תנ"ך על הפרק - קהלת א - תעלומות חכמה

תנ"ך על הפרק

קהלת א

808 / 929
היום

הפרק

דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

יורדי הים ועושי המלאכה במים רבים (המה חכמי הש״ס) המה ראו מעשי ד׳ ונפלאותיו במצולות הים שעשה שלמה. עמוק עמוק מי ימצאנה. כנחלים נטיו עד כי באו ועברו מי שיחו עד שכמעט נטיו רגלי חז״ל עם עומק חכמתם מהבין דבריו עד שבקשו לגונזו. ולדעתי הפי׳ בטעם זה מה שלא כתב בביאור כל החקירות שיהיה מושג לכל שהוא בכדי שלא יעשה מטרה לכל סכל יורה חיצי סכלותו נגדו ולומר שמצא סתירה לכל דבריו. ולזה כתב הכל ברמז שלא יבינה כל אחד כי אם אשר רוח אלקים בו. וגם הוכרח לומר בלשון אשר קיבל ברוה״ק כי יש בתוך הלשון הזה ג״כ מהלך שבילי צפוני סודות. אשר לדעתי כוונו בזה במה שאמרו חז״ל בראש השנה דף כ״א ביקש קהלת למצוא דברי חפץ כתוב יושר דברי אמת ואמרו ז״ל ביקש קהלת להיות כמשה יצא בת קול ואמר כתוב יושר וגו׳ שהוא משולל הבנה. ולדעתי כוונו בזה היות כי כל דברי הנביאים הן במשל ומליצה כמאמר שלמה להבין משל ומליצה עד שמחמת רוב עשותם משלים כתיב (יחזקאל כ) והמה אומרים הלא ממשל משלים הוא משא״כ תורת משה אשר נסתכל באספקלריא המאירה ודיבר עם ד׳ כאשר ידבר איש אל רעהו היה יכול לדבר פשוטי התורה בלא משל ומליצה ובכל קוץ וקוץ יש בו סודות נעלמות ושלמה המלך דכתיב בי׳ ויחכם מכל אדם מהימן וגו׳ והימן זה משה כמו שפי׳ רש״י היה משיג כל הדברים שנאמרו לו ברוה״ק בהשגה שלימה עד שהיה יכול לכותבו בלי משל ומליצה. וזהו אומרם שביקש׳ להיות כמשה היינו לכתוב בלא משל ומליצה יצאה ב״ק ואמר כתוב יושר דברי אמת שאין לך לכתוב רק דברי אמת דהיינו בלשון אשר קיבל ברוה״ק. והנה מרוב צפוני סודותיה אשר לפיהן נאמר בלשון זה תעגנה פעמי דלים. להבין פשוטיה והוא בעיניהם כדברי ספר החתום. ע״כ אנכי תולעת ולא איש אשר אין לי יד לעלות במעלות צפוני סודה נתתי את לבי להבין במקרא דרך ידרוך הדורך ע״פ פשוטו שע״פ פשטו יש בו ג״כ חקירו׳ וחכמות רבים ודברי מוסר לחבר הפסוקים שיהיה לבאר כל תעלומות החקירות שחקרו המחקרים. ולזה קראתיו תעלומות חכמה. ואקו׳ להשי״ת שכל אדם ימצא בו קצת דברי חכמה. וכמה דברים לקטתי מפי׳ רש״י ואלשיך וכמ״ש בהקדמתי לשיר השירים. ואם אולי ידמה על הרנה דברים בעיני חכמים גדולים שאין זה כוונת הכתוב מ״מ לא יהא רק כדברי מוסר אשר המה כאסמכתא בעלמא על הכתובי' ולא חברתי זה לפני חכמים גדולים רק לאנשים כערכי ומד׳ אבקש שידרכני בדרך האמת ויראני מתורתו נפלאות אמן:דברי קהלת בן דוד. כינה עצמו בשמות הללו. היות כי יש שלש מעלות הכרחיות באדם והן חכם גבור ועשיר כמ"ש חז"ל. אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. וכל המעלות ההן אינם טובים רק כשמשמש בהן לצורך התורה והעבודה וכמ"ש הנביא (ירמיה נא) אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו ועשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. אמר כי אין לאדם להתהלל באותן מעלות כ"א כשמשמש בהן להשכיל ולידע אותי. אבל כשמשמש בהן לצורך עוה"ז אין לו להתהלל כי לא נתנו לו עבור זה והוא דומה למי שנותן לו המלך לבושין דיקר לילך בהן רק בחצירו של מלך והוא לבשן בבית המשתאות. ולזה בא קהלת לההביל אותן המעלות כשמשמש בהן לצורך עוה"ז. וקרא הנהגות עה"ז בשם תחת השמש שהוא תחת הנהגות המזלות שהטביע הבורא ב"ה בהן. כמו שאמרו המחקרים האדם יולידהו השמש והאדם משא"כ בעוה"ב שאז ימלך ה' לבדו בלי אמצעי כדכתיב (ישעיה ס) לא עוד השמש לאור יומם וגו' ולזה כשבא לההביל כל החכמות שהן לצורך עוה"ז. וכן חכמות החיצוניות. אמר יחוסו שהוא קהלת כי אם הי' בא אחר לההביל הי' אומרין מי אתה לבוא לההביל ואינך יודע אותן על בוריין. ולזה אמר שהוא קהלת שהקהיל כל החכמות ויודע לההביל אותן ונגד מעלות גבורה שהוא הכובש את יצרו במעלו' מדותיות והמעשים. אמר בן דוד שידוע שכל מדותיו היו טובות שהיה מפורסם בחסידות לאהבת ה' אותו. ולכן יכול לההביל כל גדרי המעשים מלבד מעש' התורה. ונגד זה שבא לההביל מעלו' עושר אמר שהוא מלך בירושלי'. וידוע לו לההביל אותן: הבל הבלים. אמר נגד מעלות החכמה והגבורה שהן מעלות בגוף האדם. ואמר הבל הבלים בכפל שמהבל ההבלים שבתוכן. כי אי אפשר לומר בהן שהכל הבל כי יש בתוכן ג"כ דברי חכמה שאפי' באומות העולם אם אמר אחד דברי חכמה נקרא חכם. וכן אפי' בדרך ארץ צריך חכמה וגבורה. וכן אפי' במדות רעות כגון קנאה מצינו בפנחס שזכה מחמת שקינא קנאת ה' צבאות. וכן גאוה אמרו ת"ח צריך שיהי' לו שמיני שבשמינית גאוה. וכן אמר גם נגד הגבורה הבל הבלים ולא הכל הבל. משא"כ במעלות העושר אמר הכל הבל כי העושר הוא מעשה שחוץ לגוף והעושר אינו מעלה רק נסיון מה' ב"ה. אם יעמוד בנסיונו והעשיר הוא כנפקד מאתו יתברך ליתן למי שראוי. וכאשר מקיים זה הרי הוא עומד בנסיונו. וכשמשמש בעשרו לצורך עוה"ז ולקבוץ כעפר צבור הכל הבל: ומה יתרון. אמר מה יתרון ושלמו' יקנה האדם בהעמל שיעמול בדברי' שאין לו קיום רק בעוה"ז שהוא תחת השמש. כי בעוה"ב כתוב לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם וכו' וא"כ אין לו לאדם לעסוק כי אם בתורה וביראה שעומד לעולם ולנצח נצחים: דור הולך ודור בא. אמר שאין כל הדברים שעמל בהן בחכמה ובעושר לצורך העוה"ז מקנין השלימו'. כי הנה דור הולך ודור בא ולא לו יהי' הזרע אשר הוא עומל בהן כי אחר מותו לא ישאר לעצמו אחריו מאומה רק לדור הבא אחריו וממנו לא נשאר רק חלק העפר מד' יסודות שמורכב מהן כמו שאמר והארץ לעולם עומדת ושאר כל היסודות שבין כ"א לשורשו כמו שמבאר והולך בפסוקים הבאים. וכיון שעצמות גוף האדם משתנה ואין לו קיום מכל שכן המקריים שאין להם קיום כשמשמש בעסק העוה"ז: וזרח השמש. חשב סבת הוויית המורכבים מד' יסודות כי הרמב"ם במ"נ כתב כי מחמת תנועת הגלגלים נולד ערבוב ביסודות מחמת תנועתם וערבובם נתהוה כל מורכב באמצעיות המעשים המוכנים לכל דבר. ומרוב תנועות הסובבות פושטין המורכבין צורתן במעט מעט בכח הש"י עד שחוזר כל דבר לשורשו כמ"ש הרמב"ם במ"נ. וידוע שהשמש מניע יסוד האש ולכך מכנה יסוד האש בשם שמש וע' באבן עזרא. ולזה אמר כי ע"י זריחת השמש מתנועע יסוד האש הדבוק אל השמש. אל מקומו שואף לחזור ולזריח שם וממילא מחזר גם יסוד האש לשורשו: הולך אל דרום. ובמה שהשמש הולך אל דרום וסובב אל צפון. עי"ז סובב הולך יסוד הרוח בתנועת השמש וע"י סביבותיו שב הרוח לשורשו: כל הנחלים. כי ע"י תנועות הגלגלים סובב ג"כ שטיפת המים מהנחלים אל הים וזה חלק המים שהולכים למורכבים שם הם שבים ללכת ולא נשאר ממורכבים רק חלק הארציי לעולם עומד כי יסוד העפר שומר תמונתו. משא"כ שאר יסודות משתנים כ"א לחבירו כמבואר במחקרים. וכיון שאין קיום לשום דבר הנעשה בעוה"ז. ומה יתרון לו כשיעסוק בהן: כל הדברים יגעים. אם יאמר האומר א"כ כל הדברים יגעים לבלתי שלימו' תכלית. לזה אמר שלמה שזה לא יוכל איש לדבר. כי באמת עיקר השגת השלימות יהי' לעתיד. שתמלא כל הארץ דעה ויהיה להם עונג רוחני לבלתי תכלית. עד שלא תשבע עין לראות: מה שהיה הוא שיהיה. כלומר כי לא זו בלבד שהשגה תתחדש לעתיד אלא שגוף ונפש האדם ג"כ יתחדש והנה על נפש נאמר (בראשית ב) ויהי האדם לנפש חיה. ועל הגוף נאמר שם נעשה אדם לשון עשיה וזה אומרו אף שעכשיו אינו ראוי לכך. מ"מ לעתיד לבא בעולם התיקון. מה שיהיה דהיינו הנפש שנאמר בו לשן היה. הוא שיהיה אז יקנה הויה שלימה שאז יהיה ראוי להיקרא בשם הויי'. וגם הגוף מה שנעשה. שנאמר עליו לשן נעשה הוא שיעשה שלבסוף יהיה כך ויקנה שלימות. שיהיה ראוי להיקרא עשיי' ואין כל חדש תחת השמש אבל תחת השמש אין כל חדש שלא כעוה"ז עוה"ב. כי בעוה"ב יתחדש בכל יום עונג והשגה רוחניו' עד בלתי תכלית: שדבר שיאמר. אף קודם עוה"ב יהיה דברים שיאמר עליהם ראה זה חדש הוא. דהיינו תחיית המתים ושאר נפלאות שיתחדש בעת הגאולה. אמנם כבר היה לעולמים. כי כבר עשה נפלאות ג"כ כאלה בגאולות הר אשונ' וגם אלי' החיה המתים. אמנם אין זכרון לראשונים. היינו כל הנסים שהיה בגאולת הראשונים עם מה שיהיה לאחרונה. שכל מה שיהיה באחרונה היינו הנסים שיהיה בשעת הגאולה קודם עוה"ב לא יחשב לזכר כלל ולא יהיה להם זכרן נגד מה שיהיה לאחרונה והיינו בעוה"ב. שנגדו לא יהיו כולם חשובים למאומה: אני קהלת. התחיל לההביל החכמה כשמעיינת בדברים הנוגעים אל העולם. והביא ראייה מעצמו שהרי אני קהלת הייתי מלך בירושלים והיה סיפק בידו לעשות ולבחון: נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה. עם החכמה להבין כל הדברים אשר נעשה תחת השמש כאריסטו וחביריו שנתנו כל חכמתם בענינים הללו. או כשאר אנשים שכל חכמתם בעסק העוה"ז ובעושר. וראתי שבדבר זה הוא ענין רע נתן אלקים לבני אדם היינו שמה שכתוב בתורה ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע ראיתי שהדבר הזה היינו כשנותן כל חכמתו בעסקי העוה"ז. זהו הרע המוזכר בתורה אשר נתן אלקים לפניהם לענות בו ודיבר תחלה ממי שנותן כל חכמתו בעסקי עוה"ז להעשיר. ואח"כ מי שמייגע ומענה עצמו בהן. אף דודאי מחוייב האדם לעסוק במו"מ אך שלא ביגיעה כדכתיב אל תייגע להעשיר. ואמר ר"י (בערובין דף נה) לא מעבר לים הוא. לא תמצאנו לא בסחרנים ולא בתגרנים: ראיתי את כל המעשים. אמר טעם שהוא ענין רע כיון שבאמת אין צורך יגיעה וחכמה לצורך עסקי עוה"ז. היות כי ראיתי את כל המעשים הנעשים בעולם הם תחת השמש. היינו תחת המזל הנקר' הנהגה השמשיות וכיון שהכל תחת השמש כמ"ש חז"ל בשבת יש מזל לישראל. ואמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא. רק שמחויב לעסוק שיהיה על מה לחול המזל. א"כ אין צורך חכמה ויגיעה לזה כי ממ"נ אם מזלו טוב כשיעסוק אפי' בלא יגיעה וחכמ' יצליח. וכשמזלו רע אפילו ביגיעה רבה וכל החכמות שבעולם לא יועילו. ואין הבל ורעות רוח גדול מזה שרוחו משתבר בקרבו וכשמייגע עצמו להשתדל בתחבולות חכמה וביגיעה לעסקי העולם ואינו מצליח: מעות לא יוכל לתקן. מעות נקרא דבר שהיה מתוקן ונתעוות וחסרון נקרא שהיה חסר מתחלתו. והיינו כי מבוא' אצלי במ"א שאם המזל רע א"י לשנותו לטוב אפי' מחמת שכר מצוה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וראיה מר"א בן פדת. משא"כ כשמזלו לטוב יוכל להשתנות בעונש עביר' ולזה אמר כי החכמ' בעסק לא יועיל בין לתקן המעוות היינו מי שמזלו נתעוות מחמת עבירה ור"ל ע"י השתדלות לא יוכל לתקן. אבל יוכל לתקן ע"י תשובה ומע"ט. וכן לא יועיל להשלים החסרון כשמזלו היה רע מתחלתו. וא"כ היגיע' והחכמה בעסק הוא להבל ולריק וממילא הוא ענין רע אשר נתן אלקים לב"א: דברתי אני עם לבי חכמה ודעת. עכשיו מדבר במי שנותן כל חכמתו בשאר חכמות שאינן מחכמת התורה. חכמה הוא מה שקיבל מרבו כללים אמתיים. ודעת הוא שיודע להסביר טעמו של כל דבר ודבר בכדי שיוכל להיציא ממנו תולדות וכשמוציא תולדו' נקר' התולדה בינה: ואתנה לבי. התחיל לההביל כשעוסק בחכמת החיצונות המחקרים אף שמכוון לטובה לברר טעותם. ומביא ג"כ ראיה מעצמו שכבר בחנו וניסה אותה. ואמר שנתן לבו לדעת חכמה. כלומר כללים אמתיים שיהיו אצלו כעמוד ברזל שלא יטעו אותו דבריהם. וגם נתן לבו לדעת הוללת וסכלות. הוללת נקרא סכלות ההעדר שהוא נעדר השכל והסכלות הוא סכלות קנייני. היינו שקנה שכל משובש. ורציתי לדעת אותן ולברר טעון ואחר עיוני בהן ראיתי שגם זהו רעיון רוח: ברוב חכמה. היינו שאם ירצה לברר טעותן מכח רב חכמה ע"י הכללים האמתיים שקיבל מרבו עד משה רע"ה מסיני: רב כעס. מרבה כעס לעצמו הואיל שאינו סותר הוכחות הנראות עצומות בתחלת השכל ואינו מביא סתירה לדעתם מכח השכל רק מכח הקבלה ואולי לא ירצה העולם לסמוך על קבלתו וישארו בנטיית שכלם על דעתם המשובשת: ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ואם ארצה לסתור דעתם מחמת רוב דעת לברר טעותם מכח השכל יוסיף מכאוב כי העיון והגיון מכלים ומכאיבים הגוף כשהוא ללא צורך רק לברר שטות וטעות. וגם אין כאב גדול מזה כשירצה להסביר טעמים עמוקים לחסירי שכל ויותר טוב שלא יודיע אותן כלל מהקושיות והתירוצים ויניחם על הקבלה כענין שכתוב (דברים א) שמע ישראל כו' ושמע לשון קבלה הוא:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך