תנ"ך על הפרק - קהלת ט - דברים טובים

תנ"ך על הפרק

קהלת ט

816 / 929
היום

הפרק

כִּ֣י אֶת־כָּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כָּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם׃הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַזֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא׃זֶ֣ה ׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים׃כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ריבחריְחֻבַּ֔ראֶ֥ל כָּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת׃כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם׃גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשֲׁתֵ֥ה בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת־מַעֲשֶֽׂיךָ׃בְּכָל־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר׃רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם׃גַּם־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חָכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי׃עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים׃וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהּֽוּא׃וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים׃דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים׃טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

הנה אומר הכל כאשר לכל יראה משולל הבנה והנה לבא אל הענין נזכר מז"ל בשמות רבה פ"מ וז"ל עד שאדם מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בעיניו ויש בחוטמו ויש בפיו ויש באזנו וכו' ותדע לך בשעה שהיה איוב מבקש להתוכח עם הקב"ה ואמר מי יתן ידעתי ואמצהו וכו' הב"ה משיבו אתה מבקש להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ מהו איפה ארשב"ל אמר לו הקב"ה איוב אמור לי האיפה שלך היכן הית' באיזה מקום היתה תלוי בראשו במצחו או באיזה אבר שלו ע"כ: והנה גם שלא נשית לבנו אל כונת כל פרטי המאמר הנה דרך כלל הורו לנו כי אדם הראשון היתה נפשו רוח כוללת כל הנשמות העתידות לבא בעולם כי היה כח כולל וכן נמצא בספר הזוהר וזה כוונת כללות המאמר כי יש נפש בחינת איכות המתייחס אל דבר אחד ויש אל בחינת זולתו כמפורש במאמר ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה יש קושיא גדולה מאד בעיני הכל הלא הוא כ"א חטא אדם אל יאשמו כל זרעיותיו ולמה בחטאו יומתו כל בני עולם והוא לבדו לא גוע בעונו והלא כנפש האב כנפש הבן לו יתברך המה והנפש החוטאת היא תמות והנה היה אפשר להשיב על זה אחר שהחומר הוא הגורם כי אי אפשי לחומר להתמיד ועל כן יכרח יפסד עכ"פ ואשר היה חי אם לא חטא היה טרם יתעכר חומרו וגם הנפש לא תשיג אושר הדבקות עם קונה בחברתו עד יזדכך אחרי מותו: או טעם ב' והוא משז"ל שאומר כל איש שימות בהמצאו עם אדם הראשון הלא אתה שחטאת גרמת לי המות משיב הוא אני חטאתי חטא אחד ואתה חטאת הרבה באופן כי אין אדם ממית אשר לא יבצר מכל אדם. או טעם ג' והוא כי הנפש הקדושה אשר מלמעלה לא תוכל לסבול תמיד להיות נפרדת מאביה שבשמים תוך חומר עכור אם לא עד השלים עצמה במצות ותעלה אל אלהיה ותיחל עד יזדכך החומר מעכירותו בכור הארץ ואז בתחיה תשוב אליו ומכל שכן אשר ימות רשע כי תקון הנפש קדושה בו ותשוב אל האלהים אשר נתנה אחר שתטהר בצאתה: או טעם ד' הלא הוא כי הנה אין האדם מכיר גדולתו יתברך בעה"ז כי יעצרנו היצ"הר על כן טוב לו המות כ"א יחיה ולא יראה מות לעולם לא ישתלם לעשות רצון קונה על כן ימות וינוח מיצרו ויטהר מאשמותיו ואז כי יקום יהיה משולל יצה"ר והוא מעין מז"ל בב"ר למה נגזרה מיתה על הצדיקי' כדי שינוחו ממלחמות יצרם ועל הרשעים שינוחו מלהכעיס את הקב"ה אך הנה על כל אחד מד' טעמים אלו יש תשובה על האחד כי הנה משה האיש אשר עלה אל האלהים וישב שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה זה שלש רגלים ומי לנו זך מעכירות חומר ממנו שלא עצרו הגשם מכל האושר ההוא כי גם לחם לא אכל והשיגה נפשו בהתחברות גופו מכל האדם עד שהיתה מתקשר לצאת ממנו בסלוקו ואם מהטעם ההוא למה מת הוא ואם מהטעם הב' למה מתו ד' בעטיו של נחש והמה טהורים מכל חטא ועון ואם מהטעם הד' למה מת אברהם אבינו ומי עשה רצון קונו כמוהו עד גדר שחטו את בנו למענו הנה כי נכנע יצרו וכמשז"ל על ומצאת את לבבו שאפי' היצה"ר שלו עובד את ה' ונאמן לו יתברך וא"כ למה ימות גם הוא וא"כ מאיזה טעם מתו בעון אדם כל באי עולם על כן אמר הכל כאשר לכל והוא כי כל חלק מחלקי הכל כל הנמשכי' ממנו כמקרה הכל גם הוא יקרנו ועל כן כמות אדם ימותן כל אשר נמשכו ממנו אל תתמה על החפץ כי הלא היא היה כולל כל העתידים לבא כי הוא הכל וכל בני אדם חלק ממנו כמז"ל שהזכרנו כי הכל היו בו כמאמר ה' לאיוב איפה היית וכו' וע"כ כאשר לקו השורש לקו כל פארותיו וזהו הכל כאשר לכל כי יקרה כאשר לאדם שהוא כל וע"כ מקרה אחד שהוא מקרה המות כולל לצדיק ולרשע ואין גם אחד מהקושיות אשר היו בטעמים שהזכרנו ארבעתן לפי טעם זה כי לכי הטעמי' ההם היה קשה מיתת משה ומיתת ד' שמתו בעטיו של נחש ומיתת אברהם אך בטעם זה יצדק היות המקרה ההוא לטוב הוא משה כמה ד"א ותרא אותי כי טוב הוא וגם מיתת ד' טהורים מחטא שמתו בעטיו של נחש יצדק בזה ועליהם אמר ולטהור שהוא טהור מחטא כי אחרי השורש ילכו יונקותיו גם יצדק ימות אברהם הזובח את בנו כבלתי זובח וזהו אומר כזובח כאשר איננו זובח ועוד קושי אחר יצדק בטעם הזה מה שלא היה בטעמים האחרים והוא לכלם יקשה למה לא יעשה הוא יתברך הפרש בין מות צדיק למות רשע בל יטעו בני אדם לאמר כי כצדיק כרשע אחד הנה אחרי כי כמות זה כן מות זה אך עתה שהכל הוא על לקות השורש אינו מן התימה ישוו במיתה אחרי שמציאות מיתת אלו ואלו מטעם אחד וזה כטוב כחוטא לומר שע"י הטעם האמור יצדק היות המקרה שוה כטוב כחוטא שאל"כ לא היו ראוי תהיה מיתת הנשבע המאבד את העולם כמשז"ל על מפני אלה אבלה ארץ וגם אמרו כשאמר הקב"ה לא תשא נזדעזע העולם עם מיתת אשר שבועה ירא וז"א כטוב וכו' ולא אמר לטוב לחוטא לנשבע לאשר שבועה ירא כסדר הקודמי' וגם על פי דרך זה יצדק מה שלא אמר ולטוב בו"יו כו' אחר אומרו לצדיק ולרשע דרך כלל התחיל בפרטים המסויימים מהטעם הנזכר: אמר הנה אלו לא היה טעם מספיק אל מיתת כל הילודים לא היה תימה מאשר העם לא יחרדו על יום המות כי הלא אדרבה משם יתפקרו להרע באומרם למה ימותו הבלתי ראוים למות על חטא אדם וגם בראות כי כצדיק כרשע כמות זה כן מות זה אך עתה שיש טעם נכון הוא התימה איך טפש כחלב לבם כי לא יחרדו כי יראו מות כי מי יעלה על רוחו שלא ימות גם הוא ויתן אל לבו לשוב ולתקן את אשר עותו וז"א כגונח מלבו הנה זה רע כלומר זה המקרה שאמרתי היא רע כולל בכל אשר נעשה תחת השמש כי אין ניצול זולתי מ"ה שלמעלה מן השמש הוא גלגל יומי הלא הוא כי מקרה אחד לכל הוא המות כלומר ולמה לא ישית איש על לבו כי גם עליו יעבור כוס וגם עכ"ז לב בני האדם מלא רע ולא תמנעם המות ואלו לא היה זה להם כי אם עודם במשבר בנים פחותים מבני י"ג שנה שאין להם אלא לב אחד היא היצה"ר אך אחרי כן בבא היצה"ט יתנו אל לבם אימת מות לתקן עצמם החרשתי אך הנה תחלה בהיות להם לב אחד הוא מלא רע כי היצר לב האדם רע מנעוריו וז"א וגם לב וכו' רע אך הקשה הוא כי גם בהיות להם ב' לבבות יצר הרע ויצ"הט שהוא מי"ג והלאה אז הוללות בלבבם שהוא בזמן היות להם ב' לבבות כנודע ההפרש שבין לב ללבב כי לבב הם ב' יצרים. כי אז יתהוללו ויתגאו כי ימשכו אחר טובות העוה"ז הנקרא הוללות כי יאמרו שחפצים לשמוח בחייהם ואחר מות ילכו אל המתים וז"א בחייהם יחזקו בהוללות ואחריו של המקר' הנזכר אל המתים כי בשמחת חייהם לא ישגיחו אל מה שאחר מות שהולכים אל המתים ולא עם צדיקים אשר הם במותם חיים: כי מי אשר יבחר וכו'. אמר הנה אשר אני מחליט לומר שאחר מקרה המות הם אבודים היא כי מי בהם אשר יבוחר שיהיה טוב ראוי לבחור בו כי הנה לכל החיים יש בטחון לומר כי יתוקנו כי אצ"ל למי שיש בו קצת כשרון כ"א גם לכלב עז נפש אם הוא חי טוב מן הארי הגבור לכבוש יצרו אחר שכבר הארי מת ומה שאני אומר שבני אדם אלו הם מתים בחייהם הוא כי הנה החיים יודעים שימותו וע"י כן שבים אל ה' אך והמתים אינם יודעים מאומה וע"כ אני גוזר ואומר כי אלו שאין זוכרים המות לא חיים הם כי אם מתים בלתי מרגישים ומהטוב שיש להם עתה שהם הולכים אחר היללות טובות העוה"ז הם אוכלים כל זכותם פה ואין נשאר להם עוד שכר על איזו מצוה שעשו כי אכלהו בעוה"ז ואח"כ נשכח אפילו זכרם כנודע מחכמי האמת שאפילו שמה הם שוכחים באותו העולם וזהו כי נשכח זכרם וש"ת משכר מצות אין להם עוד אך יהיה להם מאשר בחרו בזה העולם הנה אז כאשר נשכח זכרם גם אהבתם שאהבו טובות העה"ז כאכול ושתה ושמחות וגיל ואסוף זהב וכסף וכיוצא שהוא מה שבהם חטאו בין אדם למקום וגם מה שחטאו בינם לחבריהם שהיה ע"י קנאה ושנאה הנה הכל כבר בזמן ההוא כבר אבדה מתחלה כי מעת סלוקם נעזב הכל נמצא כלל הדברים וחלק אין להם עוד לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש בעוה"ז לא ממצות ולא מטובת העולם הזה אשר בם בחרו: אחר תתו דופי במתהלכים אחר טובות העוה"ז ותענוגיו בא ודבר בל' יחיד אלא אחד מתוך מרובים אשר יטה אוזן לדבריו ואמר לך אכל וכו' לומר וסור ממעשיך הנזכר ולא תקוץ באמור שאצוך סגופים ויסורין רע ואסיר ממך שמחה וטוב לבב כי לא תוכל לסבול כי הנה גם עתה אכול בשמחה לחמך כלומר ולא מותרות כ"א תסתפק בלחם איך שיהיה לחמך ולא מעושק כ"א יגיע כפיך כי תאכל ואז אכול בשמחה שמח בחלקך כי איזה הוא עשיר השמח בחלקו. עוד כיון לא תאכל לחמך בשחוק וקלות ראש כ"א בשמחה כאמור ולא כסעודת הרשות וגם מן היין לא אמנעך אך הזהר כי הרבה יין עושה שהוא תחלת המשך היצה"ר את האדם אבל שאולה אך שתה אותו אך בזאת שיהיה בלב טוב והוא כי לכל אדם יש ב' לבבות יצר רע ויצר טוב כשתשת' לא יהיה בצירוף היצה"ר בכוונה הנאות וכיוצא כ"א בצירוף הלב טוב היא היצה"ט וזהו ושתה בלב טוב יינך שהוא לענג שבתות וימים טובים וימי הפורים וסעוד' מצוה וגם במאכל לקיים בריאת גופך לעבוד את ה' שכל זה הוא בחברת יצה"ט ואף גם זה יהיה יינך שלך ולא יין ענושים ומעשקות וזה שאמרתי אכול בשמחה וכו' הוא כאשר כבר רצה אלהים את מעשיך ששבת בתשובה לפני קונך ע"י חרטה ווידוי כראוי שיהיה מאהבה ולא מיראה והוא מאמר רז"ל בגמרא כי השב מאהבה זדונות נעשים לו כזכיות וזהו כי כבר רצה שהוא כאשר כבר היו לרצון וזכות כל מעשיך שהוא על ידי שובך מאהבה שמעשיך הראשונים רצה בם האלהים תחת אשר מאסתם נעשו רצון וזכות. או שיעור הכתוב לך בשמחה וכו' לומר לך וסור ממעשיך הנזכר מהוללות לבבך מטובות העוה"ז כי תשוב בתשובה מהם וא"כ תהפך המאכל ומשתה שהיית עושה להנאות העולם הזה תהפך לעבודת ה' לאכול פת לחם לבדו משלך בשמחה שמט בחלקך ושתה בלב טוב הוא היצה"ט כמדובר כי אז כבר רצה האלהים את מעשיך כי בלחם ויין שהיית חוטא בם נהפכת לטובה. עוד אפשר כיוון מה שאמרתי אכול בשמחה וכו' ולא אמרתי שתצום ותבכה על עונותיך היא כי אני מדבר כאשר כבר רצה האלהים את מעשיך בתשובה הראויה ותנאיה כי אחרי כן תשמח ותגיל בה': בכל עת וכו' הנה ידענו מחכמי האמת והצדק כי ממעשה המצות אשר יעשה אותם האדם בעה"ז נעשים לו לבושין דיקר מאור מצותיו אחד מהמעשה אל הנפש בגן עדן של מטה ואחד מהכוונות הטובות שבהן בגן עדן של מעלה אל הרוח עוד ידענו כי הצדיק אור מצותיו ממשיכים דבקות אור בין הצדיק לאביו שבשמים אך בעשותו עונות נפסקת ההראה והדבקות ההוא והוא מאחר הנביא עונותיכם היו מבדולים ביניכם לבין אלהיכם אך בשוב אדם מדרכו הרעה חוזר האור והדבקות ההוא והוא מז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי על ידה חוזר הדבקות עדיו יתברך שהתשובה מגעת את האדם עד כ"ה אלא שאינו נראה לעין רק למי שזכה ביותר כרבי נתן דציציתא שאמרו בגמרא שבשובו היו רואין נזר אור על ראשו. ונבא אל הענין אמר הלא צויתיך תשיב מדרכיך אשר לא טובים אחר העותך עתה אני אומר לך אין צ"ל שלא תשוב לחטא באמור אחטא ואשיב כ"א טוב טוב הוא ליזהר שמעול' לא תחטא כמשז"ל שאמר דוד אשרי מי שחטא והיה נשוי פשע וכו' ע"י תשובה אך טוב מזה הוא אשר לא חטא מעולם כי אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון מעולם וזה יאמר בכל עת יהיה בגדיך לבנים שתעשה באופן שלא יהיה עת שלא יהיה בגדיך שבגדת בכתמי חטאות ואשמות כ"א יהיו תמיד זכים ולבנים וגם שמן על ראשך אל יחסר והוא האור שעל ראש הצדיק המדבק נפשו אשר בקרבו אל ה' אלהיו בל יהיו עונותיך מחסרים אותו ומבדילים בינך לבין אלהיך וקרא לאור ההוא שמן כמו שקרא הוא יתברך לשמן משחת קדש נזר אלהיו שהוא על אורו יתברך השופע בה על היות השמן מאור בעולם עוד יתכן כי הנה איכות המצוה היא קדושה ובעשות אותה האדם יעלה אור המצוה ההיא לפניו יתברך כמ"ש בספר הזוהר כי דרך השכינה שמעלת אור מצות אשר יעשה האדם בעוה"ז למעלה ואז נשפע מלמעלה שפע אור גדול ומאיר אור המצו' הדבקות בנפש ורוח עושים מאירים על ראשו נמצא כי אור מעשה המצות אשר יעשה האדם הוא הכנה להאיר בו הוא יתברך מלמעלה בשופע ובזה ידמה אל השמן שהוא הכנה אל האור וזהו ושמן על ראשך אל יחסר כי אתה תביא השמן לשהוא יתברך יאיר בו יותר מאורו הגדול. ומה שמייחס אותו אל השמן הוא בערך היותו הכנה אל האור העליון אך לא בבחינת החסרון שאינו בשמן הטבעי שמאיר והוא מתמעט וכלה אך השמן ההוא נדבק בו אור עליון והוא אינו חסר. ושעור הכתוב לא תעשה באופן שלא תחטא מיד לשוב אחר כך שבכל עת יהיו בגדיך לבנים וגם שמן על ראשך יהיה בכל עת והוא שמן שאל יחסר כשמן הטבעי כי לא יחסתי אותו לשמן רק להיות הכנה שאור העליון נדבק בו להאיר בשופע ושמא תאמר למה הרגזתני לבלתי אחטא מעולם והלא במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולי' לעמוד ואם כן גם אם חטאתי ואשיב בתשובה גם הוא טוב מאד אל תאמר כן כי הן אמת שיעמידוך למעלה מצדיקים אך מה שאני מצוך ובוחר בדרך הזה הוא כי תרויח רוב טובה במאד מאד והוא כי הנה כתבנו למעלה ממז"ל שבעוד הנפש בגוף בהיותה קרובה לצאת להפיס דעתם בהתפרדם מראה לשניהם יחד כל הטוב המתוקן להם כרבי אבהו שהראו לו י"ג נהרין דאפרסמון ובספר הזוהר אמרו כי כל הימים שהצדיק עשה רצון קונו עם היות שמציאו' הימים המה הבל שאין בהם ממש הם חיים וקיימים שקנה הויה וקיום מאיכו' תורה ומצות שנעשו בהם והן עצמם מתקרבים בעת למות באושר המצוה ממש ונבא אל הענין אמר ראה חיים וכו' לומר עשה באופן שתראה חיים כל ימי הבלך לומר אם תחטא זמן מה ותשוב אל ה' אחרי כן כשיתראו חיי עולמך ויקרבו ימיך להתראות לא יקרבו רק הימים שמזמן התשובה ואילך אך הימים הראשונים יפלו שחטאת בהם אך אם לא תחטא מעולם כל ימיך מראשיתך תזכה שיתקרבו כל ימי חייך בכל אושר כל מה שעשית בהם כי כלם יקנו קיום והויה וקדושה וטוב לך אושר כל ימיך מעושר ימים מועטים מיום התשובה והאשה וזה ראה חיים וכו' שמראים לך עודך עם האשה אשר אהבת היא הנפש טרם תפרד ממך ומה שתראה חיים הוא כל ימי הבלך שכל הימים שאתה חי שכלם הבל במציאותם עתה תראה אותם חיים וקיימים ועם היות שמציאותם הבל באומר ימי הבלך יקנו הויה וחיות במצות כל ימיך והענין ראה חיים עודך עם הנפש אשר אהבת את מי תראה את כל ימי חיי הבלך ולא את מקצת ימיך בלבד מאז תשוב אל ה' כי אשר נתן לך קצבת ימיך תחת השמש כל ימי הבלך כלומר הכל היו ימי הבלך ולא שני חיי הבלך ימים של הבל בלי ממשות ועתה נעשה שני חיי הבלך שנעשו ימים של חיים וכן הוא גזרתי מלת כל בחולם שאינה סמוכה אל תיבה שאחריה אלא באומרו הכל הוא ימי הבלך על דרך אומרו כל שתה תחת רגליו שהוא הכל שתה וכו' וכן יורנו באומרו כל אסירי ארץ שהוא הכל הם אסירי ארץ וכן כל פעל ה' למענהו כמו הכל פעל וכן כלם ואמר כי היא חלקך וכו' לומר מה שמראים לך הוא חלק אשר לך בחיים בעולם הבא כי כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וגם הטוב אשר שם לנפשיך בחיים של עה"ב מצורף בעמלך אשר אתה עמל באורה ומצות שתחת השמש שמצטרף עמך: או יאמר ראה חיים כו' כי הנה לכל אדם ג' נשים נפש רוח נשמה והאהובה מכלן היא הנשמה ולא כל אדם זוכה אליה רק גדולי השלמות מאד וגם הם לא במהרה כ"א אחר רוב שנות' אמר הנה צויתיך על הכשרון מתמי' מתחלתך והנני מוסיף ואו' תעדיף יותר עד גדר שלא בלבד תאיר לך בעה"ב אחרי צאת נפשך מהעה"ז כ"א ראה חיים פה עם האשה אשר אהבת וחשקת בה היא הנשמה אם אפשר כל ימי חיי הבלך אל העה"ז כי בה יקראו ימי חיים מה שעד כה אשר נתן לך ה' שתחי' בעה"ז לא היו רק הכל ימי הבלך ולא ימי חיים כי יקנו חיות והויה כי בה יאמר עליך כי הוא חלקך כי הוא ית' יקרא חלקך והוא בשום לב אל פסוק חלקי ה' אמרה נפשי ופסוק חלקי ה' אמרתי וכו' כי נהפוך הוא כי הנה הוא ית' הוא הכל ונפש הצדיק היא חלק מאתו יתברך ואיך יאמר חלקי ה' אך הוא כן דרך החלק לחשוק ולמשך אחר הכל ולא יתהפך אמנם זה חסדו יתברך עם השלם שתאב יותר אל החלק מאשר החלק תאב אליו כי ע"כ אמרו רז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וכן בענין קבלת תשובה והיות מצרף מחשבה טובה למעשה וכאלה אין מספר ועל זה אמר המקונן חלקי ה' אמרה נפשי שהוא יתברך רואה אני שהוא תאב אלי החלק אל הכל כאלו הוא חלקי ע"כ אוחיל ולא אתייאש מן הרחמים וכן בדוד הוא אומר חלקי ה' אמרתי כדי שמק"ו אשמור דבריך שעם היות הוא יתברך הכל חושק בי ומה גם אתה אני וע"כ אשמור דבריך בחשק ונבא אל הענין אמר שע"י היותר זוכה אל נשמה יהיה כ"כ חושק בך כי יתייחס לחלק לך וזהו כי הוא חלקך וזה החיבור שיהיה לו יתב' עמך שבין בהיות בחיים עוסק בתורה ומצות בין בהיותך עוסק בעמלך אשר אתה עמל בדברים שהם תחת השמש הם מילי דעלמא אשר איכותן תחת השמש בכולם תהיה דבק בנשמה ובו יתברך כל עוד שהוא עמלך הצריך לך ולא תעשה עיקר מעניני העולם הזה: הנה הפסוק נראה חלילה מתיר הרצועה אך יאמר במה שידענו כי אמרו רז"ל שכשהצדיק נפטר מן העולם מעבירין אותו דרך גיהנם שיעלה עמו הקרובים לעלות בזכותו כנודע והנה לקצת צדיקים היה פחד פן מדי עוברם יהיה איזה התעוררות מדת הדין עליהם מאיזה דבר אשר חסרו משלמותם כי ע"כ אמר ריב"ז ועוד שאיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי ודוד המלך עליו השלום היה מתפאר שהיה בטוח מזה באומר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע וכו' ונבא אל הענין אמר פן תאמר בלבבך רבים אזהרותיך עלי אעסוק בכשרון כל ימי הבלי והנה מה אעשה ואירע כי לא יסכון לי כל זה כי הלא אין קץ לקיום המצות ומי זה האיש יוצא מן העולם ותרי"ג מצות בידו או כל דעת וחכמת התורה בידו ולא חציה ולא אחד מני אלף ממנה כי אין לה סוף וקץ דומה לאלקים אשר נתנה והן ידעתי כי אם אעבור דרך גיהנם שהוא מקום כל כחות הרוגז לא יתבעו ממנו רק מה שיכולתי עשות אך מדי עברי שם אולי יהיה התעוררות עלי מה ואאחז. אמר אל תירא כי הנה כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך כפי יכלתך וכח השתדלותך עשה ואל תירא כי הנה אין מעשה וחשבון שלא ישאלו ממך מעשה שתעשה תמיד מצות וגם חשבון כלם לומר שלמה לא השלמת חשבון כל המצות כי אחר שהוצאת ימיך במעשה המצות אינך מחויב להשלימם וכן אין שואלים ממך דעת וחכמה כי אם לא מצאה יד שכלך לשתיהן יחד כי אם לאחד מהם מה יכולת עשות וש"ת אם לא יעבירוני דרך שאול לא אירא כאמור לז"א בשאול בטעם זקף גדול כמגביה קול ואומר בשאול אתה מתיירא אין פחד כי אין כח לשאול לשלוט או להתעורר עליך רק כשמוליכין אותך שאולה אך לא כשאתה הולך שמה שהוא להיטיב לזולת וז"א אשרה אתה הולך שמה כי אחר שאתה הוא שמה ואין מוליכין אותך אל תירא: שבתי וכו' הנה היה אפשר לפרש כי הנה השגת המבוקשים אפשר לייחס אל החריצות והשתדלות או אל הטבע או אל החכמה ובה שלש בחינות חכמה תבונה ודעת האמורים בבצלאל וימלא וכו' ועל השתדלות אמר לא לקלים המרוץ ועל הטבע אמר ולא לגבורים המלחמה ועל החכמה אמר גם לא לחכמים לחם ועל הבינה וגם לא לנבונים עושר ועל הדעת וגם לא ליודעים חן בעני היוצר להשלים מבוקשם על שהגיעו לכלל דעת שהוא אחר החכמה ובינה כי עת וכו' אך לפי המשך הענין יצדק יותר לפרש על דבר תיקון האדם אל שלמותך לתת דין וחשבון לפני קונו והוא כי הנה מה שמקבל האדם מרבו נקרא נחמה של תורה שהוא העיקר אך אין זה מספיק עד ישתלם בבינה דבר מתוך דבר ולמעלה ממנו הוא המשיג מדרגה שלישית והיא האחרונה שבמעמד שלשתן אשר נמצאו בבצלאל כד"א וימלא וכו' בחכמה בתבונה ובדעת והם הג' שבהם הוא יתברך ברא את העולם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו וכו' ונבא אל הענין והוא כי בני אדם הבאים אל העה"ז יש בא להשתלם במצות עשה שהוא הצריך להשלים בגלגול הזה ויש להשתלם בהשמר ממצות לא תעשה ויש להשתלם בחכמה הוא לחמה של תורה ויש בתבונה להשיג רבוי עצום מפרטי התורה ונקרא עושר כמו שכתבנו על והשבע לעשיר אננו מניח לו לישון ויש בא להשתל' במדרג' הג' והוא הדעת כאשר הי' בצלאל שהוא השגת מדרגה שלמעלה מחכמה ובינה והיא השגת סודות עליונים שבהם הוא לחן בעיניו יתברך על דבקותו בעצם והנה על החלוקה הא' והיא אשר איננו צריך רק מצות עשה שאינו מן החוטאים במל"ת וצורך שלמותו הוא מצות עשה יש בלתי יגע בהם בבחרות כי הוא סומך על זריזותו שבבא ימי הזקנה אז יחרץ וימהר יחישה ויהיה רץ כצבי לצבור כעפר מע"ט ואשר שלמותו שצריך לו הוא להלחם עם יצרו לפרוש מעבירות אשר הורגל בם יש גם בזה סומך ומתעלל מלהלחם עם יצרו במל"ת עד רוב ימיו באומר כי גבור כארי הוא להלחם ביצרו גם כי עתה לא יעשה כן עוד חזון למועד ויעשנו ואשר מה שצריך לפי בחינת נפשו הוא להשתלם בחכמה ומתחיל בעצלות באומר כי מעתה עד ימי שנותינו ע' שנה ישיג ויבא עד קצו וכן הנבון עד בא אל השגת בינה עד יתייחס לעושר וכן אשר ענינו היא הדעת אומר בלבו כי כבר השיג אך לבא עד קצו להיות לחן בעיניו יתברך לאט לו יהיה עד גבול חיי האדם ועל כל אלה בא שלמה לומר כי אין גם א' מאלה הולך מהעולם וחצי שלמותו בידו כי על הא' לא לקלים המרוץ לעשות מצות בנחיצות בשלהי ימיו שמא לא יפנה וכן לא לגבורים המלחמה עם יצרם ע"כ צריך מיד לבלתי הניחם להשתרש כי יוכל אחרי כן וכן לחלוקה הב' לא יפנה להיות לחכמים לחמה של תורה כי לא ישלים חוקו הצריך לו לפי בחינת נפשו וכן לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן היא החמישית כי לא יפנה להגיע אל גדר זה כי הנה עת הוא עת למות וגם ופגע הוא כי טרם זמנו יפגע בו המשחית כענין כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' נמצא כי א' משתים לא יבצר ממנו ולא יאריכו כי אין יודע מדת ימיו ולפעמים מה שחושב לע' שנה והוא למ' וכיוצא נמצא שגם העת נעשה לו כמקרה בערך המת מע' והלא' וזה אומר הקרה את כלם כי כמו עת כמו פגע שניהם יתייחסו למקרה גם העת בערך שלא הגיע אל ימי שנות ע' שנה באופן שלכל הה' הנזכר יחסר זמן להשתלם לעצלותם: אמר גם דרך כלל יש עוד רעה חולה לאדם גם למגיעים לזקנה והוא כי גם לא ידע האדם את עתו והוא תוכחת מגולה לכל האדם כי כמה וכמה מתעצלים מלשוב עד ה' ולתקן מעשיהם באומרם עוד חזון למועד כי רחוקה המותה בעיניהם באופן כי גם אם ע' שנה יחיה תבא עליו פתאום וגם אומרים קצתם בלבם כי כאשר יראו עצמם נוטים למות אז יתודו וישיבו מדרכם הרעה ואל על יקראוהו יקבל תשובתם בהחפזם והנה יש שלפעמים לא יזכו להתודות קרוב למיתתם כי תבא אסכרה ודומה לה החונקת גרונו ולא יוכל להתוודות ויש יוכל לדבר אך לא זו התשובה בחר לו יה כי היא מאימת מות ואינו. דומה למקדים תפלה לצרה וזה מאמר שלמה והוא כי הנה ארז"ל כדגים וכו' ונבא אל הענין אמר צר לי עליך אחי התתרפה מלשוב ולתקן מעשיך עד עת למות כי הלא גם לא ידע האדם את עתו והיה לך לשוב היום שמא תמות מחר או אחר שעה ולא תאמר שתתודה ותשוב ביום המות כי הלא ב' הנה קורות בני האדם יש נאחזים כדגים במצודה רעה היא חכה שנתפסים במזלג בגרונם כן הוא המת במיתת אסכרה ודומה לו שנאחז בגרונו ואין יכול להתוודות כלל ונמצאת יוצא מן העולם בלי שום תשובה וש"ת הלא ח' מני אלף ימות באופן שלא יוכל להתודות לז"א וכצפרים האחוזות בפח כי אז דרכם לצפצף ביותר במר נפשם כן גם כן יקרה לאדם יחלה את חליו אשר ימות בו ופיו וגרונו פתוחים להתודות אך גם זה איננו מספיק כי כאשר הצפרים מצפצפים אחר היותם אחוזו. בפח כי אז דרכם לצפצף ובראשונה היו שותקים ולא יועיל למו כי כבר הם מטים להרג כן יקרך גם עתה כי טרם תאחז שתקת ועתה תצפצף במר נפשך שנאחזת ואינה תשובה שלימה להנצל מיד שאול סלה כי לא תעדר מהם דינה של גיהנם זמן מה מש"כ אם שבו מקודם למות נאטם כראוי בכל יום ובכל שעה הנה כהם הם ב' הסוגים יוקשים בני האדם בשני הדרכים האלה כי גם השנית לא טוב ומה גם הא' וזהו עם היות לעת רעה הוא עת קצבת המות כשתפול עליהם פתאום שלא היה המות נגדו תמיד שהוא פתאום כי שכחה ותפול עליהם פתאום מש"כ לזולתם אשר לא שכחוה. או יאמר כי גם לא ידע וכו' לומר הלא אמרתי לך כי עת ופגע יקרה את כלם והנה הלא תתאנה ותאמר כי לא ידע האדם את עתו וע"כ שונה באולתו עד אין מספר ומתעצל מלשוב אך לו עשה ה' ידע האדם את עתו הלא היה מרחוק תכין צידה לדרכו ומתקן עותו בפרוזדור ליכנס לטרקלין אמר גם על זאת לא צדקת אענך הלא הוא כי גם לא ידע האדם את עתו של עצמו הלא יביט את אשר יקרם אל זולתו ויראה ויקח מוסר כי הלא כדגים שנאחזים וכו' וכצפרים וכו' כהם יוקשים בני האדם זולתו לעת רעה ולמה לא יקח מהם מוסר השכל כי מתים בלי חמדת שלמות כי שטוף חמדת העה"ז מנער והוא לפעמים ישיגו טוב העה"ז ותחתיו תעמוד בהרת איבודו כדגים שנאחזים במצודה רעה שהיא חכה כמש"ל והיא כי בפי מזלג החכה יש מאכל אשר יאכל ויחמדהו ולא ידע כי תחתיו יעמוד המזלג ויתחב בגרונם וימות כן לחמדת טובות העה"ז הטובים למאכל ימות אחרי כן ויש שטרם יהנה מהטובות ימות והוא כצפרים האחוזות בפח שקושרים בו גרגיר חטה או שעורה ובא הצפור לנקר בו ולא יאכלנו ויתפס ולא נהנה הנה כהם יוקשים בני האדם מבלי משים לב אל המות ויתייאשו ממנה עד בואה אליהם פתאום. עוד אפשר כי לא ידע האדם את עתו גם כשנופל למשכב בחליו אשר ימות לא ידע עתו שמת מהחולי ההוא ולא ישוב ויתודה בתשבו כי אין זה כ"א מה שאכל מאכל שהזיק לו ויעשה תרופה להריק אותו והוא כדגים הנאחזים בחכה כי בחודו של מזלג נתון אוכל והדג בולעו וכשנאחז תושב שהמאכל הזיק ולא ידע כי תחתיו יעמוד המזלג ומתחזק למשוך עצמו לאחור וכל מה שמתחזק הוא מסתכן יותר שעי"כ נתחב המזלג יותר בחכו כמו כן חושב האדם שמהמאכל הוא חולה ולא ידע כי תחתיו יעמוד העון והוא הבא להמיתו וכל מה שעושה תקונים להרפא מהמאכל ולא להסיר העון הוא מכביד יותר ויש יתלה בלאות ויגיעה שהלך למקור פלוני לבקש מזונו ויגע או אויר אותו המקום הזיקו ולא ישית לב כי העון הוא והוא כצפרים האחוזות בפח שהל' ברגליו לרדוף אחר חטה ושעורה שבפח ונלכד ברגליו וחושבת שההליכה לשם גרם ולא ידע כי מלאך המות מה ליה הכא מה ליה התם: אמרו רז"ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו אבריו ובא אליה מלך גדול זה יצר הרע ולמה קורא ליצר הרע גדול שהוא גדול מיצר הטוב י"ג שנה וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון ומצא בה איש מסכן חכם זה יצר הטוב ולמה קורא אותו מסכן שאינו מצוי בכל הבריות ואין רובן של בריות נשמעין לו ומלט הוא את העיר בחכמתו וכו' והנה קשה מאד כי יראו דבריהם סותרים זה את זה כי אמר שהיצר הרע קדם י"ג שנה ואיך יאמר אח"כ שהמלך הוא היצר הרע ומצא את המסכן הוא היצר טוב והלא נהפוך הוא כי היצר הטוב הבא באחרונה הוא מצא את הקודם לו ועוד איך יאמר שלמה בחכמתו גדולה היא אלי האם מה שהוא לכל צדיק שכובש היצר הטוב את היצר הרע יפלא בעיני. אמנם לבא אל הענין נשים לב אל לשון המקרא שהיה ראוי יאמר מסכן וחכם בו"יו ולא מסכן חכם אך הנה אמר למעלה כי לא לקלים המרוץ וכו' שענינו כאשר כתבנו ללמדנו דעת לבל נניח הכשרון לעת זקנה באמור כי במרוצה בימים מועטים נהגו הרבה בקלות זריזותנו כי אחר שיושרש ויתחזק היצר הרע הרבה מי יוכל לו והנה ממוצא דבר יצא עתק מפי איש אשר הפליג ברעה לדבר ולומר מה בצע כי אשוב ואערוך נגד היצר הרע אחר שהמלך והתחזק על כל האברים שני' רבות מאד והפליג עבירות אשר כל א' נעשה מלאך משחיתוהם העומדים כמגדלי עוז נגד היצר הטוב והן הם עזר כנגדו להחטיא אח האדם כי עבירה גוררת עבירה ועל כן מייאש מן התשובה חלילה וכן לא יעשה לתת מורך בלב הבאים לשוב ?והלא מיתה וכמה נראו בארץ שהרשיעו עד בלי די ויתאזרו נגד יצרם ויכלו עם היותו בכל כחותיו הרבים והעצומים כרבי אלעזר בן דורדיא ויוקים איש צרודות ומנשה בן חזקיהו ודומה להם על כן שב ויאמר גם שאמרתי לבלתי הניח עד יגדל היצה"ר מאד אל תתייאש מן הרחמים כי הנה ג"ז ראית חכמ' יצה"ט הילד מסכן וחכם תחת השמש אך לא שמתיה בגדר חלוקה למה שגדולה היא אלי אך לזולתי לא תגדל כ"כ כי גדול יצרי מזולתי כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ופירש מה היא חכמת היצר הטוב הגדולה והיא כי הגוף עיר קטנה ואנשים בה העט הם אבריו ובא אליה מלך הוא היצר הרע וסבב אותה מכל כחותיו ובנה עליה מצודים גדולים ועצומים הם רבוי עצום ממשחיחים שהפליג לעשות בעבירות רבות וגדולות שהם כמצודים ומגדלים עצומים לבלתי נתין את היצר הטוב עבור בגבולו והנה איזה הדרך יוכל היצר הטוב להאבידו ולנתוץ ולהרוס כל בניינו ואמר כי ראה תחת השמש שאירע שמצ' היצר הרע את היצר הטוב המסכן משולל עזר אברים ומצות מצאו חכם כל כך עד גדר שעם כל חזוקי היצר הרע מילט הוא את העיר מידו בחכמתו והוא פליא באופן שאין הכוונה שמצא היצר הרע את מציאות היצר הטוב כי הלא הוא קדם אלא שמצאו כל כך חכם שנצחו בחכמתו ומלט את העיר מידו והוא כר' אלעזר בן דורדיא וכיוצא בו ושמא תאמר אם כ"כ כח היצר הטוב המסכן יפה איך ירבו רשעים בעולם ולא יעצר כח יצרם הטוב להתהפך אל הרודף ולהאבידו אל תתמה כי הנה האדם לא זכר את האיש המסכן ההוא והוא כי אין כח חכמת היצר הטוב להתנדב כ"כ בחכמתו אם לא לבא להטהר מעצמו שזוכר בלבו את יצרו הטוב ומעורר אותו שאז מסייעין את יצרו הטוב מן השמים אך ואדם לא זכר את המסכן ההוא כי אם שוכחים אותו לגמרי ועל ידי כן מתישים כחי: אמר דרך מווכח אמרתי אני שלמה בלבי בחינת רוח הקדש מה זה שהאדם נוטה אחר עצת היצר הרע מאחר עצת היצר טוב עם היות שהוא בחכמה ודברי היצר הרע פתיות ובל ידע מה כי מי לא ידע שמועצותיו להאבידו אך הוא מב' טעמים א' כי חכמת המסכן בזויה כי לא ייעץ את האדם כי אם בזיון שיהיה נבזה בעיניו נמאס כי בא מטיפה סרוחה ושהולך למקום עפר רמה ותולעה ושילבש שק ואפר יציע ויענה בצום נפשו ויבכה יומם ולילה על אשר חטא על הנפש והנה גבר יהיר לא יערב חכמה זו כי הוא של בזיון אך היצר הרע אמור יאמר אליו אכול משמנים ושתה ממתקים ולבוש שני עם עדנים בגאוה ובגודל לבב כי מי כמוך ועל כן יטו אליו ועוד טעם ב' והוא כי הנה דבריו אינם נשמעים והוא כי אלו היצר הטוב היה מפציר ורודף אחר האדם ישמע עצתו ככל אשר יעשה היצר הרע שלא ישקוט עד אם כלה הדבר היו כל העם צדיקים אך הנה היצר הטוב ירמוז בלבד כלאחר יד אך היצר הרע נעשה כבעל הבית משתרר גם השתרר על כל האברים אנשי עצתו כמעט צועק וגוער בם וז"א ודבריו אינם נשמעים כי אם כמעט ברמז הפך היצר הרע ע"כ משיבה לו רוח הקדש ואומרת אל תאמר כי דברי היצר הטוב אינם נשמעים כי מה שאינם נשמעים הוא בהתבהל האדם מיד אחר עצת יצרו הרע אך אם היה האדם אומר מה החפזון הלז טוב טוב הוא אנוח ואתיישב בדעת ואדע' אם אעשה ואם אחדל אז הייתי שומע דברי היצר הטוב בעצם כי דברי חכמים בנחת נשמעים כשהוא בנחת הם נשמעים יותר מזעקת מושל היא היצר הרע בכסילים הם האברים הפתאים הנפתי' אחריו שאמרת שקולו נשמע כגוער וצועק על האברים שהם עבדיו לעשות רצונו הפך היצר הטוב שלא ישמע קולו דע כי ע"י נחת יהיה נשמע יותר מאשר יושמע זעקת מושל במשועבדים אליו ושמא תאמר הלא גם שאנוח ואתיישב לראות מה ידבר בי היצר הטוב האם יבצר מהיצר הרע מהיות עמו כלי קרב להלחם עם היצר הטוב הם כל כחות טומאה אשר נעשו בעונותיו העוזרים אותו כי עבירה גוררת עבירה שהיא על ידי הכחות ההם כמפורש אצלנו במקומו אל תחוש כי הנה טובה חכמה של יצר הטוב מכלי קרב של שכנגדו ומה הוא החכמה הלא הוא כי חטא אחד יאבד טובה הרבה והוא משז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי וכאלו כל העולם חציו חייב וכו' עבר עבירה א' אוי לו שהכריע את כל העולם לכף חובה עשה מצוה א' אשריו שהכריע את כל העולם וכו' וזהו ישית היצר הטוב בלב האיש למען יעמוד נגד כל כלי הקרב שות שתו השערה להחטיאו והיא עצת חכמה.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך