תנ"ך על הפרק - מיכה ז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

מיכה ז

539 / 929
היום

הפרק

אַ֣לְלַי לִ֗י כִּ֤י הָיִ֙יתִי֙ כְּאָסְפֵּי־קַ֔יִץ כְּעֹלְלֹ֖ת בָּצִ֑יר אֵין־אֶשְׁכּ֣וֹל לֶאֱכ֔וֹל בִּכּוּרָ֖ה אִוְּתָ֥ה נַפְשִֽׁי׃אָבַ֤ד חָסִיד֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְיָשָׁ֥ר בָּאָדָ֖ם אָ֑יִן כֻּלָּם֙ לְדָמִ֣ים יֶאֱרֹ֔בוּ אִ֥ישׁ אֶת־אָחִ֖יהוּ יָצ֥וּדוּ חֵֽרֶם׃עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ׃טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק יָשָׁ֖ר מִמְּסוּכָ֑ה י֤וֹם מְצַפֶּ֙יךָ֙ פְּקֻדָּתְךָ֣ בָ֔אָה עַתָּ֥ה תִהְיֶ֖ה מְבוּכָתָֽם׃אַל־תַּאֲמִ֣ינוּ בְרֵ֔עַ אַֽל־תִּבְטְח֖וּ בְּאַלּ֑וּף מִשֹּׁכֶ֣בֶת חֵיקֶ֔ךָ שְׁמֹ֖ר פִּתְחֵי־פִֽיךָ׃כִּֽי־בֵן֙ מְנַבֵּ֣ל אָ֔ב בַּ֚ת קָמָ֣ה בְאִמָּ֔הּ כַּלָּ֖ה בַּחֲמֹתָ֑הּ אֹיְבֵ֥י אִ֖ישׁ אַנְשֵׁ֥י בֵיתֽוֹ׃וַאֲנִי֙ בַּיהוָ֣ה אֲצַפֶּ֔ה אוֹחִ֖ילָה לֵאלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י יִשְׁמָעֵ֖נִי אֱלֹהָֽי׃אַֽל־תִּשְׂמְחִ֤י אֹיַ֙בְתִּי֙ לִ֔י כִּ֥י נָפַ֖לְתִּי קָ֑מְתִּי כִּֽי־אֵשֵׁ֣ב בַּחֹ֔שֶׁךְ יְהוָ֖ה א֥וֹר לִֽי׃זַ֤עַף יְהוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃וְתֵרֶ֤א אֹיַ֙בְתִּי֙ וּתְכַסֶּ֣הָ בוּשָׁ֔ה הָאֹמְרָ֣ה אֵלַ֔י אַיּ֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ עֵינַי֙ תִּרְאֶ֣ינָּה בָּ֔הּ עַתָּ֛ה תִּֽהְיֶ֥ה לְמִרְמָ֖ס כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃י֖וֹם לִבְנ֣וֹת גְּדֵרָ֑יִךְ י֥וֹם הַה֖וּא יִרְחַק־חֹֽק׃י֥וֹם הוּא֙ וְעָדֶ֣יךָ יָב֔וֹא לְמִנִּ֥י אַשּׁ֖וּר וְעָרֵ֣י מָצ֑וֹר וּלְמִנִּ֤י מָצוֹר֙ וְעַד־נָהָ֔ר וְיָ֥ם מִיָּ֖ם וְהַ֥ר הָהָֽר׃וְהָיְתָ֥ה הָאָ֛רֶץ לִשְׁמָמָ֖ה עַל־יֹֽשְׁבֶ֑יהָ מִפְּרִ֖י מַֽעַלְלֵיהֶֽם׃רְעֵ֧ה עַמְּךָ֣ בְשִׁבְטֶ֗ךָ צֹ֚אן נַֽחֲלָתֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֣י לְבָדָ֔ד יַ֖עַר בְּת֣וֹךְ כַּרְמֶ֑ל יִרְע֥וּ בָשָׁ֛ן וְגִלְעָ֖ד כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃יִרְא֤וּ גוֹיִם֙ וְיֵבֹ֔שׁוּ מִכֹּ֖ל גְּבֽוּרָתָ֑ם יָשִׂ֤ימוּ יָד֙ עַל־פֶּ֔ה אָזְנֵיהֶ֖ם תֶּחֱרַֽשְׁנָה׃יְלַחֲכ֤וּ עָפָר֙ כַּנָּחָ֔שׁ כְּזֹחֲלֵ֣י אֶ֔רֶץ יִרְגְּז֖וּ מִמִּסְגְּרֹֽתֵיהֶ֑ם אֶל־יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ יִפְחָ֔דוּ וְיִֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

אללי - דבר הנביא על לשון המשכיל בעת ההוא, והוא עמי הנזכר. כאספי קיץ - כמו: קדשי, מה שיאספו הדלים מהפרי הנמשך וזה דרך משל כאין צדיק.אבד, חרם - כמו רשת משטח חרמים.על - אמר רבי מרינוס: ותהי להם הלבנה לאבן תחת אבן וככה על הרע כפים תחת היטיב. מלת ויעבתוה – מגזרת עבותים.והטעם: אם הגדול יחל לדבר הות מלבו הות כמו הוות בקרבה יעבתוה השומעים. והטעם: יוסיפו עליהם.טובם - תואר, כמו: מעל פני מתו, שהוא סמוך והוא פועל עומד. ישר ממסוכה - קשה יותר ממשוכת חדק, והסמ"ך כשי"ן. וטעם יום מצפיך – הנה בא היום שמצפיך קוראים פקדתך באה עתה תהיה מהרה. מבוכתם - מבוכה שלהם, והמ"ם שב אל השר והשופט והגדול.אל - יזהיר הנביא אנשי אותו הדור. אמר יפת: אל תבטחו בגדול. ולפי דעתי: כי לנשים ידבר אל תבטחו באלוף נעוריה, כי יזהיר האלוף משוכבת חיקך.כי בן מנבל אב - פועל קודם, כמו: ורב יעבד צעיר.ואני - דברי הנביא על לשון המשכיל, או על לשון ישראל.אל - אם ישראל הלכו בגלות עוד יקומו מנפילתם, אך יש עליהם לסבול בעבור כי חטאו ויודו.זעף, יריב ריבי - מהגוים. יוציאני לאור - הפך כי אשב בחשך. וטעם אראה כאשר יאור לבי, אז אבין כי צדיק השם על כל הבא עלי, או אראה בצדקתו שיקח נקמתי מאויבתי.ותרא, איו ה' - איה הוא. תראינה - שתהיה מרמס.יום - כאשר יבא יום שהשם יבנה גדריך, אז ירחק חק המס, שהיית נותנת.יום, ועדיך יבא - אתה. כל גוי שוכן למני אשור ועד נהר פרת. ורבי ישועה אמר: וים מים - שמערב ארץ ישראל תחרב, מפאת ים והר פלוני שהיה כולו יישוב, שב כמו הר. ולפי דעתי: כי מלת ועד נהר מושכת אחרת ועד ים מים והר ועד ההר והנה ים מים כמו הים הקדמוני והים האחרון וכן הר דרומי אל צפוני:והיתה - ביום ההוא. מפרי מעלליהם - שהרעו לישראל.רעה - תפלת הנביא בהיות הארץ שממה, שירעה עמו בשבטו וישכנהו לבדד כיער בתוך כרמל. וירעו בשן – מעבר לירדן מזרחה, והתשובה אמר השם לנביא.כימי צאתך - והטעם: כימי צאת אבותיך מארץ מצרים. אראנו נפלאות - הטעם עמי, כאשר הזכיר עמך.יראו - דברי השם, אז יהיה כן.ילחכו - להשתחות לישראל. כזוחלי - הרמשים שיפחדו בני אדם מהם, כדרך האמים מגזרת זחלתי ואירא. ממסגרותיהם - הם ארמוניהם.מי - אז יאמרו הגוים, או ידבר על לשון אנשי הגלות המבקשים ה' לסלוח להם, אין אל שיעשה טוב לנחלתו כמוך.ישוב - מלת הוא משרת אחרת והוא ישוב ירחמנו. וטעם יכבוש הפוך דברי עונות גברו מני, שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם חטאתם שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע וחטאת.תתן - יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו, כי לא יתערבו גוים אחרים עמנו, על כן כתוב אלהי ישראל אבינו לכולנו ולא הזכיר יצחק, כי גם הוא אבי אדום, ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם השם הפך אבותיו הקרובים אליו, והשם כרת עמו ברית בתחלה, על כן הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק והטעם תתן אמתך ליעקב ומה היא אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך