תנ"ך על הפרק - קהלת א - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

קהלת א

808 / 929
היום

הפרק

דִּבְרֵי֙ קֹהֶ֣לֶת בֶּן־דָּוִ֔ד מֶ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלִָֽם׃הֲבֵ֤ל הֲבָלִים֙ אָמַ֣ר קֹהֶ֔לֶת הֲבֵ֥ל הֲבָלִ֖ים הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃מַה־יִּתְר֖וֹן לָֽאָדָ֑ם בְּכָל־עֲמָל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃דּ֤וֹר הֹלֵךְ֙ וְד֣וֹר בָּ֔א וְהָאָ֖רֶץ לְעוֹלָ֥ם עֹמָֽדֶת׃וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם׃הוֹלֵךְ֙ אֶל־דָּר֔וֹם וְסוֹבֵ֖ב אֶל־צָפ֑וֹן סוֹבֵ֤ב ׀ סֹבֵב֙ הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת׃כָּל־הַדְּבָרִ֣ים יְגֵעִ֔ים לֹא־יוּכַ֥ל אִ֖ישׁ לְדַבֵּ֑ר לֹא־תִשְׂבַּ֥ע עַ֙יִן֙ לִרְא֔וֹת וְלֹא־תִמָּלֵ֥א אֹ֖זֶן מִשְּׁמֹֽעַ׃מַה־שֶּֽׁהָיָה֙ ה֣וּא שֶׁיִּהְיֶ֔ה וּמַה־שֶׁנַּֽעֲשָׂ֔ה ה֖וּא שֶׁיֵּעָשֶׂ֑ה וְאֵ֥ין כָּל־חָדָ֖שׁ תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה־זֶ֖ה חָדָ֣שׁ ה֑וּא כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעֹֽלָמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה מִלְּפָנֵֽנוּ׃אֵ֥ין זִכְר֖וֹן לָרִאשֹׁנִ֑ים וְגַ֨ם לָאַחֲרֹנִ֜ים שֶׁיִּהְי֗וּ לֹֽא־יִהְיֶ֤ה לָהֶם֙ זִכָּר֔וֹן עִ֥ם שֶׁיִּהְי֖וּ לָאַחֲרֹנָֽה׃אֲנִ֣י קֹהֶ֗לֶת הָיִ֥יתִי מֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלִָֽם׃וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים שֶֽׁנַּעֲשׂ֖וּ תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֥ה הַכֹּ֛ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת׃דִּבַּ֨רְתִּי אֲנִ֤י עִם־לִבִּי֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֗י הִנֵּ֨ה הִגְדַּ֤לְתִּי וְהוֹסַ֙פְתִּי֙ חָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָ֥ה לְפָנַ֖י עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְלִבִּ֛י רָאָ֥ה הַרְבֵּ֖ה חָכְמָ֥ה וָדָֽעַת׃וָאֶתְּנָ֤ה לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְדַ֥עַת הוֹלֵל֖וֹת וְשִׂכְל֑וּת יָדַ֕עְתִּי שֶׁגַּם־זֶ֥ה ה֖וּא רַעְי֥וֹן רֽוּחַ׃כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם. פירש מהר"ר אברהם פריצול ז"ל בפירוש כ"י (שחיברו שנת רפ"א) כי תיבת קהלת על המחשבה והחקירה השכלית אוספת החכמות. בן דוד שחננו ה' החכמה. מלך בירושלם לעומק חכמת הספר ייחסו לירושלם כאלו חברו לחכמי ירושלם החשובים מכל ישראל כי שם התורה והחזיון. וספר משלי שיש בו מוסרים כוללים נתיחס מלך ישראל בכלל. ושיר השירים שמדרגתו גדולה בסודות הדבקות והנבואה ייחס אותו לעצמו אשר לשלמה עכ"ד ואפשר לומר בסגנון אחר דברי קהלת שהקהיל חכמות הרבה ואמר בלשון נקבה שהיא פרה ורבה כך הוא מוליד ומרבה החכמה. וזה גרם לו היותו בן דוד עבד ה' ודבק בו דבקות גמור. וגם היה מלך בירושלם עיר החכמה ובשתים עלתה לו להתחכם מאד. ובשיר השירים אמר לשלמה שרומז מלך שהשלום שלו כמו שכתבתי שם בס"ד: הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. אפשר כי יש ב' מיני ידיעה להכיר הענינים אחד בשכל ויתרון דעת לבא עד קיצו של הענין. ואחד בנסיון במעשה. וז"ש הבל הבלים אמר קהלת בחכמתו ובדעתו תאומו"ת נולדו החכמה והמדע. ומצד השכל אמר הבל הבלים וז"ש אמר קהלת המורה על קהילת החכמות. ומלבד זה גם בנסיון במעשה ניסה וידע בנסיון במעשה הבל הבלים ומאחר שכן דבשכל ומעשה אומר הבל הבלים ודאי שהכל הבל בלי שום ספק: מה יתרון לאדם וכו'. אפשר דרמז על מדת הענוה שהיא יתד שהכל תלוי בה אם לחיי גופו בהיותו עלוב ולא עולב ומעביר על מדותיו. ואם לחיי נפשו היא העולה שהוא מרכבה לשכינה ומכוין לאמיתה של תורה וניצל מהחטא ושאר מעלות רמות. וז"ש מה יתרון ע"ד ונחנו מה. כלומר מה להחשיב עצמו כמי שאינו זהו יתרון לאדם בכל עמלו בין לגוף בין לנפש הלא תראה דור הולך ודור בא והארץ אלו ענוים כמו שפירש רש"י ז"ל לעולם עומדת מי המתקיימים הענוים והנמוכים המגיעין עצמן עד לארץ עכ"ל וכתב בספר דברי אמת להרב מהר"ש עדני ז"ל עומדת מצאתיה מוגהת בוי"ו: כל הדברים יגעים וכו'. ראיתי להסמיך כאן תוכחות מוסר, אמרו במדרש שמות רבה ריש פרשה י"ג וז"ל לא ייעף ולא יגע אמר הקב"ה במה אני יגע במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים כד"א הוגעתם ה' בדבריכם הוי וכעס אויל כבד משניהם עכ"ל ויסתמר האדם שערת בשרו שהקב"ה כב יכול יגע בדבריו. וזה שאמר כל הדברים יגעים כלומר כל דברים אסורים ודברים בטלים יגעים דכב יכול הקב"ה יגע בהן כד"א הוגעתם ה' בדבריכם. לא יוכל איש לדבר כי משחית נפשו. ובפרט בלשון הרע שחמור כע"ז ג"ע וש"ד. לא תשבע עין לראות כי המסתכל בעריות איסור גדול וכתב רבינו יונה דהוי מומר לדבר אחד. וכתב רבינו האר"י זצ"ל דמתגלגל בעוף הנקרא ראה ולא תמלא אזן משמוע דאמרו בפרקא קמא דכתובות אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאברים: ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות. ירמוז על מה שבקש שלמה לדעת החכמות הזרות שהם הוללות ושכלות בערך דרכי ה'. מהר"א פריצול ז"ל בפירוש כ"י. והרב מהר"ש עדני ז"ל בספר דברי אמת כתיבת יד כתב ושכלות זו לבד לשון טפשות אף על פי שכתוב בשי"ן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך