תנ"ך על הפרק - שמות י - צרור המור

תנ"ך על הפרק

שמות י

60 / 929
היום

הפרק

מכות ארבה וחושך

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־לִבּוֹ֙ וְאֶת־לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃וְכִסָּה֙ אֶת־עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־כָּל־הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־הַשָּׂדֶֽה׃וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־יְהוָ֖ה לָֽנוּ׃וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־הָאַרְבֶּֽה׃וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃וַיְכַ֞ס אֶת־עֵ֣ין כָּל־הָאָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־נוֹתַ֨ר כָּל־יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־יְהוָֽה׃וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־יָד֖וֹ עַל־הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃לֹֽא־רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־אָחִ֗יו וְלֹא־קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃וְגַם־מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־נֵדַ֗ע מַֽה־נַּעֲבֹד֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַד־בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה׃וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

בא אל פרעה. לפי שפרעה אמר ואשלחה אתכם והכביד לבו עתה. תמה משה. ולכן אמר לו השם בא אל פרעה. כי אין הכובד הזה מלבו. אלא אני ה' הכבדתי את לבו. וזה על דרך ויחזק ה' שפירשתי למעלה וכן אמר כי אני הכבדתי את לבו. ומצחק בו בהקדמות מוטעות. וזהו את אשר התעללתי. והצחוק הוא. שפרעה אמר למעלה ורב מהיות קולות אלהים וברד. ומשה אמר הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד. אבל בשעת הפועל לא היה כן. אלא ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה. באופן שבזה טעה פרעה ואמר מקרה הוא. כי לא היה ביד משה לעשות שאלתי. וזהו וירא פרעה כי חדל המטר. גם כן עם הברד והקולות שלא כרצונו. ויוסף לחטוא ואע"פ שהוא הכביד לבו. השם הוא המסבב בזאת ההטעאה שעשה לו. וכל זה עשה השם לא לנצחו. אלא שיודה על האמת. וזה הדרך הוא דרך המתוכחים. כי אם הם מתוכחים לנצח זה לזה. לא יחושו להקדמות אמתיות או כוזבות. אלא באיזה ענין שינצח לחבירו די. אבל אם הם מתוכחים לברר דבר מה על אמתתו. אפילו אם ינצח האחד לחבירו. אם הוא בהקדמה כוזבת והאחד שותק. ראוי שיאמר לו לא עשינו כלום. כי זאת ההקדמה שהנחתי היא כוזבת. ואחר שאנו עומדים לברר האמת. נחזור לויכוח ולברר האמת. וכן הענין בכאן כי אם השם היה רוצה לנצח לפרעה. יהיה בהקדמה כוזבת או אמיתית כבר הוא מנוצח. ויכול היה השם לעשות זה במכה הראשונה. אבל תכלית הויכוח לא היה אלא לברר האמת. בענין שיודה בשמו באמת ובתמים. ולא די לו שיאמר בפיו ה' הצדיק. וכמו שאמר למעלה כי עתה שלחתי את ידי וגו'. ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי. ואחרים יספרו שמי בכל הארץ. וכן לפי שבכאן הניח לו השם הקדמה מוטעת בענין המטר והברד. אמר השם למשה בא אל פרעה. כי עדיין לא עשינו כלום. כי אני הכבדתי את לבו בטעות הברד והמטר. ואין ראוי שיעבור כן. אחר שאין אני מתוכח עמו לנצח. אלא לברר האמת. והוא יודה על כרחו בשמי הגדול. וכן לתכלית אחר שתספר אתה וכל הדורות הבאים. הצחוק שעשיתי לפרעה באלו ההטעאות וידעו כי שמי ה'. לכן צריך לחזור לויכוח. ולכן בא אל פרעה. כי אין ראוי להניחו בטעותו אלא לברר האמת. ואע"פ שבפיו אמר ה' הצדיק. איני רוצה אלא שיהיו פיו ולבו שוים. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו: ורמז גם כן בזה מה שאמרנו למעלה. שכל דעתו וחזקת לבו היה. בעבור שם ה' שלא היה מכיר. וזהו כי אני הכבדתי את לבו. כי אני הוא כמו אני ה'. באופן שבזה השם הכביד לבו. ולכן צריך שיכיר שם ה' וידע היאך הוא נקרא באותיותיו. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. שזה רמז לאותיות השם שהיה צריך פרעה לידע. וכן למען תספר את אשר התעללתי במצרים. והשחוק הוא אותותי ואותיותי אשר שמתי בם בכל מכה ומכה לומר כה אמר השם. בענין שיראה שאני מכבדו בזה. כי בישראל זה שמי לעולם לעלם כתיב שצריך להעלימו. ואמרו ההוגה השם באותיותיו נעקר מן העולם ולפרעה היה רוצה ה' ללמדו שם ה' באופן שיזכרהו באותיותיו. וזהו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. שהוא כמו וישם ה' לקין אות שאמרו אות משמו. ולכן אמר לו מיד כה אמר ה' אלהי העברים. זה השם שאינך מכיר אלא בפיך. עושה לך הרעה הזאת. ואין זה המכוון אלא להכניע לבך הערל. וזהו עד מתי מאנת לענות מפני. וכשא"ל מכת הארבה אמר ויפן ויצא. להורות שלא המתין תשובה אלא יצא מיד. בענין שיקחו עצה בנפשם כאומרו ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו. זה משה האיש או זה העם לנו למוקש. שלח את האנשים ולא את העם. הטרם תדע. כלומר טרם שתשלחם תדע ותראה כי אבדה מצרים. או שרמזו בדבריהם למה שאמר להם משה אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. וזהו הטרם תדע זה. הטרם אתה רוצה לידע פעם אחרת. בענין שיאבדו אנשי מצרים. והשיבם ואמר להם מי ומי ההולכים כמאמר עבדיו שאמרו שלח את האנשים. ואז השיב משה בנערינו ובזקנינו. לסתור מאמרו מן הקצה אל הקצה. ועשה עצמו כמי שלא הבין דבריו. והשיב לשאלתו ששאל מי ומי. ואז אמר פרעה יהי כן ה' עמכם. כלומר אני רואה שדרך גוזמא אתם אומרים זה. כדי שאתן לכם מחצית השאלה. וזאת הרעה אני מכיר בתואר פניכם. לא כן. לא יהיה כמו שאמרתם. ולא כמו שאמרתי. אלא לכו נא הגברים. או יאמר ראו כי רעה נגד פניכם. אחר שאתם אומרים להוליך טף ונשים רצונכם לברוח. וזאת הרעה היא נגד פניכם נהפכת. כי בדבריכם אתם אומרים דרך שלשת ימים ואין זה דעתכם. ובמדרש אמרו כי פרעה ראה בקסמיו איך עתידים כולם למות במדבר. ולכן אמר להם היכן אתם רוצים לילך למות במדבר ולא ישארו מכם אלא אנשים יחידים ליכנס לארץ. וזהו שאמר מי ומי ההולכים. ומשה הבין דבריו ואמר שקר אתה דובר. כי בנערינו ובזקנינו נלך. כל הנערים שלא באו לכלל עשרים. וכל הזקנים למעלה מששים ויהושע וכלב. ולכן השיב ראו כי רעה נגד פניכם שהוא סימן דם והריגה. וחזר לומר לא כן. לא נחוש לדבר בעתידות. נדבר לפי האמת. לכו הגברים כי אותה אתם מבקשים. כלומר ילכו הגברים אע"פ שימותו. אחר שאותה רעה אתם מבקשים. ואחר שראה מכת הארבה. אמר חטאתי לה' אלהיכם שלא שמעתי בקולו. ולכם שלא קיימתי דברי אליכם. ולכן שא נא חטאתי שגרשתיך מלפני. כי אתה הראש. והעתירו שניכם יחד. ומפני שזאת המכה אינה נגד הטבע והיא מורגלת לבא ברוב המקומות. אמר העתירו אל ה'. שידו גדולה וחזקה להסיר הארבה. פן תשחת הארץ מכל וכל. ומפני שראה פרעה שכבר נהפכו המים דם. והעפר כנים. ובאש ותהלך האש ארצה נגד חוקם. וברוח וה' נהג רוח קדים. חשב שלא היה לו במה יכם עוד. ולכן ולא שלח את העם. ומה' היתה לו להראותו שיכלתו למעלה מהיסודות. ולכן צוה למשה נטה את ידך על השמים בלי שידבר לפרעה. והוא יראה כי לא ביסודות לבד אתה פועל בכח ידי. כי גם במאורות שלא יאירו עליהם. ואחר שראה פרעה שפעל ביסודות. גם באור שהוא משמש העולם כולו. אמר בלבו אין לו במה לפעול יותר. ויחזק לבו ולא רצה לשלחם. וגער במשה וא"ל אל תוסף ראות פני. ומשה השיב כן דברת. כי כבר הגיע הזמן שלא אראה פניך עוד. אבל קודם שאלך קום פרעה ושמע דבר ה' אשר דבר לי בימים הראשונים. כשאמר לי הנני הורג את בנך בכורך. ושם נאמר ושאלה אשה משכנתה. וכן נאמר שם ונתתי את חן העם בעיני מצרים. וזהו שאמרו בכאן ויאמר ה' עוד נגד אחד אביא על פרעה. כי זה הדבור כולו תמצאהו בפרשת ואלה שמות. ולפי שהגיע עת השילום נזכר משה מפרשה זו ונכתבה כאן כאלו כאן נאמרה. אבל כבר קבלנו כי תפלה קלה לא היה מתפלל בתוך העיר כ"ש דיבור חמור. אבל משה נזכר מכל זה וחזר להזהיר לישראל על השאלה וה' נתנם לחן בעיניהם. וכן אמר לפרעה כה אמר ה' ומת כל בכור. כמו שאמר לו הנני הורג בנך בכורך. אבל השם לא דיבר עמו עכשיו כלל: ועוד אני סבור כי ויאמר ה' למשה עוד נגע אחד. הוא כמו ויאמר ה' לדג. שכתב רשב"י ז"ל והלא כמה צדיקים לא דיבר השם עמהם. ודיבר עם הדג. אלא פירוש הדבר שהשם ממכון שבתו רמז לדג שיעשה רצונו ומאמרו ויקא את יונה אל היבשה וכן עשה. ולזה רמזו באומרם ויאמר ה' לדג מששת ימי בראשית. אבל לא דיבר עמו עכשיו. אלא שהשם רמז לו ונתן הכנה וכח לדג אחד שיבלע את יונה וישליכהו ארצה. וכן בכאן ויאמר ה' אל משה לא דיבר עמו כלל. אלא רמז לו שיזכור מאמרו הראשון ושיאמר אותו לפרעה. וכן פירשו שם ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. ובאשור כתיב ויצא מלאך ה'. והלא אינו דומה מי שתופש אותו המלך למי שתופש אותו הדיוט. והמצריים היו עבדים טמאים מבני חם. ואשור מבני שם. ולאשור שלח מלאך. ולמצרים הוא בעצמו. אלא אמר הקב"ה מצרים הם טמאים. ואם יכנס מלאך ביניהם יטמאוהו. אני אעשה מה שלא יוכל מלאך לעשות. כי אני ממכון שבתי אהרוג אותם ולא אכנס עם טמאים. וכן בכאן נאמר על זה הדרך. ואם הוא כפשוטו. נראה אליו מכח ההכרח מפני גזירת פרעה. ואין זה נכון:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך