תנ"ך על הפרק - שמות ג - מזרחי

תנ"ך על הפרק

שמות ג

53 / 929
היום

הפרק

התגלות ה' למשה בסנה

וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת־צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת־הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽבָה׃וַ֠יֵּרָא מַלְאַ֨ךְ יְהֹוָ֥ה אֵלָ֛יו בְּלַבַּת־אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת־הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹא־יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה׃וַיַּ֥רְא יְהוָ֖ה כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹהִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃וַיֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ אֱלֹהֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵהַבִּ֖יט אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם׃וַיֹּאמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹהִ֜ים אֶל־מֹשֶׁ֗ה כֹּֽה־תֹאמַר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵיכֶ֗ם אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה־שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר׃לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֮ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלֲכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃וְשָׁלַחְתִּ֤י אֶת־יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת־מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתַ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם׃וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם׃וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה. אף על פי שכששאל אותו כותי לר' יהושע בן קרחה מה ראה הב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה א"ל אילו מתוך חרוב אילו מתוך שקמה כך הייתי שואלני אלא להוציאך חלק אי אפשר אלא למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה ואפילו בסנה כדאיתא בש"ר מ"מ כיון שמצינו בהדיא שהקב"ה צר בצרתן של ישראל כדכתיב בכל צרתם לו צר ודרש ר' ינאי גם זה לאותו עניין שהראה לו הב"ה למשה שאני מדבר עמך מתוך הקוצים כביכול שאני שותף בצערן כדאיתא בש"ר בחר רש"י זה להיות קרוב לפשוטו של מקרא: כמו לא עב' בה אשר לוקח משם. כלומר שהוא מבניין פועל כמותם לא שהוא עבר כמותם כי מלת איננו אינה נופלת על העבר: אסורה נא מכאן להתקרב שם. הוסיף מלת מכאן אחר אסורה נא גם להתקרב שם קודם ואראה מפני שבזולת מלת מכאן המורה על המקום הפרטי נראה שאמר לסו' מכל מקום ההוא בכלל ואי אפשר לומר אחריו ואראה את המראה הגדול הזה ובזולת להתקרב שם לא יפול לומר וארא כי לא יתכן לראות בזולת שיתקרב שם מפני שאפשר להתקרב שם רק בשיסור תחלה ממקו' מעמדו אמר תחלה אסורה נא מכאן ואח"כ אמר ואתקרב שם כדי לראות את אשר שם וכמוהו סורה אלי שפירושו סור ממקום מעמדם וקרב אלי כי ההסרה מורה על מה שממני ואלי מורה על מה שאליו לפיכך צריך להוסיף אחר ההסרה מלת מורה על מה שממנו וקודם מלת אלי מלה מורה על הליכתו אליו: ואם תאמר מה תועיל והוצא את עמי יועילו דבריך ותוציאם. הוצרך להוסיף קוד' והוצא את עמי וא"ת מה תועיל יועילו דברי' מפני שהו"ו של והוצ' מורה שאין מלת והוצא דבק עם ואשלחך אל פרעה דא"כ האי והוצא להוציא מבעי לי' וא"כ עכ"ל שמלת ואשלחך היא דבו' לעצמו כאילו אמר ואשלח להוציא את עמי ואתר כך חזר ואמר והוצא את עמי והוא תחלת דבו' ואי' טעם לו בלתי שיוסיר עליו וא"ת מה תועיל כלומר שלא יועילו דבריו שיוציא' ואז תהיה תשובתו והוצא את עמי שיועילו דבריך ותוציא' ונהיה והוצא במקום ותוצא כלומר שעתיד אתה שתוציא את עמי יועילו: דבריך ותוציאם. ולא שצוהו להוציא שהרי הוא מסופ' בזה כפי המובן מתוספת וא"ת מה תועיל וצריך להשיב לו שיועלו דבריו ויוציאם לא שיצוהו להוציאם: מה אני חשוב לדבר עם המלכים. כי מצאנו מי במקום מה ומפני שלא יתכן לפרשו על ההוצאה כי פירש וכי אוציא ועוד כי אוציא פירש אותו על החשיבות ואמר מה אני חשוב לדבר עם המלכים ומפני שמיעוט חשיבותו לדבר עם פרעה איננו רק במה הוא מלך על כן הוצרך לומר לדבר עם המלכים במקום לדבר עם פרעה: ואף אם חשוב אני מה זכו ישראל. הוצרך לפרש המניעה מצידם ולא אמר אף אם חשוב אני לא יועלו דברו להוציאם ממני שמתשובת השם למשה בהוציאך את העם כו' משמע שאמר לו משה מה זכו ישראל ולפיכך השיב לו שהם עתידים לקבל התורה על ההר הזה: לא שלך היא כי אם משלי כי אהיה עמך. ויהיה' פי' אהיה עמך פה משותף עמך בשליחות זו ואיננו כמו כי אהיה עמך דגדעון שפירושו אהיה בעזרך והכית את מדין כאיש אחד כי אי אפשר שיפורש פה כמוהו מפני שהתשובה צריך להיות מעין השאלה ואחר שהשאלה היתה שאין לו ערך לדבר עם המלכים יחוייב שתהי' תשובת' שאינה שלו רק שלו ושל הב"ה יחד ולא שיהיה בעזרו: וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך. פי' ולא תחשוב שהוא חזיון בעלמא וכמוהו בדבר גדעון ועשית לי אות שאתה מדבר עמי שפירושו ואיננו חזיון בעלמא אבל מה שכתב אחר זה וכדי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל כך תלך בשליחותי ואינך נזוק לא ידעתי מאין הוציא זה כי מאמר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך אינו מורה רק על הסרת הספק של שליחות לא גם על הסרת הספק של הנזק שאילו היה על הסרת הספק שבשניהם יחד היה ראוי להיות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ולא יגורך רע: וששאלת מה זכות יש לישראל דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים וכו'. ויהיה פי' בהוציאך העם הזה תחלת דבור כאילו אמר ובהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו': ד"א כי אהיה עמך. וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה שאני מבטיחך אחרת שכשתוציא תעבדון וכו' ודוגמ' זו בישעי' כו'. ולפי זה יהיה פיר' כי אהיה עמך כפירו' כי אהיה עמך דגדעון שפירושו אהיה בעזרך ותצליח בשליחותך וזאת תשובה על מי אנכי כי אלך אל פרעה שפירושו מה אני חשוב לדבר עם המלכים כלומר שלא יהיה שום תועלת בשליחותי ופי' וזה לך האות שב אל הצלחת השליחות הזאת והרצון בו שזאת ההצלחה תצליח אשר בישועתך זו להוציא את העם הזה ממצרים תהיה לך לאות על הבטחה אחרת שבהוציאך את העם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה שתקבלו עליו את התורה ובזה השיבו על מאמר וכי תוציא שפי' ואף כי אני חשוב מה זכו ישראל שיעשה להם נס שאוציא' ממצרים שאין זכות גדול מזו שעתידים לקבל התורה אחר ג' חדשי' ומפני שזה הפי' נראה זר מאד כי איך תהיה הבטחה השליחות שעדיין היא מסופקת אות על הבטחת קבלת התורה שהיא הבטחה אחרת אמר ודוגמת זה מצינו בישעיה וזה לך האות אכול השנה ספיח שפירושו שהבטחת על מפלת סנחריב שעדיין היתה מסופקת תהיה אות על הבטחה אחרת שהיא ברכת הספיחים: אהיה עמם בצרה זו. פירש בצרה של שעבוד מצרים ברכות פ"ק ומפני שממלת תהיה לא יובן מאומה בלתי שתחובר עמם מלת עמך או עמם כפי הענין הוצרך להוסיף פה מלת עמם שפירושו עם בני ישראל האמורים לעיל: א"ל יפה אמרת. דאל"כ מאי כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם דכתיב בתריה: למדו היאך נקרא. באי זה כנוי נקרא ובשמות רבה אמרו זה שמי לעולם חסר וי"ו שלא יהגה אדם את השם באותיותיו וזה זכרי לדור דור שאין אומרין אותו אלא בכנוי דאל"כ קשו קראי אהדדי כתיב זה שמי לעולם לעלם כתיב שצרי' להעלימו וכתי' וזה זכרי שיזכי' אותו הא כיצד באותיותיו צריך להעלימו ובכניו מותר להזכירו ומה שאמר וזה זכרי למדו היאך נקרא ולא אמר וזה זכרי בכניו הוא מפני שמלת זה מורה על הרמוז ולכן בזה שמי לא הוצרך לומר למדו שכבר כתיב בפי' ומלת זה מורה עליו אבל בזה זכרי שהוא מורה על כנויו וכניו אינו רמוז שם היאך אפשר שיכתוב עליו זה לפיכך הוצרך הרב לו' למדו היאך נקרא ועל אותו שלמדו בעל פה כתב התורה וזה זכרי כלומר בזה הכנוי שלמדתיך תזכיר אותו: שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. שמות רבה דאם לא כן היאך האמינו בו ושמעו לקולו ואי קשיא אכתי היאך שמעו לקולו אם מפני המסורת שבידו מיעקב ומיוסף הלא כבר היה מסור גם בידו מאחר שהו' מהם והיאך האמינו לו שהשם שלחו שכיוצ' בזה הקשה הרמב"ם ז"ל במורה בפרק ס"ג מהחלק הראשון שזה אשר אמרו ע"ה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם מה ראיה היא לא ימלט הדבר מהיות ישראל כבר ידעו זה השם או לא שמעוהו כלל ואם היה נודע להם אין ראיה לו בהגידו אותו כי ידיעתו בו כידיעתם ואם היה בלתי נשמע אצלם מה הראיה שזהו שם האל אבל הרמב"ן ז"ל השיב ואמר שכך קבלו מיוסף ששמע מפי אביו הנביא שהראשון שיבא ויאמר להם בלשון זה הוא יהיה הגואל כי גלוי וידוע לפני הב"ה שלא יבא אדם לכזב בהם אבל רבי חמא בר חנינא אמר בן י"ב שנה נתלש משה רבינו מבית אביו למה שאילו גדל בבית אביו ובא ואמר להם הלשון הזה לא היו מאמינים שהיו אומרים אביו מסרה לו לפי שיוסף מסרו ללוי ולוי לקהת וקהת לעמרם אבל עכשיו שנתלש מבית אביו מבן י"ב שנה ובא ואמר להם הלשון הזה האמינו בו וכן מה שכתב רש"י ז"ל מסור היה בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים ולא נזכר זה הלשון רק ביוסף לבדו ולא ביעקב ומהיכן למד לומר כן כבר השיב הרמב"ן על זה אולי ידרוש הרב כי יוסף אמר פעמים פקוד יפקוד האחת ואלהי' פקוד יפקוד אתכם והשנית פקוד יפקוד אלהים אתכם הראשון ליעקב כלומר שכך קבל יוסף מאביו והשני ליוסף אף על פי ששניהם דברי יוסף: נקרה לשון מקרה וכן ויקר אלהים. אבל בפר' ויקרא כתב אבל נביאי עובדי כוכבים נגלה עליהם בלשון טומאה ויקר אלהים אל בלעם וכן הוא בויקרא רבה אין לשון ויקר אלא לשון טומאה כמה דאת אמר ואיש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה אבל נביאי ישראל בלשון קדושה בלשון שמקלסים אותו מלאכי השרת שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קק"ק ושמא י"ל שפי' ויקר לעולם לשון מקרה הוא אלא שלשון מקרה מתפר' פעם על המקרא וההזדמן כמו כי יקרה קן צפור ופעם על השכבת הזרע שהיא לשון טומאה כמו מקרה לילה מפני שגם הוא בדרך עראי ומקרה: אהיה נקרה מאתו הלום. לא שאהיה נקרה אליו כמו ויקר אלהים אל בלעם שהשם נקרה אליו כי בלעם לא היה נקרה אל השם אלא נקרה מהשם ואמר הלום להודיע שפי' כה הלום כמו לא שמעת עד כה לא ככה כמו כה אמר יי' והוצרך לפרש זה פה ואם אין כאן מקומו מפני שלא יחוייב שיהיה פי' אקרה אהיה נקרה מאתו ויהיה משתנה מפירוש ויקר אלא אם יהיה פיר' כה הלום שאז יהיה הכונה בו על המקרה אשר יקר השם אליו פה ויהיה הוא נקרה מאתו אבל אם יהיה פיר' כה ככה אפשר שיהיה פי' אקרה שגם אני אקרה על אחר ככה כמו שיקרה השם אלי: אם אין אני מראה לו ידי החזקה. כלומר לא יעזוב אתכם ללכת כל זמן שאין אני נראה בידי החזקה שפירושו כל זמן שאין אני מראה לו ידי החזקה והוי"ו של ולא ביד חזקה הוא כאילו אמר אי אפשר שיתן אתכם להלוך ולא תהיה בו ידי החזקה ופירוש ושלחתי את ידי אבל אשלח את ידי בם ואחרי כן ישלח אתכם. ורש"י ז"ל פתר הכוונה לא הלשון כי לפי מאמרו לא יפול בי"ת במלת יד החזקה כלל ופי' לא יתן לא ישבוק שפירוש לא יעזוב כמו על כן לא נתתיה מפני שהנתינ' לפי הנחתה הראשונ' אינה מורה רק על שימת דבר בדבר לא על העזיבה הנרצת פה אבל לפי היש מפרשים שפירשו ולא ביד תזקה ולא בשביל שידו חזקה והבי"ת של ביד חזקה הוא כבי"ת ויעבוד יעקב ברחל יהיה פירוש ושלחתי את ידי שהרי מאז שאשלח ידי והכתי כלומר שלא מפני שידי חזקה ימאן לעזוב אתכם שהרי מאז שאשלח ידי והכתי מיד ישלח אתכם ואילו היתה ידו חזקה לא היה שולחם אבל לא ידעתי איך יפרשו הוי"ו של ואחרי כן ישלח אתכם וזה שתלה הפירוש הזה לר' יעקב ב"ר מנחם ולא לאנקלוס המתרג' אינו רק על הפרוש של ושלחתי את ידי שפירש אותו הוא כי מאז אשלח את ידי והכתי מיד ישלח אתכם: מאותה שהיא גרה אתה בבית. פירש מהמצרית שהישראלית גרה בבית' או מהמצרית שהיא גרה עם הישראלית בבית א' שזהו היות' מובן בלשון הרב לא מהמצרית הגרה בבית הישראלית כי הישראלים גרים הם במצרים ולא יתכן שיהיו להם בתים להשכיר וכל שכן לאדוניהם המשועבדים להם: ומנחם חברו במחברת צד"י. פירוש במחברת הפעלים שהפ"א שלהם צד"י שהוא סובר ששרשו צל כמו ויצל אלהים את מקנה אביכן אשר הציל אלהים ששרשם צל לפי דעת שניהם כי הם מחכמי צרפת שסוברים שהאותיות הנחות והחסרות אינן מן היסוד ואמרו כי בנה שרשו בן וקנה שרשו קן והציל שרשו צל והפיל שרשו פל ובמלת ונצלתם אף על פי שהרב ז"ל הוא מחכמי צרפת שאומרי' שהאותיות הנחות והחסרות אינן מן היסוד והם בעלי שתי אותיות כי יש שורש פחות משלש אותיות דחה את דברי מנחם במה שחבר אותה עם מחברת ויצל ששרשו צל לפי דעת שניהם ואמר שלא יתכן שתהיה מלת ונצלתם ממחברת ויצל מפני שאילו היה כן היה הנו"ן של ונצלתם נו"ן הנפעל והיה פירושה ונפעלתם כמו ונגפת' שתהיו אתם מקבלים ההרקה מהמצרים לא שאתם תריקו אותם ואחר שאין המלה הזאת ממחברת הצד"י לא ממחברת האותיות היסודיות הנופלות לפרקי' כנו"ן של נמל שפעם יכתוב ימול בשר ערלתו חסר הנו"ן ופעם יכתוב ונמלתם את בשר ערלתכם עם הנו"ן מפני שמדרך אלה הפעלים שכשהם מבניין הקל והם יוצאים יהיה הפ"א הפועל שלהם נקוד בשו"א כמו ונמלתם לא בחיר"ק כמו ודברתם יחוייב בהכרח שיהיה הפועל הזה מהפועלים שהנו"ן שלהם אינו נופל כלל ואח' שהפ"א בחיר"ק יהיה מבניין פועל הדגוש בהכרת זהו המכוון מדבריו ז"ל. ואולם הוצרכתי להאריך מפני שלשון הרב בזה לשון זר מלשון בעלי הדקדוק הנמצאים בידינו גם מפני שסברותיו בדקדוק הן מתחלפות מאד מבעלי הדקדוק אשר בידינו להיותו מכת חכמי צרפת המשתני' בסברות' מסברות חכמי ספר' אשר אנחנו מתנהגים על פיהם בחכמת הדקדוק וכבר הביא החכם רבי אברהם בן עזרא בספרי הדקדוק שחבר כל חלופי דעותיהם ע"ש:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך