עושים עוולה ומרמה ובוטחים בה'
שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמֲתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ׃
רָאשֶׁ֣יהָ ׀ בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־יְ-הוָה֙ יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֤וֹא יְ-הוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹֽא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה׃
לָכֵן֙ בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃
(מיכה ג ט, יא, יב)
הנביא מוכיח את ראשי עם ישראל השופטים, אשר צריכים לשפוט בצדק ויושר, והם מואסים משפט, וכל דבר שהוא ישר ונכון מעקמים. ואפשר מפרשים את התורה שלא כהלכה, משום שמקבלים שוחד, והשוחד יעוור עיני חכמים. והכהנים שמורים לעם דיני התורה "בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ", פוסקים הלכה לפי הכסף. מי שנותן כסף יורו לו הלכה כרצונו, לזכותו, ואף על פי כן אינם חוששים מעונש, אלא בוטחים בה' וסוברים "הֲל֤וֹא יְ-הוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔נוּ". ייתכן שהיו שומרים מצוות בין אדם למקום ומתפללים ומקריבים קרבנות, ומשום כך אינם חוששים מפורענות "לֹֽא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה". אבל הנביא מוכיחם ואומר "בִּגְלַלְכֶ֔ם צִיּ֖וֹן שָׂדֶ֣ה תֵֽחָרֵ֑שׁ", תחרב, האויבים יהפכו אותה לשדה, "וִירוּשָׁלִַ֙ם֙ עִיִּ֣ין תִּֽהְיֶ֔ה" גלי חרבות. והר בית המקדש יהפך ליער.
ויש להתבונן בדברים אלה גם ביחס לדורנו. יש נכשלים וחוטאים, שאינם מתנהגים ביושר וצדק בין אדם לחבירו, אבל במצוות בין אדם למקום נזהרים ומקפידים ומחמירים בכל מיני חומרות וחסידויות, ובאלה משקיטים את ליבם שהם טובים ורצויים בעיני ה'. ובאמת אינם טובים ואינם רצויים בעיני ה' שציווה על כל המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו. ובאלה נוסף עוד איסור חמור, חילול ה', ה' יצילנו.