שני מקלות – "חובלים" ו"נועם"

אומר הנביא זכריה:

וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַֽהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן׃
(זכריה יא ז)

תפקיד האב ללמד את בנו ולפעמים גם לייסרו. ייסורים אלו אינם בהכרח ייסורי גוף. על מלך המשיח נאמר: "והכה ארץ בשבט פיו"(ישעיה יא ד). אפשר להוכיח ולייסר אדם גם על ידי דיבור ולאו דווקא על ידי שבט חובלים.

כאשר מוכיחים לאדם מה גרם לעצמו על ידי מעשיו, אין לך מקל קשה מזה, למרות שלא הכו את האדם כלל וכלל. ברור שהדבר תלוי הרבה באופיו של השומע. אם אדם נבון הוא, הרי נאמר: "תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה"(משלי יז י). ואם איננו מסוגל להבין ויש צורך לפעמים להכותו פיזית, גם זה צריך לעשות, אבל בתבונה ולעתים רחוקות. גם כאשר מכים ילד על מעשה שלילי, צריך תחלה להוכיח את הילד ולהסביר לו היטב מדוע באים להכותו ואז לא תיווצר בקרבו מרירות על המכים.

מאידך תפקיד האם הוא לחנך. האם מרגילה את בנה להתנהג בדרך ישרה כדי שלא יצטרך לקבל מכות מהאב. הדוגמא האישית שהיא משמשת, דיבורה הרך והעדין, חיוכה הטוב, עיניה השופעות אהבה ורוך וכו', משרים רגיעה על הילדים ועל הבית כולו. ילד הזוכה לגישה כזאת מצד אמו ירוץ לבצע בשמחה כל משימה שתוטל עליו. אווירה כזאת תתרום רבות להצלחתו בלימודים ותאפשר לו לפתח את כישרונותיו הרדומים, והרי כלל גדול בידינו שפגיעה ולחץ נפשי אין בכוחם לפתח את כישרונות הילד. הקב"ה חנן את האישה בכושר דבור כדי שתרבה להשתמש בו בתפקידה החשוב שהטיל עליה.

  באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – בראשית'