תנ"ך על הפרק - תהילים כז - קוה אל ה' וקוה אל ה' - הפצרה מועילה / הרב שמשון דוד פינקוס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים כז

594 / 929
היום

הפרק

לְדָוִ֨ד ׀ יְהוָ֤ה ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א יְהוָ֥ה מָֽעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י ׀ מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֪ל אֶת־בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ׃אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֮ לֹֽא־יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־יְהוָה֮ אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הוָה כָּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם־יְ֝הוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ׃כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי ׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אָהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי׃וְעַתָּ֨ה יָר֪וּם רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹֽיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אָהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַיהוָֽה׃שְׁמַע־יְהוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחָנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי׃לְךָ֤ ׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת־פָּנֶ֖יךָ יְהוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ׃אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ אַֽל־תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּֽ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃כִּי־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי׃ה֤וֹרֵ֥נִי יְהוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי׃אַֽל־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ־בִ֥י עֵֽדֵי־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס׃לׅׄוּלֵׅׄ֗אׅׄ הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־יְהוָ֗ה בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃קַוֵּ֗ה אֶל־יְה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמשון דוד פינקוס ז

קוה אל ה' וקוה אל ה' - הפצרה מועילה

הפרק נחתם:

קַוֵּ֗ה אֶל־יְ-ה֫וָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְ-הוָֽה׃
(תהילים כז יד)

מכאן למדו חז"ל: "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר: "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' "(ברכות לב.). וכן מצינו אצל יצחק אבינו שנאמר בו "ויעתר יצחק לי-הוה"(בראשית כה כא), ופירש רש"י: "הרבה והפציר בתפילה".

והנה ישנו הבדל בין בקשה שמבקשים כלפי מעלה לבין בקשה שמבקשים מבשר ודם. אדם המבקש דבר מחברו ואינו עונהו, אם יחזור ויבקש ויפציר, הרי זה מטריחו ומכביד עליו. אבל מידת הקב"ה אינה כן, אדרבה, זהו רצונו יתברך, שירבה ויפציר בבקשות ותחינות עוד ועוד. ואמרו חז"ל שהתפלל משה רבנו תפילות כמניין גימטריה "ואתחנן" להיכנס לארץ ישראל, וכתוב בשם הקדמונים שאם היה ממשיך להפציר היה הקב"ה ממלא בקשתו.

סיבת ההבדל בין מידת הקב"ה למידת בשר ודם היא שאדם המבקש מרעהו דבר, הרי תכלית מעשה הבקשה הוא רק כדי לקבל מה שמבקש, ולכן אם אין חברו עונהו ונותן הדבר מיד, הרי זה מפני שאין רצונו למלא בקשתו, ואם כן מה תועלת בריבוי בקשות כאשר אין רצונו בכך? ואם בכל זאת ירבה לבקש ולהפציר, הרי כיון שריבוי בקשות מכריחו בטבע לעשות מבוקשו והוא אינו רוצה בזה, נמצא שכל מה שירבה להפציר הרי זה נגד רצונו, שהרי הוא אין רצונו לתת, וההפצרה מכרחת אותו יותר ויותר נגד רצונו, וריבוי ההפצרה מטריחו ומכביד עליו.

אך אצל הקב"ה אינו כן, שכן את הדבר שהאדם מבקש, ודאי שרצונו לתת, שהרי אין שום עיכוב או גבול לחסדו וטובו יתברך. ומה שנצרכת בקשה תחילה, ומה שהיה חסר הדבר ההוא שמבקש, אין זה מחסרון הרצון לתת, אלא הוא מרצון ה' יתברך שיבקש האדם כדי שתישמע הבקשה עצמה, שעל ידה יתקרב האדם אל קונו ויעמוד לפניו בעבודה ותפילה, וכמו שאמרו חז"ל: "למה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים". אבל את העניין המבוקש אף מתחילה היה רצונו יתברך לתת.

נמצא אם כן שככל שמרבה ומפציר האדם בתפילה, אהוב הוא ורצוי אצלו יתברך יותר ויותר, וזאת משתי סיבות: אחת, שבזה הוא מקרב השגת המבוקש, שבאמת היה רצונו יתברך לתתו כל הזמן, ועוד, שבזה מרבה קירוב ודביקות, שזו היא באמת התכלית הנרצית מעיקרא והסיבה לחסרון, וכל מה שירבה בהפצרות יותר הוי זה רצונו יתברך יותר ויותר.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך