כמו שכתבו התוספות ואם תאמר למה לי קרא דויעשה כמשפט אם ללמד שטעונה סמיכה כעולת נדבה שבפרשת ויקרא תיתי במה מצינו מה מצינו עולת נדבה שהיא קרבן יחיד וכליל וטעונה סמיכה אף כל עולת חובה שהיא קרבן יחיד וכליל טעונה סמיכה יש לומר משום דאיכא למפרך מה לעולת נדבה שכן מצויה שבכל שעה שירצה יתנדב ויביא תאמר בעולת חובה שאין בידו להביא אלא לכשיתחייב וכל שכן עולה זו שהיא חובת שעה על פי הדבור ואם תאמר מנ"ל לרז"ל למימר כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא אימא כמשפט המפורש בעולה דלעיל מיניה לעניין זריקת דמים על המזבח סביב ולעניין נתוח אבריו ורחיצת קרבו וכרעיו הכתובים בו יש לומר דרז"ל ממלת כמשפט הוא דקא דייקי דאי כמשפט העולה דלעיל מיניה הוא דקאמר הוה ליה למימר ויקרב את העולה ויעשה כראשונה כמו שאמר ויקח את שעיר החטאת וישחטהו ויחטאהו כראשון אבל כמשפט משמע כמשפט הנהוג וזה אינו אלא בעולת נדבה שבפרשת ויקרא ששם נתפרש משפט העולה הנהוג תמיד אבל עולתו של אהרן לא היתה רק ביום הח' לבדו וזהו שכתב רש"י בפרק יום טוב מה משפט אמור בעולת חובה כלומר מה משפט נוהג תמיד אמור בעולתו והלא לא נאמר שם אלא מה שהיה באותה שעה ע"פ הדבור אלא על כרחך כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא קאמר שכל משפטי עולה ושלמים שם נאמרו:
וימלא כפו היא הקמיצה. כדתנן בפרק קמא דמנחות קמץ בשמאל פסול ואמרינן בגמרא מנה"מ ומסיק רבא יד יד לקמיצה ופירש רש"י כתיב כמצורע ידו הימנית דלא אצטריך וכתיב בקמיצה יד וימלא כפו ממנה מה יד דמצורע ימנית אף יד דקמיצה ימנית אלמא קרא דוימלא כפו בקמיצה קמיירי:
מלבד עולת הבקר כל אלה עשה אחר עולת התמיד. לא חוץ מעולת התמיד דאם כן היה ראוי להכתב אחר ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מיד ששניהם ממין אחד לא אחר ויקרב את המנחה ועוד אם פירש מלבד עולת הבקר הוא חוץ מעולת הבקר היה לו לומר גם כן ומלבד עולת החדש כמו שאמר במוסף ר"ה מלבד עולת החדש ומנחתה ועולת התמיד ומנחתה ובמוסף יום הכפורים מלבד חטאת הכפורים ועולת התמיד ומנחתה אבל אם יהיה פירוש מלבד עולת הבקר כל אלה עשה אחר עולת הבקר כאילו אמר מלבד העולה שנעשה כבר מהבקר אין טענה למה לא נכתב זה אחר ויקרב את העולה מיד כי הראוי לומר זה אחר כל המעשים שהן הקרבנות והמנחה ולמה לא אמר ומלבד עולת החדש מאחר שפירוש מלבד עולת הבקר אחר עולת הבקר שפירושו ולא קודם ממנו אבל בעבור עולת החדש לא הגיד אם היה הוא הקודם מאלה או אלה ממנו כי אולי אין בהם סדר אבל במוספי המועדים ור"ח והשבתות שיש בכולם סדר שבזה צריך להקדים עולת התמיד ראשונה ואחר כך עולת החדש ואחר כך מוספי ר"ה וביום הכפורים צריך להקדים עולת התמיד תחלה ואחר כך חטאת הכפורים ואחר כך מוספי יום הכפורים הוצרך הכתוב לכתוב מלבד ומלבד להודיע הסדר ובז' ימי המלואים שלא היה אז עולת התמיד שעדיין לא הוקם המשכן לא נכתב בו מלבד ואף לדברי האומר שז' ימי המילואים היו אחר הקמת המשכן י"ל שלא נכתב שם מלבד עולת הבקר מפני שהדבר ידוע שעולת התמיד שהוא חובה קודמת לקרבן המלואים שאינו אלא להרגילם בלבד בשבעת ימי המלואים מה שכתוב בקרבנות יום השמיני ובמוספי השבתות והחדשים והמועדים שכולם חובה כמו עולת התמיד והוצרך הכתוב להודיע מי קודם ממי אבל לדברי החכם ן' עזרא שאמר ששבעת ימי המלואים היו אחר הקמת המשכן ושפי' מלבד עולת הבקר הוא חוץ מעולת הבקר לא ידעתי מה תהיה תשובתו על מה שלא נכתב בהם מלבד עולת הבקר כמו שכתוב בשמיני ובמוספי השבתות והחדשים והמועדים:
והמכסה חלב המכסה את הקרב. תקן בזה שהמכסה הזה אף על פי שהוא סתם אינו רק החלב המכסה את הקרב מפני שלא מצאנו שיקרא בשם מכסה רק החלב המכסה את הקרב לא זולתו ומה שטען הרמב"ן ז"ל ואמר ואינו נכון בעינו כי למה יזכור החלב הזה ולא יזכיר החלבים האחרים אינה טענה שהכתוב פעם יכתוב החלב המכסה את הקרב ולא החלב אשר על הקרב ופעם יכתוב החלב אשר על הקרב ולא החלב המכסה את הקרב כי בפרשת תצוה כתוב במלואים ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב ואת היותרת על הכבד ואת שתי הכליות ואת החלב אשר עליהן ולא נזכר שם החלב אשר על הקרב ובפרשת צו במלואים כתוב ויקח את כל החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת חלביהן ולא נזכר שם החלב המכסה את הקרב ופעם שניהם את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואחר שדרך הכתוב לכתוב פעם שניהם ופעם האחד מהם ופעם האחר אין טענה במה שנכתב פה החלב המכסה את הקרב ולא החלב אשר על הקרב ואם יטעון בעד החלב אשר על הכליות שלא נזכר פה ולא מצינו שקצר בו הכתוב בשום מקום הנה בפרשת המלואים שבפרשת צו כתוב וישם את החלבים ועל שוק הימין ופה כתוב וישימו את החלבים על החזות ולא הזכיר בשום אחד מהם יותרת הכבד והכליות ועל כרחך לומר מפני שהיותרת היא קטנה והכליות מחוברין עם חלבהן כשיזכיר החלבים הנה גם הכליות בכלל כמו שפירש החכם רבינו אברהם ן' עזרא ואם כן כמו שקצר שם הכליות ולא הזכיר' להיותם מחוברין עם חלבהן ככה קיצר פה שהזכיר הכליות ולא את חלביהן להיות שחלביהן מחובר עם הכליות וכשהזכיר הכליות הנה גם חלביהן בכלל ורש"י ז"ל סמך על המבין ולא פירש כלום לא שם ולא פה:
וישימו את החלבים על החזות. כבר פרשתי זה בפרשת צו ושם הרחבתי מאד ע"ש:
ויברכם ברכת כהנים יברכך יאר ישא. לא כברכת שלמה שנאמר בו ויפרוש כפיו השמים ושם נאמר ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל דהכא בברייתא דפרשת מלואים בת"כ שנינו ויברכם זו ברכה סתומה שאי אתה יודעה חזר הכתוב ופירש להנן יברכך ה' וגו' ואינו רוצה לומר שהברכה הזאת שברך אהרן את העם מעצמו היא סתומה שלא פירש אותו הכתוב אבל הברכה שנצטוו הכהנים לדורות לברך את העם היא מפורשת כמו שפירש הרמב"ן ז"ל ופירש שהברכה הזאת אינה הברכה של ברכת כהנים רק היא כברכת שלמה שנאמר בו ויפרוש כפיו השמים ושם נאמר ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קהל גדול שאם כן מאי חזר הכתוב ופירש דקאמר דמשמע שחזר לפרש מה שסתם תחלה ועוד שבסוטה פרק ואלו נאמרים אמרו אמר רבי יהושע ב"ל כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה ובפרק שני דמגלה אמרו מה ראו לומר ברכת כהנים לאחר הודאה שנאמר וישא אהרן את ידיו וגו' ואימא קודם עבודה מי כתיב לעשות החטאת והעולה מעשות כתיב ואימא קודם הודאה מסתברא עבודה והודאה חדא מלתא היא אלמא ברכה זו ברכת כהנים היא דאי סלקא דעתך ברכה אחרת היא היכי ילפי מניה לברכת כהנים:
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד למה נכנסו כו' ללמדו על מעשה הקטרת. ואם תאמר היאך נתעכבה הקטרת אחר כל הקרבנות הללו והתנן בפרק אמר להם הממונה קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים פירוש בין זריקת דם התמיד להקטרת האיברים שלו שהיא קודמת מכל שאר הקרבנות ועוד מה צורך עכשיו ללמדו וכי אפשר שבכל ז' ימי המלואים לא הקטיר משה קטרת כדי ללמדו כמו שהקריב הקרבנות כדי ללמדו כבר תירץ רבינו ישעיה על זה שעד שלא הוקם המשכן באחד בניסן לא היה משה מקטיר קטרת כי אם הקרבנות הכתובים בז' ימי המלואים וביום השמיני שהוא ר"ח ניסן שגמרו הקמותיו התחיל אהרן להקטיר קטרת ולא הקטירה בין הדם לאברים מפני שלא היתה אש על המזבח שהיו מצפים לאש מן השמים והילכך סדר האברים והחלבים על גבי המזבח ואחר כך הקטיר הקטרת. ואני שמעתי ולא אבין כי לא נתן טעם לדבריו למה נשתנה הקטרת מכל הקרבנות שכל הקרבנות היה מקריב אותן משה בכל ז' ימי המלואים כדי ללמד את אהרן והקטרת לא הקריב אותו כדי ללמדו ולמה לא הקטיר אותה בעת הקבוע לה שהיא בין זריקת דם התמיד של שחר להקטרת אבריו אבל עכב אותה אחר כל הקרבנות שלא כמשפט ומה שאמר מפני שלא היתה אש על המזבח שהיו מצפים לאש מן השמים לפיכך סדר האיברים והחלבים על גבי המזבח ואח"כ הקטיר הקטורת אין טעם לו כי גם כשהקטיר הקטרת כדי ללמדו עדיין האש לא ירדה מן השמים וכמו שהקטיר אותה אחר זמנה אף על פי שעדיין לא ירדה האש מן השמים ככה היה לו להקטיר אותה בזמנה וחתר כך יסדר שאר כל הקרבנות על גבי המזבח שיהיו מונחים שם עד שתרד אש מן השמים. אבל מה שנראה בעיני לעניות דעתי הוא שבכל ז' ימי המלואים לא התיר להם הכתוב להכנס לפנים מהפתח כלל כי כן כתוב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ז' ימים ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו ולכן לא צוה להרגילו רק בעבודת החיצונות שהן החטאת החיצונה והעולה והשלמים אבל לא בשום עבודה מהעבודות הפנימיות ולהיות שהקטרת הוא מהעבודות הפנימיות ולא היה יכול ללמדו בה בז' ימי המלואים הוצרך ללמדו עתה ביום הח' למלואים שכבר הוקם המשכן והותרו כל העבודות החיצוניות והפנימיו' ומפני שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת של בין הערבים כדתנן בפ' התכלת אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת התמיד של בין הערבים וא"כ הקטורת שהקטירו ביום הח' בבקר שעדיין לא חנכו את מזבח הזהב לא הקטיר אותו אלא כדי ללמד את אהרן בלבד שידע להקטירה בין הערבים שאז הוא תחלת חנוכו ומפני זה לא חשש להקטיר אותה בזמנה והקטיר אותה אחר כל המעשים שנעשו כל הקרבנות:
